קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום חוב עבור בדי טקסטיל: בפני תביעה לתשלום חוב עבור בדי טקסטיל אשר התובעת טוענת כי סיפקה לנתבעים. הנתבע מס' 1 לא התייצב למשפט וניתן נגדו פסק דין. ככול הנראה יש קושי לגבות את פסק הדין מאחר ויש קושי לאתר את הנתבע 1 המצוי בקשיים כספיים. עובדות אלו עולות מעדותו של הנתבע 2 היום בפני. שני הנתבעים הם אחים. בתקופה הנוגעת למשפט זה במהלך חודש מרץ 1995 הוזמנו סחורות והתובעת טוענת כי סופקו לנתבעים. במהלך המשפט הוצגו בפני מסמכים מטעם רואה חשבון דוד קרנגל, לפיהם העסק עליו מדובר ששמו המסחרי הוא "מגנום" הינו עסק אשר היה שייך למר אורי עזר, הנתבע מס' 1. באישור נאמר כי בתקופה הנ"ל ולפי הדיווחים לרשויות לא היו למר אורי עזר שותפים בעסק והוא ניהל אותו לבדו. אישור נוסף הנוגע לשנת 95' מטעם אותו רואה חשבון מציין כי אחיו של הנתבע 1, דהיינו הנתבע 2 מר יעקב עזר היה בשנת 95' עצמאי וניהל חנות ברח' רוטשילד בראשל"צ. לפי תיק הניכויים של "מגנום" היה הנתבע 2 שכיר בעסק זה עד דצמבר 92'. הנתבע 2 טען בעדותו כי עבד בשעתו עבור אחיו ולאחר סיום עבודתו עזר לו מפעם לפעם והוא הסכים כי גם במקרה זה עזר לאחיו. העזרה היתה בכך ששימוש שליח לשם קבלת דוגמאות בד וגם בכך שפנה אל התובעת לשם מסירת הזמנה מטעם אחיו. התובעת טוענת מפי מנהלה אשר העיד בפני כי היא לא ידעה שמר יעקב עזר לא היה בעל העסק אלא היה שליח בלבד. מר משאל מנהל התובעת טען כי הנתבע 2 הוא שהזמין את הבדים לעסק שלו והתובעת סברה באותו זמן כי הנתבע 2 הוא בעל העסק יחד עם אחיו. לפיכך, התובעת רואה בנתבע 2 את מי שאחראי לתשלום עבור הסחורה שסופקה. שאלה ראשונה העומדת להכרעה היא, האומנם סופקה הסחורה נשוא משפט זה. התובעת טוענת כי כך הדבר והיא הציגה להוכחת הטענה את עדותו של מר משאל אשר טען כי סיפק את הסחורה והוא מסתמך על תעודות משלוח וחשבוניות כאשר על תעודות המשלוח מופיעה חתימה בלתי ברורה שאין לדעת מי חתם אותה. מנהל התובעת טוען כי כך נהוג בעת משלוח סחורה בדרך כלל חותם אחד מעובדי העסק המקבל את הסחורה, ולא תמיד יודעים את זהותו. אינני משוכנע כי כך הדבר ויתכן שיש מקום לדרוש חתימה ברורה של מקבל סחורה, דהיינו שם ושם משפחה ואף רצוי לקבל מספר זהות של מקבל הסחורה. בנסיבות שלפני, אין בידי הוכחה כי הסחורה סופקה. הנתבע מכחיש שהסחורה סופקה מחוסר ידיעה ובתצהירו הוא מציין בסעיף 7 ג' במילים הבאות: "יצויין ויודגש כי לא קיבלתי את הסחורה". מנהל התובעת התרגז ואף צעק נוכח עדות זו וטען בלהט כי בעצמו ראה את מר יעקב עזר מחזיר סחורה דהיינו, גליל או שני גלילים על גבו. מר עזר מכחיש זאת בעדותו ולא השתכנעתי במידה הדרושה כי אומנם אכן כך היה. נשאר בליבי ספק האומנם נעשתה ההספקה לידי הנתבעים או מי מהם. עוד יצויין כי על גבי תעודות המשלוח נרשם שם העסק "מגנום" אך בסוגריים נרשם כורש וזאת לפחות על שתי תעודות משלוח. כורש היא מתפרה או מגזרה והטענה היא שהסחורה נמסרה אליה עבור "מגנום" אך גם טענה זו לא הוכחה ואין בפני כל מסמך או עדות התומכים בה. גם אם נמסרה הסחורה ב"כורש" אין הוכחה שבעל העסק קיבל אותה או שהיא עברה לידיו. מכל מקום, בוודאי שאין הוכחה כי הסחורה נמסרה לידי הנתבע 2. למרות האמור לעיל אמשיך לדון בענין זה כאילו הוכח שהסחורה סופקה. השאלה השניה המתעוררת היא האם יש מקום לחיובו של מר יעקב עזר לשלם עבור הסחורה בהנחה שהיא סופקה. התובעת מייחסת לנתבע 2 מעשה הגובל בחוסר תום לב. לפי גירסת התובעת הנתבע 2 בעת שידע היטב כי אינו בעל העסק וכי הוא שליח בלבד הופיע, ביצע ההזמנה וקיבל סחורה או דאג שתימסר סחורה לאחיו מבלי לגלות לתובעת כי הוא שליח בלבד ואין לו חלק בעסק הקונה. בנסיבות אלה, התובעת טוענת כי בפנינו שליחות נסתרת על פי סעיף 6 או 7 לחוק השליחות תשכ"ה1965- ולפיכך, רשאית התובעת לראות את מר יעקב עזר כבעל דברה בעיסקה זו ובמקרה זה מן הראוי לחייבו בתשלום הסכום הנתבע. השאלה שעלי להכריע בה היא, האם יש בסיס עובדתי מספיק הנתמך בראיות ממשיות כדי לקבוע שמר עזר הציג מצג או שניתן היה להבין מהתנהגותו שהוא בעל העסק וכי העיסקה נערכת עימו. מר עזר בתצהירו שולל גירסה זו מכל וכל, הוא מדגיש בסעיף 7 א' כי בעת עריכת ההזמנה ציין במפורש בפני מנהל התובעת כי הסחורה מיועדת לאחיו, מר אורי עזר, בעל אופנת "מגנום". מנגד, טוען מר משאל כי התרשם שמר יעקב עזר הוא בעל העסק. אולם, בתצהירו מר משאל אינו מציין מה נאמר בשיחותיו עם מר יעקב עזר והוא אינו מציין מניין הסיק את המסקנה כי מר עזר הוא בעל העסק. הוא אומר באופן סתמי בסעיף 4 לתצהירו כי מההיכרות האישית שלו עם מר עזר שהוא עצמו מבהיר בתחילת סעיף 4 כי היא היכרות שטחית בלבד, מהיכרות זו הגיע למסקנה כי הנתבע 2 הוא בעל העסק יחד עם אחיו. השאלה הקובעת היא, האם בזמן ביצוע ההזמנה נעשה מצג כלשהו שיכול היה ללמד את מר משאל כי מר עזר הינו בעל העסק וכן השאלה היא, האם מר עזר אומנם הסתייג בצורה כה מפורשת כפי שהוא טוען בתצהירו והאומנם הוא ציין שהוא רק שליח. ברצוני לציין כי על פי התרשמותי יש מקום להעדיף את גירסתו של מר יעקב עזר. עם זאת, גם בלעדי מתן אמון בתצהירו ובגירסתו כי אומנם הסתייג בפועל ואני נותן אמון בגירסה זו, עדיין לא הוכח כל מצג מספיק משכנע כדי להסיק ממנו שמר עזר הציג את עצמו בתור בעל העסק. לא בכל פעם שמתייצב שליח של עסק לקבלת סחורה ניתן יהיה לחייבו באופן אישי מקום שהעסק המקבל אינו משלם עבור הסחורה. אין חוק ואין כלל המחייב כל שליח בעת שהוא בא לקבל סחורה להסתייג במפורש ולהדגיש שהוא רק שליח או אפילו להציג מכתב המעיד על כך שהוא רק שליח. הכלל העולה מנסיון החיים הוא הפוך. בד"כ כאשר בא אדם ומקבל סחורה לא יהיה מקום לחייבו אישית רק בשל כך. כדי להפעיל את כלל השליחות הנסתרת וכדי לחייב את השליח יהיה בדרך כלל צורך להצביע על נסיבות מיוחדות מהם רשאי היה להסיק מוסר הסחורה כי בפניו בעל העסק בכבודו ובעצמו. העד מטעם התובעת, מר משאל, מציין בתצהירו כי מהיכרותו התברר לו שלנתבע 2 יש עסק יחד עם אחיו. אולם, הוא אינו מציין מניין מסיק מסקנה זו וכיצד הגיע לכלל דעה כי גם הנתבע 2 הינו בעל העסק. החשוב הוא שמר משאל אינו מציין בתצהירו וגם לא בעדותו כי שאל אי פעם את מר יעקב עזר האם הוא בעל העסק והוא נמנע מלמסור עדות לפיה מר עזר הכשיל אותו בכוונה, הטעה אותו או נמנע מאמירת האמת שהיא שאין לו חלק בעסק. זאת ועוד, ב"כ הנתבע הציל בחקירתו מפיו של מר משאל עובדה רבת חשיבות והיא, כי גם לאחר פרשה זו שבה התובעת חשה עצמה כמרומת בסכום של כ50,000- ש"ח נמשכו קשרי העבודה בין התובעת לבין הנתבע 2 אשר הוביל עבורה סחורה מעזה ששוויה היה עשרות אלפי שקלים ואף יותר. מנהל התובעת ניסה להסביר עובדה זו בכך שטען כי בזמן הסגר על השטחים היה קושי למצוא מובילים. עוד טען כי הוא לא הזמין את ההובלה אלא המוביל נטל את הסחורה והיה מודיע לו כאשר היה מגיע לת"א על כך שבידו סחורה השייכת לו. הסברים אלה אינם משכנעים בעיני. בכל זאת עובדה היא שמר עזר יעקב הוביל סחורה בשווי רב מאוד עבור התובעת יהיו הנסיבות אשר יהיו ולדעתי אילו היה אמת בטענה כי מר עזר פעל בחוסר תום לב לא היתה התובעת מרשה כי סחורות כה יקרות השייכות לה יובלו על ידי הנתבע. המשך העבודה עימו אינו מלמד אלא על כך שהתובעת חשה כי החוב האמיתי הינו חוב של מר אורי עזר ולא חוב של מר יעקב עזר ועשתה נסיון לחייב את אחיו משום שככול הנראה אחיו קל יותר לאיתור ויש סיכוי רב יותר לגבות ממנו את החוב. לפיכך, לא מצאתי יסוד מספיק לחיובו של הנתבע 2 בחוב הנטען בתביעה זו. בהתאם אני דוחה את התביעה נגד הנתבע 2, התובעת תישא בהוצאותיו במשפט זה בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ בערכם להיום.חוב