תביעה להחזרת הלוואה בסדר דין מקוצר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזרת הלוואה בסדר דין מקוצר: .1בתיק זה הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע להחזרת הלוואה בסך 000, 4$ שנתן, לדבריו, לנתבע. בכתב התביעה נטען שהנתבע מסר לתובע 12שקים כפרעון ההלוואה, אך אלה לא כובדו. כן נטען בתביעה שהנתבע הבטיח להסדיר פרעון ההלוואה ואף הודה בחבותו לפרעון ההלוואה אך לא עמד בדבריו. הנתבע הגיש בקשה לרשות להתגונן ובה טען שמעולם לא קיבל הלוואה מן התובע. לדבריו ההלוואה ניתנה לאחד בשם אלי אליהו (להלן-אליהו) שהיה שותפו של הנתבע בחנות והשקים שניתנו כפרעון לאותה הלוואה, הם של אותו אליהו. הנתבע טוען שהתובע ניסה לגבות את השקים הללו מאליהו ורק משנכנס זה האחרון להליכי פשיטת רגל הגיש את התביעה נגדו. בהסכמת הצדדים ניתנה לנתבע רשות להתגונן והדיון בתביעה התנהל במסלול של תובענה רגילה. .2המחלוקת בין הצדדים נטושה סביב שאלה שבעובדה. אין הם חולקים על עצם קיומה של ההלוואה ואין ביניהם מחלוקת על שיעורה. כל המחלוקת כולה מתמקדת בשתי נקודות: האחת - זהות הלווה: התובע טוען שנתן הלוואה לנתבע ואילו הנתבע מכחיש זאת וטוען שההלוואה ניתנה לאליהו. והשניה - שאלת החזרת ההלוואה: התובע טוען שהנתבע הבטיח להחזיר את ההלוואה ואילו הנתבע מכחיש זאת. .3התובע העיד כי נתן את ההלוואה לנתבע. לדבריו נתן את ההלוואה בשני שיעורים בני 000, 2$ כל אחד. השיעור הראשון של ההלוואה ניתן מכספיו של התובע וסכום זה נמסר בחנות של הנתבע בשקלים במזומנים, ותמורתו קיבל התובע סידרה של שקים (עמ' 1-8). אין חולק שהשקים הם של אליהו. השיעור השני של ההלוואה בא ממקור אחר. התובע השיג כסף מאחד בשם חזי מרדכי, שוטר ממשמר הגבול (להלן - חזי) ומסר את הכסף לנתבע בביתו. תמורת סכום זה קיבל התובע את השיק ת/ 6שהיה חתום, אף הוא, על ידי אליהו אך ריק מפרטים נוספים (עמ' 9). לדברי התובע הוא לא ידע מי חתם על השקים ורק משלא נפרעו, הלך לבנק ומצא שהשקים הם של אליהו (עמ' 4, 10). מוסיף התובע ומעיד כי הנתבע הבטיח להחזיר לו את ההלוואה (עמ' 11). עד כאן תמצית גירסת התובע. .4הנתבע מודה שהיה מעורב בעיסקת ההלוואה. לדבריו בתקופה הרלבנטית היה שותף עם אליהו בחנות למימכר נעליים. אליהו היה זקוק לכספים לפרעון חובות, בין השאר חובות לחנות. הנתבע קישר בין התובע לאליהו. לדבריו, נתן התובע הלוואה לאליהו וקיבל תמורתה, כבטחון, שרשרת זהב. בשלב מסויים החליף התובע את השרשרת בשקים שנתן לו אליהו. משלא נפרעו שקים אלו הבטיח הנתבע לעזור לתובע בגבייתם (עמ' 38) ואף לתת לתובע קדימה בקבלת כספים שיגיעו לו לנתבע - מאליהו עקב תביעה כספית שהגיש נגדו הנתבע (עמ' 40). .5גם חזי מרדכי העיד. לדבריו אין הוא מכיר את הנתבע אך נתן לו בעבר באמצעות התובע - סכום כסף כהלוואה. הלוואה זו נפרעה. גם הפעם פנה אליו התובע וביקש ממנו סכום נוסף עבור הנתבע. לדבריו הוא שוחח עם הנתבע בטלפון והלה ציין באזניו שם של מכר משותף לשניהם ובכך הוא הונע למסור כסף לתובע על מנת שיעבירו לנתבע. מכל מקום ולדידו, הכסף ניתן לתובע ואת השיקים הוא קיבל מן התובע (עמ' 25- 31). העד הדגיש חזור והדגש - לרבות באזני הנתבע - כי אין לו קשר ישיר עם הנתבע. .6בחינה מקרוב של מכלול הראיות שבפני מביאה אותי למסקנה שיש להעדיף את גירסת הנתבע. עדות התובע כללה פרטים רבים ושוליים אשר, בחלקם, תאמו את דברי הנתבע (למשל - החיפוש המשותף שערכו אחר חזי במחנה משמר הגבול). עם זאת עדות התובע נגועה בסתירת רבות, עליהן עמד בא כח הנתבע בסיכומיו. אולם עיקר הוא בעיני שעדות התובע היתה לקויה ומעורפלת בנקודה המרכזית השנויה במחלוקת הנוגעת לנסיבות מסירת הכסף וקבלת השקים. לעומתה, עדות הנתבע - על כל מרכיביה - היתה פשוטה, ישירה ואמינה. ככלל, ניתן לקבוע שעדות התובע נופלת ברמת אמינותה מעדות הנתבע, ויש להעדיף את זו האחרונה. .7התובע העיד שנתן הלוואה לנתבע. כיצד מתיישבת עדות זו עם העובדה הפשוטה שתמורת ההלוואה קיבל התובע שקים של אליהו ? עצם קבלת שקים בחתימת אליהו הניתנים כפרעון להלוואה מהווה עדות, לפחות לכאורה, על כך שאליהו הוא הלווה. בנקודה חשובה זו הסבריו של התובע מבולבלים ורבי סתירות: הוא טוען שקיבל את השקים בחנות בנוכחות הנתבע ובנוכחות אליהו (עמ' 7). אולם, לדבריו, לא שם לב מי כתב את השקים, ומי חתם עליהם (שם). אולם במקום אחר (עמ' 8) אומר התובע: "ואז חזרנו לחנות. השקים היו רשומים . נתתי את הכסף וקיבלתי השקים..." אך בהמשך הוא אומר - "כשחזרנו מדיסקונט לחנות אני ספרתי הכסף והם (הנתבע ואליהו - ש.צ.) הכינו השקים . אינני זוכר אם השקים היו כתובים כשבאנו לחנות". וכשנשאל התובע כיצד זה לא שם לב מי חותם על השקים כשמדובר בסידרה של שקים אשר הכנתם אורכת זמן, הסביר כי הנתבע ואליהו הסתודדו ביניהם והוא חיכה וספר את הכסף שהביא עימו ואף יצא מהחנות לקנות שתיה: "אני התעסקתי בענייני ולא שמתי לב להכנת השקים" (עמ' 20-21). ובהמשך הוא אומר: "את השקים נתן לי הנתבע. לא אלי אליהו. יכול להיות שפיסית בחנות נתן לי אלי אליהו אך זה היה בחנות שלהם ובמעמד שניהם" (עמ' 22). עדות לגבי הנקודה המרכזית השנויה במחלוקת המעלה - על פניה - סתירות ואי התאמות כה רבות. אינה רצינית ואינה אמינה. דברי התובע גם אינם מתיישבים עם התנהגות טבעית ורציונלית: התובע מביא עימו סכום כסף ניכר במזומן על מנת למסרו בהלוואה. מצד אחד הוא נוקט זהירות ומקפיד לספור את הכסף מספר פעמים. הוא גם מקפיד לא למסור את הכסף אלא כנגד קבלת שקים (עמ' 7שורה 35). האם אותה מידה של מיומנות וזהירות אינה מביאה אותו להבחין מי מכין את השקים ומי חותם עליהם? האם כשנמסרים לידיו השקים אין הוא בודק מי ומי חתם עליהם ומיהו בעל החשבון עליו משוכים השקים? תמהני. אין זאת כי אם ידע התובע כי השקים הניתנים בידיו הם של אליהו וכי הכסף הנמסר על ידו מיועד לאליהו. .8זאת ועוד - בעמ' 10מעיד התובע: "רק בבנק (היינו - לאחר שהשקים חזרו - ש.צ.) נודע לי שהשקים הם של אלי אליהו. עד אז ידעתי שהשקים הם של העסק ... עד אז סברתי שהשקים של העסק ". דברים אלה של התובע אינם תואמים את גירסתו המרכזית שההלוואה ניתנה לנתבע. אם ידע שהשקים הם של העסק מדוע לא ציין זאת בכתב התביעה ומדוע מכוונת התביעה כל כולה לפרעון הלוואה שנמסרה לנתבע בלא כל זיקה לעסק?. .9עדותו של חזי אינה שופכת אור על זהות הלווה. הוא אינו מכיר, לא את אליהו (עמ' 26) ולא את הנתבע (עמ' 28). מסתבר גם שלא רצה להכיר אותם. מבחינתו, הוא הילווה כסף לתובע בידיעה שהכסף מיועד לצד שלישי, אך לא רצה כל קשר עם אותו צד (עמ' 25- 26). הקשר היחיד שנוצר בין חזי לבין הלווה נעשה באמצעות שיחת טלפון. לדברי חזי (עמ' 25) הוא שוחח בטלפון עם הנתבע והלה ציין שרס"ר הבסיס במשמר הגבול הוא חבר שלו ובכך הונע חזי להסכים למתן ההלוואה. הנתבע מכחיש שיחת טלפון זו מכל וכל (עמ' 38). קשה לקבוע מימצא חד - משמעי ביחס לקיומה של שיחת הטלפון, אולם לא הייתי מייחס משקל לנקודה זו ומשתי סיבות: ראשית - יש להתייחס בזהירות לעדותו של חזי שכן חלק מן הסכום שנתן לתובע עדיין לא הוחזר לו וככל הנראה יש לו עניין בתוצאות המשפט (עמ' 32שורות 28- 32א. הרנון, דיני ראיות, תש"ל עמ' 49). שנית - חזי לא הכיר את הנתבע ולא שוחח עימו בטלפון מעולם (עמ' 28) ואפשר ששיחת הטלפון התקיימה עם מישהו אחר. אכן, עדותו של חזי מצביעה על מקור ההלוואה ועל נסיבות מסירת הכסף לתובע, אך אין בה מקור לזהות הלווה ואין בה תימוכין לגירסת התובע - הלוקה אף היא בחסר - שההלוואה ניתנה לנתבע דוקא. .10כאמור, יש להעדיף את גירסת הנתבע המכחיש כי ההלוואה ניתנה לו. גירסתו מאירה את הפרשה מכיוון אחר: הנתבע אינו מכחיש את מעורבותו שלו בהלוואה. אדרבא, הוא מודה שהיתה לו יד ביצירת הקשר בין התובע לאליהו. יותר מכך - הדעת נותנת שהנתבע היה מעוניין במתן ההלוואה לאליהו. זה האחרון היה שותף בחנות והיה חייב כספים לחנות (עמ' 40), ואפשר שחלק מן הכסף גם הגיע לחנות. ועל כל פנים הנתבע העיד - ובנקודה זו עדותו לא נסתרה - שהכסף שניתן בהלוואה לא הגיע לידיו הוא (שם). לא בכדי הטריח עצמו הנתבע וכיתת רגליו עם התובע בחיפוש אחר חזי במחנה משמר הגבול (עמ' 2; 38). זו גם הסיבה שהנתבע חש מחוייבות כלשהי כלפי התובע והביע נכונות לעזור לו בגביית החוב לאחר שהשקים לא נפרעו, ואף הביע נכונות לתת לתובע קדימה בגביית החוב (ככל שיש לנכונות שכזו משקל - עמ' 5). בנקודה זו משתלבת עדות מר אילן אייכנטל (עמ' 33- 34). עד זה היה נוכח בשיחה שהתקיימה בין התובע לנתבע והעד מוסר על ויכוח בין השניים בשאלת זהות הלווה (עמ' 33שורות 12-14) ומעיד על דברים שאמר הנתבע מהם משתמעת מחוייבות לסייע בידי התובע לקבל חזרה את כספי ההלוואה. אין בדברים אלה עדות על הודאת הנתבע שהוא הוא הלווה ואין להבין מהדברים שנאמרו שהנתבע התחייב, הוא עצמו, לפרוע את ההלוואה. .11מחלוקת נוספת של עובדה נטושה בין הצדדים. לדברי הנתבע קיבל התובע מאליהו - כבטחון תמורת ההלוואה - שרשרת זהב (עמ' א' וכן עמ' 37ו- 41) וככל הנראה זו הוחלפה בשלב מאוחר יותר, בשקים. התובע מכחיש עדות זו מכל וכל. קשה לקבוע מימצא חד-משמעי בנקודה זו בין השאר בשל המנעותו של אליהו להעיד. בנסיבות אלה יש להעדיף את גירסת הנתבע אשר התקבלה כמהימנה. אולם מעבר לזאת, גירסת הנתבע בנקודה זו משתלבת בנקודות אחרות שהועלו במהלך הדיון: ראשית - הדבר עולה בקנה אחד עם דרישתו של חזי לקבל בטחונות "טובים" עבור ההלוואה (עמ' 19; 27). שנית - הדבר מתיישב עם עדותו של חזי אשר אמר שקיבל את השקים מספר חדשים לאחר מתן ההלוואה (עמ' 30) ושלישית יש בגירסה זו כדי לתרץ את הסתירה בין האמור בכתב התביעה לפיו ההלוואה ניתנה בראשית שנת 1983לבין עדות קדמי שההלוואה ניתנה במחצית שנת 1983(עמ' 13). גירסה זו של הנתבע מחזקת כמובן - ולו במעט - את הקשר של אליהו להלוואה. .12שתי נקודות נוספות ראויות לציון והן מצטרפות ומחזקות את התמונה הכללית: האחת - לגירסת התובע התברר לו, בשלב כלשהו, שהשקים הם של אליהו ולא של הנתבע. לפי גירסה זו, נקלע התובע למצב של טעות. אם כך הוא, מדוע נמנע התובע - מיד כשנודע לו הדבר - מלפנות אל הנתבע בדרישה להחליף את השקים או לקבל בטחונות מן הנתבע עצמו כמי שהוא בעל דברו? אין כל עדות שהתובע נקט צעד זה. הימנעות זו מצד התובע תומכת במסקנה שהלווה היה אליהו. השניה - אליהו עצמו לא הובא להעיד. אכן, התובע עשה נסיונות להביאו, אך הוא לא התייצב לעדות. אליהו הוא היחיד היכול לתמוך בגירסת התובע לגבי נסיבות מתן ההלוואה. זאת לא נעשה. הימנעותו של אחד מגיבורי הפרשה מליתן עדות חייבת להזקף, בענייננו, לחובת התובע שכן הוא זה המוציא מחברו ועליו נטל הראיה. .13סוף דבר - התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל על כתפיו - ולו גם לפי אמת המידה המקובלת במשפט אזרחי - ודין תביעתו להדחות. בעניין זה אין לו לתובע אלא להלין על עצמו. הוא בחר להלוות כספים בצורה רשלנית ולא מסודרת. אין כל תיעוד על דבר קיומה של ההלוואה, או על פרטים מהותיים הקשורים בה. יש להניח שלא במקרה נמנע התובע מלערוך הסכם מסודר המתעד את ההלוואה. משבחר התובע להלוות כספים בתנאים שכאלה נטל על עצמו סיכון שנסיבות מתן ההלוואה יישארו לוטות בערפל, כפי שאכן קרה. .14התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות המשפט וכן בשכר טרחת עורך דין בסכום של 200, 1ש"ח, כשסכום זה נושא רבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. סדר דין מקוצרהחזר הלוואההלוואה