תביעה לביטוח לאומי אחרי 6 חודשים

בכתב הגנתו טען ביטוח לאומי שיש לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנות, כיוון שהתובענה הוגשה לאחר תום שישה חודשים מהיום שנדחתה על-ידי המוסד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת תביעה לביטוח לאומי אחרי 6 חודשים: .1התובע בעל חנות לנעליים ברחוב נוה שאנן בתל-אביב. יום אחד בחודש ספטמבר 1977, בעת שהיה עסוק בעבודתו בחנות, קיבל מכה ברגלו השמאלית כתוצאה מנפילת חבילה של נעליים (מכילה 12זוגות נעליים). לא נגרם שבר, אך ירד דם, התובע לא קיבל טיפול רפואי וכעבור מספר שבועות, לאחר שהרגל התנפחה והיו כאבים, פנה לרופא. .2התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) טופס תביעה (נ/3), אך תביעתו נדחתה, והודעה על כך נשלחה אליו במכתב מיום .12.6.1978 .3ב- 17.7.1978פנה בא-כוח התובע אל מוסד (נ/2), צרף אישורים רפואיים שלא היו בידי התובע קודם לכן, וביקש לעיין שנית בתביעה. המוסד עיין מחדש, וביום 26.12.1978שלח לתובע מכתב, בו הוא מודיע לתובע, שהחלטתו הקודמת בעינה עומדת (ת/1). .4התובע הגיש תובענה לבית-הדין ביום .31.1.1979 .5בכתב הגנתו טוען המוסד שיש לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנות, כיוון שהתובענה הוגשה לאחר תום שישה חודשים מהיום שנדחתה על-ידי המוסד (תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענה), תש"ל-1969). לחלופין טוען המוסד כי לתובע לא ארעה תאונת עבודה כמשמעותה בפרק השלישי לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). .6ביום 10.3.1980החליט בית-הדין למנות את ד"ר ד' טולצ'ינסקי להיות מומחה-יועץ רפואי (להלן - המומחה) והציג לו שתי השאלות: (א) היש קשר סיבתי בין מה שקרה בעבודה ובין המחלה? (ב) האם השפיע מה שארע בעבודה יותר מאשר גורמים אחרים שאינם קשורים בעבודה? .7וזו תשובת המומחה: "א. באם קרתה בזמן העבודה מכה ברגלו - תשובתי היא שיש קשר סיבתי בין המכה לבין מחלתו. ב. מה שקרה בעבודה השפיע יותר מאשר גורמים אחרים". .8בסיכומיה לא התייחסה באת-כוח הנתבע כלל לגופה של התביעה (וזאת כנראה לאור חוות-דעת המומחה), אלא ביקשה לדחותה מחמת התיישנות, בהסתמכה על האמור בדב"ע לו/11-0, [1]. .9בעניין בר-אילן, [1], הנ"ל נטענה גם טענה שלאחר מכתב הדחיה היתה התכתבות עם המוסד, וזו מפסיקה את מירוץ ההתיישנות. טענה זו נדחתה על-ידי בית-הדין הארצי שאמר - "לא ניזקק כאן לבירור עקרוני באילו נסיבות, יכולה חליפת מכתבים בין תובע לבין המוסד, לאחר שנשלחה לו הודעת דחיה, להשפיע על מרוצת הזמן להגשת התביעה. די לנו בכך כי במקרה שלפנינו כל מה שהתובע טען הוא כי עקב פנייתו הנוספת 'קיווה' לשינוי החלטת המוסד. תקווה חד-צדדית כזאת אין בה כדי להפסיק את מרוצת הזמן" (סעיף 9בפסק-הדין - בחלק שלא פורסם). .10כלומר, בית-הדין הארצי לא הוציא מכלל אפשרות שייתכנו נסיבות בהן חליפת מכתבים בין התובע והמוסד, לאחר קבלת מכתב הדחיה, ישפיעו על מרוצת הזמן להגשת התביעה; ואם יש נסיבות כאלה - נראה לי שהמקרה דנן הוא אחד מהם. סמוך לאחר קבלת מכתב הדחיה, פנה בא-כוח התובע אל המוסד במכתב נ/ 2וצרף לו מסמך שכאמור לא היה בידי התובע קודם לכן. בא-כוח התובע אף הביע דעתו בנ/2, כי חוסר מסמך זה גרם כנראה למוסד להחליט כפי שהחליט. נראה לי, לעניות דעתי, שאין כאן "תקווה חד-צדדית", אלא התייחסות חדשה לתביעה מעיקרה. ועוד: תשובת המוסד נשלחה לתובע ב- 26.12.78לאחר בדיקה נוספת, ולאחר שכבר עברו 6חודשים מאז מכתב הדחיה הראשון. מה שאין כן בעניין בר-אילן, [1], שם נשלחה תשובת המוסד לפני תום 6חודשים ממכתב הדחיה הראשון. .11מסקנתי היא, איפוא, שהתובע הגיש תובענה זו במועד. .12אשר לתאונה עצמה, הרי לאור קביעתו של המומחה (סעיף 7לעיל) - אני קובע, שהתאונה שארעה לתובע בספטמבר 1977היא תאונת עבודה כמשמעותה בפרק השלישי לחוק.ביטוח לאומי