הקיבוץ טען כי הנתבעת נהגה ברשלנות ואף הטעתה בזדון את הקיבוץ שעה שסיפקה לו זרעים פגומים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין זרעים פגומים: 1. התובע, קיבוץ ניר עם (להלן: "הקיבוץ") עסק במשך שנים בגידול מלונים מזן "אופיר". עיקר התוצרת שווק למשרד הבטחון. בשנת 1998 פנתה הנתבעת, חברת תרסיס לכימיקלים חקלאיים ותעשייתיים בע"מ (להלן: "תרסיס") אל הקיבוץ והציעה לו, באמצעות נציגה מר חיים יובל, לרכוש ממנה זרעי מלון מזן "1339 HSR" (להלן: "זן 1339"). מר יובל הבהיר לקיבוץ בעל פה כי זן 1339 דומה לזן "אופיר" מבחינת טעמו, איכותו וחיי המדף שלו. יתרונו הוא בכך שהוא קטן יותר ומתאים יותר לסידור בקרטונים בהם משווקים המלונים למשרד הבטחון. הקיבוץ הסכים להצעה ותרסיס סיפקה לו זרעים במחיר 750 ש"ח. אחר כך רכש הקיבוץ כמות נוספת של זרעים מחברת "מובילי חזן" בע"מ. זרעים אלה סופקו לחברת "מובילי חזן" בע"מ על ידי תרסיס. 2. בימים 07.05.1998 ו- 15.05.1998 זרע הקיבוץ 1.5 קילו זרעי מלון מזן 1339 בארבעים ערוגות ובשטח כולל של 30.8 דונם. יצוין כי לא ניתנו הוראות מיוחדות לגידול זן 1339. במהלך הגידול לא היו בעיות חריגות ואף מר יובל, אשר ביקר במקום מספר פעמים, אישור כי הגידול עלה יפה.   3. לטענת הקיבוץ אמנם התקבל יבול של 4 טון, אך בפועל המלונים שצמחו היו באיכות ירודה ביחס למלונים מזן "אופיר". המעטה העליון של המלונים התקבל חלק וללא רשתית. מטרת הרשתית היא להגן על הפרי ועל חלקו הפנימי. בהעדרה, הפרי מרקיב במהירות ומתקצרים חיי המדף שלו. כמו כן המלון היה בעל צבע חיוור ותוכן הפרי נוזלי ורירי. המלונים נפסלו לשיווק על ידי משרד הבטחון. ניסיונות לשווקם לגורמים אחרים נכשלו.   4. לגרסת הקיבוץ, הוא רכש זרעי מלון מזן 1339 בהסתמך על מצגי השווא של תרסיס בנוגע לאיכות הזרעים. תרסיס אף הדגישה בפניו כי בעבר גידול מלונים מזרעי 1339 נחל בארץ הצלחה. אולם, בפועל סיפקה תרסיס זרעים פגומים. בכך נהגה תרסיס ברשלנות חמורה. היא לא בדקה את הזרעים ולא העמידה את הקיבוץ על הסיכון הרב שבזרעים. בנוסף לכך היא הפרה את הוראת סעיף 5 לחוק הזרעים, התשט"ז- 1965 הקובע כדלקמן:   "לא ימכור אדם זרעים באופן העשוי להטעות ביחס לזן, לטיב, לכמות או לתכונותיהם האחרות".   בשל אלה נגרמו לקיבוץ נזקים כבדים בגינם נתבע פיצוי בשיעור 306,850 ש"ח לפי הפירוט הבא: א.      אובדן רווחי מכירת מלונים לפי דו"ח שמאי שצורף לכתב התביעה - 176,850 ש"ח (נכון ליום הגשת התביעה). ב.      אובדן רווחי שיווק יבולים אחרים באותה עונת גידול, כתוצאה מפגיעה בשם טוב - 80,000 ש"ח. ג.        פגיעה במוניטין ובשם טוב אשר באה לידי ביטוי בעיקר בבדיקות חשדניות לתוצרת הקיבוץ - 50,000 ש"ח.   5. תרסיס, לעומת זאת, עומדת על גרסתה כי הזרעים שסופקו היו תקינים ומתאימים לייעודם. זן 1339 גודל בעבר בארץ בהצלחה, לרבות בשנת 1998. בכל מקרה היא לא התחייבה להצלחת הגידול בכל תנאי ובכל מחיר. תרסיס מדגישה כי כשלון היבול אינו באחריותה. תוצאות הגידול תלויות בגורמים שונים כגון מזג אוויר, טיפול הולם בגידולים, מחלות וטפילים. לגישתה, תנאי הגידול שסיפק הקיבוץ לא היו טובים. כמו כן בעונת הגידול שררו באיזור טמפרטורות חום חריגות. דיון ומסקנות   6. במקרה דנן לא ניתן לחלוק על כך שיבול המלונים מזן 1339 לא עלה יפה. הפירות התקבלו ללא רשתית ומסיבה זו נפסלו ונמצאו בלתי ראויים לשיווק. הקיבוץ צירף לתביעתו תמונות נושאות תאריך 19.07.1998 בהן נראה בבירור ההבדל בין מלון מזן "אופיר" המכוסה ברשת, ובין מלון מזן 1339 שגדל באותה שנה כשהוא חלק לחלוטין. תמונות נוספות מציגות את יבול המלונים מוטל בשטח הגידול. נוסף לכך צורפו תעודות משלוח ותצהירים של מובילי התוצרת המלמדים על כך כי משלוחי המלונים נפסלו. המומחה מטעם הקיבוץ, אשר ביקר בשטח באותה עת, פירט את היקף הנזק ואישר נתונים אלה. גם נציג תרסיס עצמה, מר חיים יובל, אישר בעדותו (בעמ' 13-14 לפרוטוקול):   "אני ביקרתי בשטח, היבול היה בהחלט סביר בין שלושה לשלושה וחצי טון...אם אתה אומר שאולי ארבעה טון גם זה אפשרי... אני באתי לשטח עם אגרונום נוסף וראינו שחלק מהפרי לא התרשת" (ההדגשה שלי - י.ש.).   לטענת הקיבוץ, מר יובל הודה כי ככל הנראה הזרעים היו פגומים מלכתחילה. מר יובל מצדו מכחיש ועומד על כך כי דחה את טענות הקיבוץ בדבר אחריות תרסיס לנזק. לשיטתו, הנזק נגרם בשל תנאי מזג האוויר ואיחור באיסוף המלונים. אי לכך יש לדון בשאלת האחריות.   התנהגות הצדדים   7. הקיבוץ טען כי תרסיס נהגה ברשלנות ואף הטעתה בזדון את הקיבוץ שעה שסיפקה לו זרעים פגומים. מחומר העדויות מסתמנת תמונה שונה. הזרעים יוצרו בארה"ב על ידי חברת Hollar Seeds ויובאו ארצה על ידי תרסיס. הזרעים שווקו באריזות אטומות מקוריות של היצרן העשויות פח. בוצעו לגביהם בדיקות ומעקב במשרד החקלאות במשך שלוש שנים והם נמצאו טובים. בנוסף לכך תרסיס הציגה תעודה של המעבדה הרשמית לבדיקת זרעים במשרד החקלאות (ת/3). התעודה מפרטת את ממצאי בדיקת הזרעים שנערכה בחודש מרץ 1998, סמוך למועד בו סופקו זרעים לקיבוץ. בקילו זרעים נמצאו 100% זרעים נקיים, 97% נבטים נורמליים ו- 0% זרעים שוטים. לאור נתונים אלו, דבריה של תרסיס בזכות הזרעים ואיכותם לא חרגו מהמלצות כלליות על רקע נסיון העבר המוצלח. ניכר כי תרסיס עצמה הייתה משוכנעת כי מדובר בזרעים טובים. ואכן, המומחה מטעם תרסיס ציין כי הזרעים נזרעו במספר חלקות בצפון הארץ וברמת הנגב ללא תלונות. וכך גם העיד העד מטעם הקיבוץ, מר שלמה חזן, שהוא חקלאי אשר גידל מלונים עוד מזן 1339 בשנת 1997 (בעמ' 8 לפרוטוקול):   " שנה לפני כן הייתי שבע רצון מהזן. נכון שהמלצתי בפני ניר עם לגדל את הזן הזה".   8. הקיבוץ לא הראה כי ניתנה לו הבטחה בלתי מסויגת ליבול מוצלח. מן המפורסמות הוא שהצלחת היבול החקלאי תלויה בגורמים שונים, ולא רק באיכות הזרעים. לכך יש משנה תוקף כאשר מדובר בזן חדש אשר לא נצבר ניסיון בגידולו. הקיבוץ היה ער לכך. לאור חוסר הוודאות קיבל הקיבוץ חצי קילו זרעים בחינם, כאשר 10 דונם (מתוך 30 הדונם שנזרעו) נועדו לשמש לתצפית ולגידול מבחן של הזן החדש. ראה עדותו של נציג תרסיס, מר יובל (בעמ' 13):   "אמרתי להם קחו חצי ק"ג חינם ותתחילו לגדל, תבצעו תצפית, אנחנו נלווה אותה והאיש הטכני שלנו הגיע לשטח פעמים מספר...כאשר בוחנים זן יש שלב של תצפיות. אנחנו נכנסנו למשק שמעולם לא קיבל את הזן הזה ולכן קודם עושים תצפית".   הקיבוץ החליט שלא להמתין לתוצאות גידול המבחן. תחת זאת הוא פתח מיד בגידול מסחרי של המלונים. אם נתקבלו תוצאות מאכזבות, הקיבוץ נושא באחריות, שכן היה עליו לנקוט יתר זהירות ולסיים תחילה את המבחן. מכל מקום, לא מצאתי שיש בהתנהגותה של תרסיס משום התרשלות או הטעיה מכוונת.   סיבתיות   9. קושי נוסף שמתעורר במקרה דנן נוגע להוכחת הקשר הסיבתי בין כשלון היבולים ובין איכות הזרעים. יודגש כי העובדה כי המלונים גדלו ללא רישות התגלתה רק בשלב מתקדם של הגידול. עד אז הניח הקיבוץ כי הזרעים שסופקו לו היו טובים, שכן הגידולים התפתחו באופן משביע רצון. כך חבר הקיבוץ האגרונום דוד מנע (בעמ' 10 לפרוטוקול):   "הגידול התנהג בצורה נורמלית לחלוטין רק בסוף המלונים לא התרשתו. כלומר זיהינו את הבעיה רק בסוף הגידול".   רק לאחר שהבשילו הפירות, נתגלה כי המלונים הם מאיכות ירודה. המומחה מטעם הקיבוץ, מר יצחק גפן, הוא היחיד שביקר בשטח הגידול בסמוך לקטיפת המלונים. חוות דעתו מתארת את היקף הנזק, קרי את איכותם הירודה של המלונים, אך לא נוקבת בסיבות לנזק. המומחה שמונה מטעם בית המשפט, השמאי החקלאי מר אריה עומר, ביקר בשטח הגידול רק ביום 02.07.2000, ודהיינו שנתיים לאחר האירועים המתוארים בכתב התביעה. בחוות דעתו הוא ציין במפורש כי ישנו קושי לקבוע סיבה עיקרית, או יחידה לנזק. בהקשר זה הוא מפרט חמישה גורמים אפשריים: א.      זרעים לקויים. ב.      תקלה במערכת ההשקייה, הדישון או הריסוס. ג.        דישון וריסוס שאינם מתאימים לזן 1339. ד.      סחף של חומרי ריסוס מהאוויר, שניתן לחלקת כותנה סמוכה ופגע בשלב מסוים בגידול הנדון. ה.      גורם חיצוני כמו מזג אוויר חם במיוחד, רוח חמה או חזקה, או לחות גבוהה.   המומחה מטעם תרסיס, מר דוד כצנלסון, מצא כי הנזק שנגרם לחלקת המלונים של הקיבוץ מקורו בתנאי מזג האוויר החריגים ששררו במהלך הגידול. זרעי המלונים נזרעו במאי 1998 ונקטפו ביולי 1998. לפיכך הטמפרטורות בחודש יוני ולפחות בעשרת הראשונה של חודש יולי הן רלבנטיות. בחוות הדעת נאמר כי טווח האופטימום בו גדל מלון מזן 1339 הוא בין 18-23 מעלות צלזיוס. בטווח שבין 15.4 מעלות ל- 32 מעלות הוא גדל בהצלחה. בחוות הדעת הוצגה טבלה המפרטת את מידות החום ששררו באיזור בתקופת הגידול. מהטבלה עולה כי בחודשים יוני-יולי היו מספר ימים בהם שררו תנאי שרב והטמפרטורה עלתה על 32 מעלות. בימים 14.06.1998-13 נרשמו באזור שני ימי שרב קל וטמפרטורת המקסימום הגיעה ל- 37 מעלות. בימים 5.07.1998-4 נרשם גל חום וטמפרטורת המקסימום הגיעה ל- 39 מעלות. בימים 16.07.1998-14 הגיעה הטמפרטורה באזור ל- 36 מעלות. הקיבוץ לא הביא נתונים מטאורולוגים לסתור ואף ציין בסיכומיו (בסעיף 3.2.):   "הנתונים המטאורולוגים מלמדים על מזג אוויר סביר למדי ביוני 1998 שהוא החודש הרלבנטי למעט שני ימי "שרב קל" (ההדגשה שלי - י.ש.).   לאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט והמומחה מטעם תרסיס, לא ניתן לפסול את האפשרות כי כשלון היבול מקורו דווקא בתנאי האקלים, ולא באיכות הזרעים. בהקשר זה יצוין שוב כי באופן כללי הגידול עלה יפה ורק בשלבי ההתפתחות האחרונים הבחין הקיבוץ כי הפירות אינם מרושתים.   10. תרסיס הוסיפה וציינה כי גידול מילונים באיכות טובה מותנה בעיקר במגדל, בדישון נאות, השקייה נאותה, טיפולים נגד מזיקים וכו'. יודגש כי לא ניתנו כל הנחיות מיוחדות לגידול זן 1339. כמו כן בחלקות הסמוכות גודל זן "אופיר" בצורה טובה. נציג תרסיס עצמה, מר יובל, ליווה את הגידול והעיד (בעמ' 13 לפרוטוקול):   "במהלך הגידול לא ראיתי בעיות, הכל היה בסדר. לא ראיתי שהחסירו משהו". הרושם שנוצר הוא כי תנאי הגידול היו נאותים, במיוחד לאור העובדה כי מדובר בקיבוץ שלו ניסיון רב ומוניטין בחקלאות בכלל, וביצור מלונים בפרט. יחד עם זאת, ובהתאם לאמור, יתכן כי תנאי הגידול המתאימים לזן "אופיר" אינם מתאימים לזן 1339. זאת ועוד, אפילו גידולו של זן "אופיר" הצליח תחת אותם תנאים אקלימיים, אין להסיק מכך כי זן 1339 עמיד באותה מידה. לפיכך אין להוציא מכלל אפשרות שהיבול הכושל מקורו בתנאי גידול סביבתיים ולא באיכותם של הזרעים, או בפעילות ישירה כלשהי של מי מהצדדים.   11. באופן דומה יש להשקיף גם על הנזקים שנגרמו לכאורה לשני חקלאים נוספים. הקיבוץ הפנה למקרים אלה כאינדיקציה לכך כי תרסיס סיפקה מלכתחילה זרעים פגומים. הקיבוץ לא פירט באופן מספק את הנזקים שנגרמו בשטחים של חקלאים אלה ואת המאפיינים הקונקרטיים של כל מקרה. חקלאי אחד כלל לא העיד. עדותו של החקלאי השני, מר שלמה חזן, אינה מצליחה להבהיר מה גרם ליבול הכושל. ברי כי במידה ומקור הנזק הוא בתנאים סביבתיים ואקלימיים, לא ניתן לבודד את השפעתם לשטח הגידול של הקיבוץ בלבד.   12. תרסיס הפסיקה לשווק זרעים מזן 1339. לשיטת הקיבוץ הדבר מהווה אינדיקציה נוספת לכך שהזרעים היו פגומים. תרסיס הסבירה כי הפסיקה לשווק את הזרעים משיקולים עסקיים בלבד. היטיב לנסח זאת העד יובל (בעמ' 15-16 לפרוטוקול): "היום אנחנו לא משווקים את הזן הזה כי לא הצלחנו למכור. הבאנו איזה כמות ולא הצלחנו למכור... היות והתחילו מהומות של שלושה חקלאים גדולים לא מכרו יותר מהזרעים... כשלון מסחרי הוא לא בהכרח כשלון מקצועי...אני יכול להראות לך דברים נוספים שאנחנו לא מוכרים". אני סבורה כי אין בכשלון מסחרי-שיווקי בכדי לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש לפיו הזרעים שסופקו פגומים מלכתחילה גרמו לנזק. במקרה דנן נראה כי הנזק לכשלעצמו, הוא שפגע בביקוש לזרעים מזן 1339 ובאטרקטיביות שלו בקרב מגדלי המלונים. זאת למרות שלא ברור במדויק מהן הסיבות שהביאו לנזק.   13. העולה מן המקובץ הוא כי ישנם מספר גורמים אפשריים לנזק. הגורם המסתבר ביותר, לאור חומר הראיות, הוא דווקא מזג האוויר ולא אספקתם של זרעים שהיו כביכול פגומים. אפשרות סבירה נוספת היא כי זן 1339 מצריך תנאי גידול שונים מאלה המתאימים לזן "אופיר".   14. מסקנתי היא כי הקיבוץ לא עמד בנטל ההוכחה המוטל על תובע במשפט האזרחי: הוא לא הראה כי הזרעים אכן היו פגומים ; הוא לא הראה כי תרסיס התרשלה או הטעתה אותו במכוון ביחס לאיכות הזרעים ותוצאות הגידול ; הוא לא הראה בממצא אובייקטיבי שהנזק שנגרם לו מקורו דווקא בזרעים פגומים. בנסיבות אלה הנהנית היא חברת תרסיס. ראה דברי י' קדמי, על הראיות (חלק שלישי, מהדורה מעודכנת, התשנ"ט) בעמ' 1313:   "...במקום שבעל דין נושא בחובת השכנוע ואין הוא מצליח להוכיח את המוטל עליו אלא ברמה "שקולה" לגירסה האחרת שמציג יריבו - יהנה יריבו מן השקילות...שמשמעותה, כאמור, אינו אלא שהנושא בחובת השכנוע לא הרים את הנטל שהוטל עליו". (וראה גם: (ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז(5) 333, בעמ' 344). מכל מקום, באפשרות הקיבוץ היה לצמצם את נזקיו באופן משמעותי, אילו היה ממתין לתוצאות התצפית והגידול הנסיוני של מלונים מזן 1339, כפי שהציעה תרסיס. הוא לא עשה כן ומיהר לגדל זן זה בהיקף נרחב.   15. אין להסיק מנכונותה של תרסיס, להגיע להסדר עם הקיבוץ, על קבלת אחריות לנזקיו. נראה כי הנכונות להעניק לקיבוץ פיצוי סמלי, ולפנים משורת הדין, מקורה ברצון לשמור על יחסים עסקיים תקינים. ראה דברי נציג תרסיס, מר יובל, בעדותו (בעמ' 14 לפרוטוקול):   "כאשר הגעתי למשק ניר עם היו שני אספקטים: א. מערכת יחסים ארוכה ב. מערכת מסחרית. אנחנו התכוונו לחדש את הקשר ולכן הצעתי להם אשראי וחומרי הדברה לפנים משורת הדין".   16. אשר על כן התביעה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.  זרעים