קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לפי פקודת הנזיקין בגין נזקי גוף בתאונת דרכים: 1. התובע יליד 1924, כבן 73 שנים נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 29.3.88. התאונה ארעה כאשר מכונית פגעה במכונית בה נהג התובע. רכבו של התובע לא היה מבוטח בביטוח חובה ואשר על כן התביעה הוגשה מכח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ולא מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים). בפתח הדיון הכחישה הנתבעת חבותה, מאוחר יותר טענה לרשלנות תורמת ואולם בדיון מיום 6.4.97 (עמ' 1 לפרוטוקול) הודיעה כי היא מכירה בחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו ונתרה איפוא לדיון שאלת היקף נזקיו עקב התאונה. 2. פגיעת התובע ונכותו בתאונה נחבל התובע בחזהו, סבל משבר בסטרנום, משברים בצלעות ופצע קרוע באמה שמאל, התובע אושפז בבית החולים יוספטל למשך 14 יום ושוחרר עם המלצה למנוחה למשך 3 שבועות, כעולה מתעודת השחרור ת/3. התובע לא קיבל תעודות אי-כושר או תעודות מחלה מעבר לתעודת השחרור מבית החולים יוספטל. התובע לא טוען ולא טען לנכות צמיתה עקב התאונה אולם הוא טוען לנכות זמנית של שישה חודשים ולהוכחת טענה זו הגיש חוות דעת מטעם ד"ר יצחקי שסומנה כמוצג ת/4. ד"ר יצחקי נתן חוות דעת ביום 6.12.95 ובה העריך שהתובע לא היה מסוגל לעבוד מ- 29.3.88 ועד 31.9.88. ד"ר יצחקי לא התייצב בבית המשפט להחקר על חוות דעתו, ומשכך חוות דעתו שסומנה לא נתקבלה כראיה (החלטת בית המשפט מיום 4.5.97 בעמ' 21 לפרוטוקול). משת/4 הוגש, הגישה הנתבעת אף היא חוות דעת מטעמה, חוות דעת שנערכה ע"י ד"ר לוטם. מסקנתו של ד"ר לוטם שפגיעה מסוג שנפגע בה התובע מצדיקה אי כושר של כחודש ימים ואולם לגבי התובע שסובל מחליים רבים אחרים, ממחלת לב, אסטמה ועוד הוא סבור שמן הראוי לקבוע שהוא היה מוגבל בעבודתו משך חודשיים, על מסקנתו בחוות-דעתו חזר גם בעדותו בבית המשפט. התובע טען כאמור שהיה מוגבל במשך חצי שנה ולתמיכה בעדותו זימן את ידידת המשפחה הגב' נחמה אנגל אחות בבית החולים "הדסה" שהעידה שסעדה ועזרה לתובע להערכתה משך 3 חודשים, על פי עדותה גם לאחר מכן התובע היה מוגבל עוד מספר חודשים. ב"כ התובע מבקש להסתמך על שתי עדויות אלו ולקבוע שהתובע היה מוגבל פרק זמן של חצי שנה. אין בידי לקבל טענה זו, התובע קיבל כאמור אישור אי כושר לשלושה שבועות בלבד והמומחה מטעם הנתבעת ד"ר לוטם נכון היה להכיר באי כושר לעוד כחודש, סה"כ חודשיים, קביעתו מבוססת ולא נסתרה. ב"כ התובע תוקף את חוות-דעתו של ד"ר לוטם וטוען שהיא ניתנה שנים רבות לאחר התאונה, אמת כך הדבר ואולם האם ד"ר יצחקי המומחה מטעמו נהג באופן שונה, אף הוא נתן חוות-דעת כ7- שנים לאחר התאונה, אמנם ב"כ התובע טוען שד"ר יצחקי טיפל בתובע לאחר התאונה, ברם ד"ר יצחקי עצמו לא ציין זאת בחוות-דעתו ולא ראיתי כל תיעוד רפואי המאשר אמירה זו. ב"כ התובע מוסיף וטוען שד"ר לוטם אישר שלעיתים חוסר מוטיבציה ומצב נפשי רעוע גורמים לאדם לא לשוב לעבודה והוא מבקש שכך ייקבע לגבי התובע, יכול וכך הדבר דהיינו שהתובע היה נעדר מוטיבציה ועל כן לא שב לעבודה אך לא בכל מקרה שכזה בית המשפט צריך לקבל עדות תובע ולקבוע שהיתה הצדקה להעדרות, שהרי על תובע מוטלת החובה להקטין נזקו, לא כל חוסר מוטיבציה מצדיקה העדרות מעבודה. בעניננו, ראשית איני יכולה לקבוע עובדתית שאכן התובע נעדר מעבודה שישה חודשים, לא הובאה כל עדות של מי מעובדיו הרבים של התובע לעניין זה ולגבי עדות הגב' אנגל משוכנעת אני שהיא סעדה את התובע בחליו אך איני משוכנעת שתיאורה את הזמנים שיקף את המציאות. עדותה ניתנה כתשע שנים לאחר התאונה ומסופקת אני אם אכן כפי שהעידה שלושה חודשים תמימים יום יום במקום לנסוע מעבודתה לביתה היא נסעה לסעוד את התובע, מן הראוי להדגיש שהגב' אנגל אמרה שהיא מעריכה את המועדים והיא לא יכולה לזכור ולהעיד בוודאות. לגבי עדות התובע מן הראוי לציין שהתובע השיב שמצב בריאותו לפני התאונה היה תקין (תשובות 10, 12 לשאלון נ/13) מה שהסתבר "כלא מדוייק" בלשון המעטה. מהתיקים הרפואיים נ/7, נ/8 נ/9 ומחוות דעתו של ד"ר לוטם עלה שהתובע סבל עוד קודם לתאונה מאסטמה כרונית וקיבל תרופות בקביעות. עלה שהוא סבל ממחלת לב ובשנת 87 עבר אוטם בשריר הלב, עלה שסבל מכיב בתרסריון, סבל מדיכאון ועוד. סיכומו של דבר בהסתמך על תעודת השחרור מבית החולים יוספטל ועל חוות דעתו של ד"ר לוטם אני קובעת שסביר שהתובע היה באי כושר חודשיים ימים. 3. אבדן השתכרות כפי שאבהיר להלן למעשה אין חשיבות רבה לקביעה האם התובע היה מוגבל חודשיים או יותר, כיוון שהתובע לא הוכיח שנגרם לו הפסד כלשהו עקב העדרותו. התובע היה בעל מניות ומנהל במספר חברות כעולה מנ/1 נ/2 נ/3. בתצהיר עדותו הצהיר לענין הפסדיו כדלקמן: "כתוצאה מהתאונה נעדרתי מעבודתי באופן מלא במשך כחצי שנה ואח"כ עבדתי באופן חלקי, כיוון שאני משמש כמנהל חברה שבבעלותי ומהווה את הרוח החיה של העסק סבלה החברה מנזקים כבדים בתקופת העדרותי והתפתחותה הכלכלית נחלשה". אמר ולא יסף. לא רק זאת, אלא שהתובע לא הגיש לבית המשפט ולו מסמך או ראיה כלשהי כגון אישור רו"ח על רווחי החברה, על הכנסותיו, על תיפקוד החברות במועד הרלוונטי, התובע גם לא טרח להביא לעדות אדם כלשהו שיעיד על תיפקודו בחברה ולא הביא למעשה אפילו בדל ראיה שהחברות היו ריווחיות בתקופה הרלוונטית. יצויין עוד שמעדות התובע עלה שחלק מהחברות אינן פעילות יותר, הוא עצמו נקלע לקשיים, ננקטו נגדו הליכים פליליים והוא אף ריצה עונש מאסר והושת עליו קנס והכל בשל עניינים הקשורים לתיפקוד החברות. לסיכום - לא כל העדרות גורמת הפסד, לא די באמירה כללית על הפסדים כפי שאמר התובע, מאחר ואין בפני ראיה שהחברות והעסקים של התובע היו רוחיים ואין בפני ראיה שהעדרות התובע גרמה לפגיעה בתיפקוד העסקים או להפסדים, איני מוצאת לפסוק לתובע כל סכום בגין אבדן שכר. 4. הוצאות התובע טען להוצאות נסיעה, הוצאות פיזיוטרפיה והוצאות רפואיות בסכומים של אלפי שקלים, אך דבר מאלו לא הוכח. ראשית, לא הוכח שהתובע נזקק לטיפולים רפואיים. שנית, לא הוכח שהתובע נשא בתשלומים בעצמו ולא הוכח בגין מה שילם אם בכלל. התובע צירף לתצהירו שתי קבלות, האחת על סך 45.- ש"ח שניתנה בגין צילומים שהינם לכל היותר בגדר הוצאות משפט והשניה על תשלום לד"ר יצחקי בשנת 94 שודאי לא היה חלק מהטיפול הרפואי בגין התאונה שכזכור אירעה בשנת 88. אם התשלום היה בגין חוות דעת, הרי שהיא לא הוגשה כלל ואכן אין על הנתבעת לשאת בהוצאה זו. התובע טען גם שיש לפצותו ב6,000- ש"ח בגין טיפול הפזיותרפיה שקיבל מהגב' אנגל, ראשית הגב' אנגל העידה שאיננה פזיוטרפיסטית, שנית היא העידה שעשתה זאת כחברה בלא שביקשה תמורה, בלא שמתעתדת לבקש ובלא שמצפה לקבל תמורה. באשר לעזרה שקיבל מאשתו, אשתו כלל לא העידה ואילו הגב' אנגל העידה שהיא עזרה לתובע ולאשתו, שאף היא נפגעה בתאונה, הכיצד אם כך אשתו סעדה אותו. ואולם, בהתחשב בכל הנסיבות ובעובדה שהתובע ואשתו צריכים היו להגיע מאילת לירושלים כשהם פצועים, ומן הסתם נגרמו להם הוצאות נסיעה כלשהם, אני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין הוצאות, לרבות הוצאות נסיעה, בסך 2,000 ש"ח כערכם היום. 5. פיצוי בגין הנזק הלא ממוני כזכור המדובר בתביעה על פי פקודת הנזיקין ומשכך בית המשפט אינו כפוף לתקרה הקבועה בחוק הפיצויים ואולם סבורני שכשמדובר בתובע שנהג בניגוד לחוק בלא ביטוח אין זה נכון שיקבל פיצוי מעבר לפיצוי לו היה זכאי לו היה נוהג על פי החוק ומבטח עצמו. ובמה דברים אמורים וזאת יש להדגיש, מקום שהפיצוי נתון לשיקול דעת בית המשפט כבראש הנזק בו עסקינן, בהתחשב בפגיעת התובע, בימי האישפוז ובתקופת אי הכושר אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 15,000.- ש"ח. 6. סוף דבר מכל שנאמר לעיל אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 17,000.- ש"ח, בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כדין.תאונת דרכיםנזקי גוףנזיקין