קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת תביעה על חוב שכירות בתביעות קטנות: 1. התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת על סך 16,439 ₪ בטענה כי בהתאם לחוזה שכירות ביניהם נותר חוב על הסך הנ"ל. התובע השכיר לנתבעת דירה בקומת קרקע בכפר-יונה, הצמודה לביתו הפרטי. לכתב התביעה צורף חוזה שכירות מתאריך 15.8.98 עד 14.8.99. התובע טוען כי הנתבעת המשיכה להתגורר בדירה עד ינואר 2000. לטענתו, הנתבעת שילמה שכר דירה רק עד חודש מאי 1999, לפיכך נותרה יתרת חוב של 8 חודשים X 350 דולר לחודש: 11,760 ₪. כמו כן טוען התובע ליתרת חוב על חשבון שכר הדירה בסך 500 ₪. חוב בגין חשמל: 1,145 ₪. חוב בגין צריכת מים: 258 ₪. חוב בגין שני בלוני גז: 130 ₪. תשלום בגין שירותי עו"ד: 220 ₪. נזקים שנגרמו לרשתות: 260 ₪. נזקים שנגרמו לתריסים: 750 ₪. נזק לארון מקלחת: 270 ₪. ניקוי בור שופכין: 200 ₪. צביעת הדירה: 1,000 ₪. 2. הנתבעת התגוננה בטענה כי לא נותרה חייבת דבר, בפועל נאלצה לעזוב את הדירה בגין התנכלות מצד התובע ואישתו אשר מנעו ממנה כניסה לבית. שכר הדירה ושאר החובות שולמו במלואם, במזומן, לכל התקופה בה התגוררה בפועל בדירה. מטעם הנתבעת הובאו לבית-המשפט ארבעה עדים אשר העידו לגבי התנכלויות מצד התובע ואישתו, אשר ניתק את החשמל בדירה השכורה, מנע שימוש במים חמים ובגין כך נאלצה התובעת לשכור דירה חלופית אצל אחד מהעדים. 3. במהלך שני הדיונים שהתקיימו בבית-המשפט בעניין תיק זה, נגולה מסכת טעונת רגשות בין שני צדדים לחוזה שכירות. מעבר לטענות הדדיות של כל צד לגבי התנכלות ואי קיום החיובים, שורת העדים מצד הנתבעת אשר חרף התמיהה לגבי מהימנותם אותה העלה התובע - לא הובאה ראיה ממשית מצד התובע להוכיח תביעתו. 4. לעניין תקופת השכירות, בניגוד לחוזה הנספח לכתב התביעה הנוקב בסך של 380 דולר לחודש, העיד התובע כי סיכם בסופו של דבר עם הנתבעת על סכום של 350 דולר בלבד. לגבי תקופת השכירות הנטענת, עדיפה בעיני בית-המשפט גירסת הנתבעת והעדים מטעמה כי כבר בחודש אוגוסט 1999 לא התגוררה פיזית בדירה המושכרת, ושכר הדירה שולם לכל התקופה. איש מהצדדים לא הביא בפני בית-המשפט ראיה בכתב בעניין אופן התשלום, מועדו ויתרת החוב הנטענת. נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח טענתו כאילו נותר חוב בגין שכר הדירה לתקופה של 8 חודשים. נטל זה לא הורם. גירסת התובע בנקודה זו נסתרה על ידי הנתבעת והעדים מטעמה. 5. מחלוקת נוספת בין הצדדים הינה לעניין חובות בתקופת השכירות ונזקים אותם הותירה הנתבעת כאשר עזבה את הדירה. מעדותו של התובע עולה כי היחידה שהושכרה צמודה לביתו הפרטי והוא אשר ערך את הרישומים לגבי צריכת חשמל ומים. נדמה כי נושא צריכת החשמל גרם לסיכסוך בין הצדדים, אשר הביא למצב בו נותק זרם החשמל על ידי התובע והחלה מסכת ההתנכלויות ההדדיות עליהן העידו הצדדים בבית-המשפט. בעניין זה הנני מקבלת את גירסת הנתבעת לפיה שולם חשבון החשמל בכרטיס האשראי כמפורט בנספח לכתב ההגנה ולא הוכח כי נותר חוב נוסף. 6. לעניין חוב בגין צריכת מים, גם חישוב זה נערך על ידי התובע אישית ולטענתו הנתבעת מעולם לא שילמה עבור צריכת המים. הנתבעת בעדותה טוענת כי בררה במועצה המקומית והתברר לה במחלקת הגבייה כי אין חלוקה בין ביתו של התובע לבין הדירה המושכרת. בפועל טוענת הנתבעת כי שילמה עבור צריכת המים במזומן, ולא הוכח בפני כי נותרה יתרת חוב נוספת כלשהי. 7. לעניין שני בלוני גז, שוב טוען כל צד, בלא אישור כלשהו בכתב כי גירסתו נכונה. התובע בדיעה כי סיפק שני בלוני גז אשר עלותם להערכתו 130 ₪ ואילו נתבעת טוענת כי בהתאם לתצהיר שצורף לכתב הגנתה, סופקו לה בלוני הגז על ידי צד שלישי ולכן אינה חייבת דבר לתובע. 8. לעניין תשלום לעורך-דין, מצורפת לכתב התביעה קבלה על סך 220 ₪, הנושאת תאריך 24.5.99, ללא נספח כלשהו המצביע על מכתב שנשלח על ידי עורך דין אל הנתבעת, ובסתירה לטענה העובדתית של התובע עצמו כי עד חודש מאי שולמו כל הכספים והחוב נוצר מחודש זה ואילך עד ינואר 2000. (ראה דברי התובע בפרוטוקול עמ' 14, שורה 20: "אני מודה שקיבלתי עד מאי, לא נתתי קבלה. ממאי עד ינואר לא קיבלתי כלום.") לפיכך, הנני דוחה את טענות התובע לעניין חיוב הנתבעת בתשלומים המפורטים בסעיפים 7 ו- 8 לפסק-הדין. 9. באשר לטענות התובע כאילו נגרמו נזקים לרשתות, תריסים, ארון מקלחת ובור שופכין, הנני דוחה טענות אלה אחת לאחת. התובע לא הוכיח כי נזקים אלה נגרמו על ידי הנתבעת, עדויות הנתבעת והעדים מטעמה סותרים מכל וכל טענה זו ואף מעלים טענה נגדית לנזקים שגרם התובע לדירה המושכרת אשר מנעו מהנתבעת להמשיך להתגורר בה. התובע מודה בעדותו בבית-המשפט, כי אין לו קבלות על הנזקים הנטענים ולא ברור מהו מקור הנזק, היקפו וביסוסו. 10. סוף דבר, מול עדותו היחידה של התובע אשר לא נתמכה במסמך בכתב, הובאו עדויות הנתבעת ועדים מטעמה הסותרים כל אחד מהפריטים אשר מופיעים בכתב התביעה. על התובע להוכיח את כל מרכיבי תביעתו, נטל הראיה כמו גם נטל השיכנוע הסופי בתביעה אזרחית - מוטל על התובע, נטל זה לא הורם. אשר על כן, הנני דוחה את התביעה. בנסיבות, לא מצאתי לפסוק הוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. תביעות קטנותשכירותחוב