קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום משכורת על תקופת אי עבודה: .1תביעה זו עניינה שכר עבודה ופיצויי הלנה בעד תקופה שלכל הדעות התובעת לא עבדה בה. לטענת התובעת היא זכאית לכך כיוון שהיתה מוכנה לעבוד, ולפי הוראות הנתבעת היה עליה לחכות בביתה עד שתקבל הודעה על מקום עבודה, והיא מחכה עד עצם היום הזה. הנתבעת טוענת שהתובעת סרבה לעבוד לפי הוראותיה, ולכן יש לראותה כנעדרת מן העבודה ואין היא זכאית לשכר. .2העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות הן: התובעת, לבורנטית במקצועה, התקבלה לעבודה אצל הנתבעת במשרה חלקית בשיעור של %60, ונשלחה לעבוד במעבדה של בית-הספר "בר-אילן". היא התחילה בעבודה בינואר 1976, שלושה ימים בשבוע, כמדריכה במעבדה, וכך עבדה מספר שבועות. התובעת ביקשה לעבוד חמישה ימים בשבוע עד שעה 12.00, ונימקה זאת בצורך לטפל בילדיה הקטנים. לאחר שמנהל בית-הספר (להלן - המנהל) התייעץ עם האחראית על המעבדה ונוכח לדעת שהדבר מתאפשר - הוא הסכים לבקשתה. התובעת עבדה חמישה ימים בשבוע בשנת הלימודים תשל"ו ותשל"ז. בשנת הלימודים תשל"ח השתנו הנסיבות לדעת המנהל, באופן שהתובעת צריכה היתה לחזור ולעבוד שלושה ימים מלאים בשבוע, אבל כיוון שבתחילת שנת לימודים זו יצאה התובעת לחופשת לידה, ומאחר שהוא לא הודיע לה על השינוי בעוד מועד - הסכים שתמשיך לעבוד גם בשנת הלימודים תשל"ח (לאחר שחזרה מחופשת הלידה) חמישה ימים בשבוע. בפברואר 1978הודיע המנהל לתובעת שעליה להכין את עצמה לכך שבשנת הלימודים תשל"ט תחזור לעבוד שלושה ימים מלאים בשבוע. התובעת לא הסכימה לכך ושלחה את המכתב ת/3, ובתשובה שלח לה המנהל את המכתב נ/ .1ביום 12.7.1978שלח המנהל לתובעת את המכתב נ/ 2בו חזר על הודעתו בדבר שינוי ימי עבודתה בשנת הלימודים תשל"ט. בתחילת שנת הלימודים תשל"ט המשיכה התובעת לעבוד חמישה ימים בשבוע, אך המנהל לא הסכים לכך וביום 25.9.1978שלח לה את המכתב ת/1, ומ 26.9.1978ואילך התובעת לא עבדה עוד בפועל. אותו יום נפגש בעלה של התובעת, שניהל את ענייניה, עם נפתלי פרבר, מזכיר מחלקת החינוך של הנתבעת (להלן פרבר) ונערכו גם דיונים עם ועד העובדים. הועלתה הצעה שהתובעת תעבור לעבוד בבית-ספר אחר, בית-הספר "שרת". התובעת אמנם נפגשה עם מנהל בית-ספר "שרת", אך לא התחילה לעבוד שם כי צריך היה להסדיר תחילה את התקן. בעלה של התובעת הציע לפרבר שהתובעת תצא בינתים לחופשה, אך פרבר אמר לו שאין צורך בכך כיוון שמדובר במספר ימים. התובעת חיכתה, איפוא, בביתה להודעה מפרבר. בנובמבר 1978התברר לתובעת שהנתבעת חדלה לשלם את משכורתה, ואז פנה בעלה לנתבעת ונאמר לו שהמשכורת איננה משולמת, כי התובעת איננה מופיעה ביומן הנוכחות. התובעת פנתה לעורך-דין יצחק מזרחי, אשר כתב לנתבעת מכתב ביום 22.1.1979(ת/5). מכתב זה הגיע לידי פרבר, אך הוא התעלם ממנו, ולא ענה עליו. עוד יש להוסיף, כי ב- 29.10.1978החליטה מועצת העיריה את ההחלטה הבאה (ת/4): "המועצה עיינה במכתבו של מזכיר מחלקת החינוך, שהובא לדיון להנהלה על-ידי מ"מ ראש העיר ב"צ רובין, והחליטה, כי מאחר וג'נה לינה אינה מסוגלת להשתבץ בלוח שעות העבודה של בית-הספר בר-אילן ותאלץ לעזוב העבודה, לא תכיר העיריה בהפסקת עבודתה כפיטורים מן העבודה ולא ישולמו לה פיצויי פיטורים". .3קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למועד בו הובאה החלטה זו לידיעת התובעת, אם בכלל. בעלה של התובעת, שכאמור טיפל בענייניה עם הנתבעת, אומר בתצהירו (ע' 20, סעיף 11) כי "רק לאחרונה התגלה לי פרוטוקול מועצת העיר מיום 22.10.1979" (צ"ל 22.10.1978). פרבר אומר שהודיע על ההחלטה לבעלה של התובעת מייד שנתקבלה (ע' 24, סעיף 8; ע' 26, שורות מ-7). אנו מעדיפים בנקודה זו את גרסת פרבר. אמנם גם פרבר לא זכר לומר מתי בדיוק מסר את ההודעה, אולם כיוון שזו נזכרה כבר בכתב ההגנה (בתב"ע מ/252- 2שאוחד עם תיק זה), שהוגש ביום 13.3.1980והעתק ממנו נשלח לתובעת באותו יום - הרי מה שהצהיר בעל התובעת בסעיף 11בתצהירו שנערך ביום 12.3.1981- איננו נכון. מכאן שההודעה ת/ 4הובאה לידיעת התובעת, או בעלה, באחד הימים בנובמבר 1978, ואם אפילו נלך לטובת התובעת - לא יאוחר מיום .30.11.1978 .4מיום שהחלטת המועצה (ת/4) נודעה לה לתובעת- לא עשתה דבר, אלא נקטה במדיניות של "שב ואל תעשה". איננו קובעים כאן אם יש לראות בהחלטה (ת/4) הודעת פיטורים, או שיש לראות בהתנהגותה של התובעת כהתפטרות, שכן אין צורך בכך לענייננו, אך סבורים אנו שאין התובעת זכאית לשכר לפחות מ-.1.12.1979 פרבר אמר לתובעת להמתין בבית, שבועיים עד שלושה, עד שיוסדר עניין התקן. כנראה שהוא לא הקפיד להודיע לה בתום מועד זה מה עליה לעשות, אך בוודאי שיש לראות בהודעה שנמסרה לה בעניין ההחלטה (ת/4) שתקופת ההמתנה נגמרה, ואם בחרה התובעת לשבת בבית ולא לעשות כלום - ודאי שאינה זכאית לשכר עבודה. אמנם יש להוקיע את התנהגותו של פרבר, שלאחר שקיבל את ת/ 5הוא התעלם ממנו ולא השיב דבר, אך בשל כך בלבד איננו מוכנים לקבוע שהתובעת זכאית לשכר עבודה בעד כל התקופה "עד היום" כפי שהיא מבקשת בסיכומיה. .5לאור האמור אנו קובעים שהתובעת זכאית לשכר עד יום 30.11.1978, לאמור בעד 5ימים בספטמבר, ובעד החודשים אוקטובר ונובמבר .1978 .6בדיון המוקדם הוסכם שהמשכורת האחרונה של התובעת היא זו המשתקפת בתלוש השכר של ספטמבר 1978(ת/2), כלומר 049.32, 3ל"י בעד עבודה מ- 1בספטמבר ועד 25 בו. לפי זה המשכורת החודשית של התובעת בספטמבר 78היתה 659.18, 3ל"י, ובעד חמישה ימים בספטמבר היא זכאית ל- 609.86ל"י. מ- 1.10.1978יש לשלם תוספת יוקר בשיעור % 12.9(עד לשכר משולם מירבי של 150, 10ל"י לחודש), והתובעת זכאית לתוספת יוקר בסכום של 472.03ל"י. משכורתה החודשית של התובעת החל ב- 1.10.1978היא, איפוא, 131.21, 4ל"י. .7בא-כוח הנתבעת בסיכומו לא הצביע על איזו הגנה שיש לה לנתבעת על-פי סעיף 18לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958(להלן-החוק) ואף אנו לא מצאנו שיש כזו. .8לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 887.22שקלים, לפי הפירוט: יתרת שכר בעד ספטמבר 60.98 1978שקל שכר אוקטובר 413.12 1978" שכר נובמבר 413.12 1978" 887.22שקל לסכומים הנ"ל יתווספו פיצויי הלנת שכר כאמור בסעיף 17לחוק, מיום שהשכר הפך להיות מולן ועד יום התשלום בפועל. .9הנתבעת תשלם הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסכום כולל של 300שקלים בתוספת מע"מ. כן תשלם הנתבעת לקופת בית-הדין את האגרה הדחויה.משכורת