קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של בנק הפועלים נגד לקוחותיו: י' דר, שופט 1. בתיק אזרחי 6160/96 בבית משפט השלום בחדרה, תבע המשיב לדין את המערערים לתשלום סכום של כ40,000- ש"ח. התביעה התבססה על יתרת חובה בחשבון שניהלו המערערים אצל המשיב (להלן - החשבון הפרטי). בת"א 1042/97 בבית משפט השלום בחדרה, תבע המשיב את המערער וכן שנים אחרים שאינם מערערים, מרדכי לוגסי ופנחס לוגסי (להלן - הערבים). תביעה זו היתה בגין חשבון בשמו של המערער (להלן - החשבון העסקי). המשיב טען כי בחשבון העסקי נותרה יתרת חובה של כ5,000- ש"ח. עוד תבע המשיב באותה תביעה יתרת הלואה בסך 60,000 ש"ח שנתן למערער ויתרתה בסוף 1996 קרוב ל67,000- ש"ח, בגין הלואה נוספת בסך 30,000 ש"ח שיתרתה כ29,000- ש"ח ובגין הלואה בסך 250,000 ש"ח שיתרתה כ92,000- ש"ח. על פי כתב התביעה, ערבו הערבים להלואה השלישית בסך 250,000 ש"ח שנטל המערער. 2. הנתבעים הגישו בקשות לרשות להתגונן בפני התביעות, וצרפו תצהיר של המערער. לא הוגש תצהיר של המערערת. ההליכים בשני התיקים אוחדו בפני הרשם א' קפלן. הרשם שמע את הבקשות המאוחדות, ובמהלך שמיעה זו נחקר המערער. שתי הבקשות נדחו, ככל שהן נוגעות למערערים, ועל כך הערעור. לערבים ניתנה רשות להתגונן. 3. המערער טען שאינו צד לחשבון הפרטי, וכי זה חשבונה של המערערת. המערערת לא הגישה תצהיר. הרשם דחה טענה זו. הוא הפנה לחקירתו של המערער על תצהירו, בו התברר שזה נהג בחשבון מנהג בעלים. דברים אלה אושרו גם על ידי עורך דינם של המערערים בסיכומים שהגיש, לפיהם לא זו בלבד שהמערער פעל בחשבון, אלא גרם ליצירת יתרת החובה בחשבון זה. 4. הרשם הוסיף והתייחס לטענת המערער, לפיה המסמך שצורף לכתב התביעה, בקשה לפתיחת חשבון, הוא מאוחר, ולא נעשה במועד פתיחת החשבון. לענין זה, כתב הרשם שהמסמך הוא הסכם להצטרף לחשבון כבעלים, ולא נטען שהמערער שלח הודעת בטול להסכם זה. הרשם קבע שאפילו נבעה חתימת המערער על המסמכים עקב תרמית מצד המשיב, כפי שטען המערער, היה עליו לשלוח הודעת בטול, שכן תרמית אינה גורמת לבטלות חוזה, אלא משמשת עילה לבטולו. 5. גם טענותיה של המערערת לענין החשבון הפרטי נדחו על יסוד חתימתה על מסמך משותף עם המערער, לפיו שניהם בעלי החשבון. הרשם קבע שהמערערים מושתקים, לאור חתימתם על מסמך ההתקשרות, מלכפור בהיותם בעלים משותפים בחשבון. הוא הוסיף שטענותיה של המערערת לא נתמכו בתצהיר מטעמה, כך שהטענות שטען בא כוחה, כאילו המערער אינו יכול לפעול בחשבון מכיון שהמערערת לא הרשתה לו לעשות כן, לא נתמכו בתצהיר ואין יסוד לקבלן. לפיכך דחה את הרשות להתגונן. 6. כאמור, גם בקשתו של המערער לקבל רשות להתגונן ביחס לתביעת החשבון העיסקי נדחתה. הרשם פרט את השתלשלות הענינים בחשבון העסקי ובהלואות שניתנו על ידי המשיב במסגרתו, ובכלל זה מתן אשראי. גירסת המערער היא שהמשיב אישר לו סכום כסף להלוואה, והיה עליו להשלים מקורותיו סכום נוסף. כאשר היה מוכן לשלם סכום זה, חזר בו המשיב מהסכמתו ליתן אשראי. הרשם כותב שהמערער אינו חולק על הסכומים הנתבעים אלא טוען לקיזוז נזקים שמקורם בהפרת חוזה על ידי המשיב. 7. עוד כותב הרשם בהחלטתו שבאי העמדת אשראי לא הפר המשיב הסכם, ואפילו היתה הפרה כזו, אין משמעותה שהמערער אינו חייב לשלם את הסכומים שהוא חייב למשיב. אם הפרה כזו גרמה נזקים, ניתן לקזזם, ובלבד שטענת הקיזוז תהיה מפורטת. הרשם הפנה להלכה לפיה יש לפרט טענת קיזוז ברמת פירוט גבוהה מאוד, והציב לעומתה את תצהירו של המערער, שאינו מפורט כלל ויש בו "... (ב)סכומים הנזרקים לחלל האויר..." (עמ' 14 ש' 20). עוד הוסיף הרשם וכתב שטענות המערער לקיזוז הן סתמיות, ובמיוחד הטענה שלא יכול היה להפעיל משאית ולא יכול היה להשתכר משך חמש שנים. כאמור, הרשם מצא עילה לתת רשות להתגונן לערבים וענינם אינו מצוי בפנינו. 8. באי כח הצדדים הגישו סיכומים בכתב בערעור שבפנינו. ביחס לתביעת החשבון הפרטי, טוען בא כח המערערים שלא היה מקום לדחות את בקשת המערערים ליתן להם רשות להתגונן ולבסס אותה על העדר תצהיר של המערערת. הוא מציין שכל העובדות הן בידיעתו של המערער, וכפי שכתב זה בתצהירו, הוא הצהיר גם בשם המערערת. 9. עיון בתצהירו של המערער שהוגש בתיק המרצה 5174/96, מעלה שכל טענתו ביחס לפתיחת החשבון הפרטי מצומצמת בשני סעיפי משנה, 2.1 ו2.2-. על פי סעיף 2.1, ביום 19.6.78 ביקשה המערערת לפתוח חשבון משותף, שבסופו של דבר נפתח בשמה ובחתימתה בלבד. הבקשה שצורפה לכתב התביעה נעשתה 18 שנים יותר מאוחר, ב5.4.96-, והיא "אינה נכונה". מן התצהיר לא ברור מדוע הבקשה "לא נכונה". בהמשך התצהיר הוא מפרט התרחשות הענינים ביחס לחשבון העיסקי ולקבלת ההלואה, ומצהיר שביום 5.4.96 חתם עם המערערת על מסמכים שונים ביחס לאשראי אותם הוא מפרט, אולם מסמך פתיחת החשבון אינו נזכר שם. כלומר, אין טענה מבוססת ביחס למסמך האמור. 10. כאמור, במהלך חקירות של המערער בפני הרשם הוגשו מסמכים שהצביעו על כך שהוא נהג בחשבון מנהג בעלים. העובדה שהמסמך ההצטרפות לחשבון נחתם 18 שנה לאחר פתיחת החשבון, אינה מעמידה למערער הגנה. דברי הרשם לענין מניעות בפני המערערת לטעון בדבר זכויותיו וחובותיו של המערער חשבון הפרטי נאמרו למעלה מן הצריך, שכן ממסמך ההצטרפות לחשבון מיום 5.4.96 עולה שנחתם על ידי שני המערערים, כפי שגם מאשר המערער בתצהירו. אפילו היתה המערערת מגישה תצהיר ומצהירה בו שלא הרשתה למערער לפעול בחשבון, היו דברים אלה נסתרים מיניה וביה הן מהמסמך שנחתם על ידי שניהם באותו מועד, כמוצהר על ידי המערער, והן מן המסמכים הנוספים שהוגשו במהלך חקירת המערער (מש1/, מש2/, מש3/), המצביעים על כך שהמערער נהג בחשבון מנהג בעלים. 11. בהודעת הערעור עלתה לראשונה טענה של המערערים בדבר הפרשי הצמדה וריבית בהם חוייבה ההלואה. טענה זו לא עלתה בתצהירו של המערער שתמך בבקשת הרשות להתגונן, ולכן גם לא נדונה בבית המשפט קמא. הרשם כתב בהחלטתו, כי "המבקש (המערער) אינו חולק על סכומי הכסף הנדרשים ממנו ..." (עמ' 14 ש' 9). הטענה עלתה לראשונה בהודעת הערעור, מבלי שהיה לה יסוד בהליך דלמטה, ולפיכך דינה להדחות והיא אינה ראויה לבירור כאן. 12. יתר הטענות בסיכומי בא כח המערערים הן חסרות בסיס, ובכללן הנסיון להצדיק את הטיעון לענין הקיזוז, כאילו יש בו כדי למלא אחר הדרישות העלאת טענת קיזוז כהגנה. בנסיבות אלה, אני מציע לחברי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים לשלם למשיבים שכ"ט בהליך בסך 10,000 ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך פסק הדין ותתווסף לו תוספת בשיעור מע"מ. י' דר, שופט מ' לינדנשטראוס, נשיא אני מסכים. מ' לינדנשטראוס, נשיא [אב"ד] ס' ג'ובראן, שופט אני מסכים. ס' ג'ובראן, שופט הוחלט לדחות את הערעור, כאמור בפסק דינו של השופט י' דר. בנקלקוחות