תביעת מזונות נגד יהודי תושב ואזרח חוץ

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת מזונות נגד יהודי תושב ואזרח חוץ: .1זוהי בקשה לדחות על הסף או למחוק או להעביר לבית-משפט מחוזי בירושלים תובענה שהגישה אשה נגד בעלה, למזונותיה, למזונות ילדיה הקטינים ולמשמורת עליהם. בני-הזוג נישאו זה לזו ביום 27.6.71על-פי דת משה וישראל באוסטרליה, בהיותם אזרחיה ותושביה. לבני-הזוג נולדו 3ילדים שהם כיום בגילים 4, 7ו-.10 בשנת 1978נתערערו היחסים בין בני-הזוג ובראשית שנת 1980(ביום 9.1.80) הגיעה האשה עם שלושת ילדיה הקטינים לישראל. האשה טענה כי עלתה לישראל עם ילדיה על-סמך החלטה משותפת שלה ושל בעלה (הנתבע), בנסיון לשקם חיי הנישואין במדינה חדשה, לאחר שסוכם ביניהם שהיא עולה תחילה עם ילדיהם והבעל יצטרף אליהם כשלב מאוחר יותר. משום כך ארזה חפציה ותחולת דירתם, הגיעה לישראל כעולה בכוונה להשתקע בה לצמיתות. מאז עלותה נתמכה על-ידי משפחת בעלה. האשה טענה כי עלתה לישראל ושוהה כאן על דעת בעלה ובהסכמתו והוסיפה, כי היא וילדיה אף רכשו אזרחות ישראלית, ביום 1.2.81, והיא מתכוונת לראות כישראל את מרכז חייה וחיי ילדיה. הבעל לא חלק על-כך שאשתו עם ילדיהם הקטינים הגיעו לישראל בהסכמתו, אך טען, מפי בא-כוחו, כי הגביל הסכמתו לתקופה של שלושה חודשים בלבד. הוא טען כי הסכים לנסיעתם לארץ במסגרת הסכם הפרדה, אך רק למשך תקופה של 3חודשים. בתום תקופה זו היה עליהם לחזור לאוסטרליה. הבעל טען, כי משנשארה אשתו בארץ ושוהה כאן עם ילדיהם עד היום הזה, היא עושה זאת שלא על דעתו ובניגוד לרצונו ויש לראותה כמעין "חוטפת של ילדיו". משום כך, טען, אין לבית-משפט זה סמכות עניינית להיזקק לתביעת האשה למשמורת על הקטינים ולמזונותיהם, כי מקום מושבם הקבוע הוא באוסטרליה. .2אינני מוכנה לקבל טענת הנתבע. סעיף 76לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב- 1962[5] קובע סמכותו של בית-המשפט הישראלי מבחינה בין-לאומית לדון בענין משמורת על קטינים (על-פי סעיף 21לפרק השני בחוק הנ"ל): - "בכל מקרה שהצורך לעשות כן התעורר בישראל". סמכות שיפוט זו נתונה לבתי-המשפט בישראל יהיה מקום מושבם הרגיל או הקבוע של הקטינים, אשר יהא ואפילו אם כלל לא נמצאים בישראל (ראה דברי כב' השופטת בןפורת בבג"צ 631/79 מילר נ' מילר, בעמוד 680[1]): "קל וחומר כאשר הקטינים נמצאים כאן... מבחינת המשפט הבינלאומי הפרטי לכל מדינה סמכות לדון בעניינו של קטין המצוי בתחומה" (ראה המשך דבריה של כב' השופטת בן-פורת שם). כבר נקבע מפי כב' השופט חיים כהן (כתארו דאז) כי: "השאלה אימתי מתעורר הצורך בישראל לדון דין קטין היא שאלה שעל בית-המשפט להכריע בה לפי נסיבות הענין... עצם העובדה שהילד נמצא בישראל, דיה בדרך כלל לקביעת הצורך לדון דינו בישראל... השאלה היחידה שעומדת (לפני בית-משפט במקרה כזה, ה' ש') היא שאלת גורלו של הילד". (ראה בג"צ 635/79 מילר נ' מילר בעמ' 677[1], בעקבות בג"צ 532/79 פוקס נ' וינברג, בעמ' 209[2] וראה גם דברי כב' השופט בן-עתו בבג"צ 565/80 אוונס נ' עציון בעמי 192[3]). אמנם כבי השופטת בן-עתו, בשבתה בבית-המשפט העליון בענין שנדון בבג"צ 565/80 הנ"ל [3], הביעה סברה כי בוודאי שיימצאו בבית-המשפט העליון שופטים אשר יחלקו על דבריו הקיצוניים של כב' השופט חיים כהן כפי שצוטטו לעיל, אולם לא מצאתי פסק-דין אשר יסטה מההלכה הנ"ל, לרבות אותו פסק-דין ב-בג"צ הנדון, בו הביעה כב' השופטת בן-עתו חששה הנ"ל. גם באותו ענין הלך בית-המשפט העליון בעקבות דבריו של כב' השופט חיים כהן ודבריה של כב' השופטת בן-פורת ב-בג"צ 635/79 מילר נ' מילר [1]. .3נסיבות המקרה שבפני, כשאני בוחנת אותם לאור ההלכות הנ"ל, הרי מוכיחות הן בעליל, מתור המפורט בכתבי-הטענות על תצהיריהם המצורפים ומתוך טענות באיכוח הצדדים שהושמעו בפני - כי אכן נתעורר, כאן בישראל, הצורך לדון כענין המשמורת על הקטינים, כפי שהובא לדיון, בתובענה שבפני. הקטינים מתגוררים בישראל מזה כשנתיים. הם הובאו לארץ על-ידי אמם בהסכמת אביהם. גם אם הובאו לשהות קצרה כטענת אביהם, ולא לצמיתות כטענת אמם, ובמחלוקת זו איננה רואה צורך להכריע בשלב זה, רשאית הרי אמם להימלך בדעתה ואין לראותה כ"חוטפת" הילדים במרמה ובחשאי. הנתבע הרי הסכים שאשתו תקח הילדים לישראל, ידע ויודע מקום המצאם, וגם ביקר אצלם בארץ ושהה עמם. גם אם נכונה טענת הנתבע, כי החלטת האשה להישאר עם ילדיה בארץ היא חד-צדדית ונעשתה שלא על דעתו, אין בה כדי לזכות את הנתבע בשיגור הילדים מתחום סמכותו של בית-משפט זה לתחום סמכותו של בית-משפט באוסטרליה, כדי שענין המשמורת עליהם תידון שם. אין כאן מקרה שהבאת הקטינים לארץ נעשתה בכוונה להתחמק מסמכות שיפוט של בית-משפט אחר או ממילוי צו של בית-משפט אחר, בייחוד כאשר גם במקרה כזה השאלה שתידון על-ידי בית-המשפט בראש ובראשונה תהיה השאלה של טובת הקטינים (ראה דברי כב' השופט מ' אילון ב-בג"צ 565/80אוונס נ' עציון, בעמ' 195[3]). גורל הקטינים הוא הקובע, כל אימת שבית-המשפט צריך להכריע בשאלה אם צריך לדון בענינים של הקטינים כאן בישראל או שמא צריך לשגרם למדינה אחרת. הנתבע מבקש, כאמור, לשגר ילדיו לאוסטרליה, כדי ששם יידון עניינם, כי לדעתו טובתם מחייבת שענינם יידון בבית-משפט של המדינה בה התגוררו הקטינים באופן קבוע ובה נולדו והפכו לאזרחיה. אולם מסתבר שגם הנתבע עצמו אינו מתגורר עור באוסטרליה, אלא שוהה מזה תקופה ארוכה בארצות-הברית, במחיצת אשה אחרת ממנה אף נולדה לו בת ואותה נשא לאחרונה לאשה, לאחר שלטענתו קיבל הפקעת נישואיו לאשתו-התובעת, על-פי הליך אזרחי, ומאשה זו מצפה גם לילד נוסף. יכולה אני להבין שאיפתו של הנתבע כי ענין הגירושין יידון באוסטרליה שם השיג, כאמור, הפקעת הנישואים האזרחיים, אולם מה בין זה לבין "טובת הקטינים"? הנתבע טוען כי בית-המשפט באוסטרליה הוציא החלטה שמוסרת את המשמורת על הקטינים, באופן זמני, לידיו. הוא אף צירף עותק של צו זה אל כתב-הגנתו. אולם הרי ברור מהצו, על-פניו, כי ניתן במעמד הנתבע כלבד, ביום 14.1.81כאשר האשה והקטינים כלל לא נמצאים באוסטרליה, לא מיוצגים, וענין טובתם לא נשקל. אמנם בצו נאמר, כי הנתבע יצטרך לממן הוצאות הנסיעה של האשה והוצאות שהייתה באוסטרליה, כדי למסור הקטינים למשמורתו הזמנית של הנתבע) וכדי ששאלת המשמורת על הקטינים תתברר באוסטרליה לעיצומו של ענין - אולם האם יש בכך כדי לקבוע שטובת הילדים מחייבת טלטולם ממקום מגוריהם בישראל לאוסטרליה הרחוקה, בה אפילו לא מתגורר הנתבע עצמו שנלחם על קבלת המשמורת לידיו. הקטינים הם בגילים רכים, כבר נטלטלו מאוסטרליה לישראל ומשהגיעו לישראל בהסכמת הנתבע, התמקמו כאן ושוהים במחיצת אמם, כאן בישראל, מזה כשנתיים, יש צורך שגורלם יוכרע לעיצומו של ענין בדיון יסודי וממצה, כאן בישראל. הנתבע העלה בהגנתו טענות לעצם יכולתה של אמם להחזיק בילדיהם הקטינים וטען שטובתם מחייבת כי יימסרו למשמורתו - אולם הרי מיותר לציין שההכרעה בשאלה לידי מי מההורים תימסר החזקה בקטינים, תיפול על-פי מה שמחייבת טובתם ותשובה לשאלה זו תינתן לאחר הדיון לגופו של ענין אשר צריך, כאמור, לבררו כאן. .4עד כאן בענין המשמורת על הקטינים. ואשר לענין מזונותיהם, אין כלל ספק שלבית-משפט זה הסמכות לדון בתביעתם. החובה לדאוג לצרכי הקטינים היא אחת מהחובות החלות על הורי הקטינים כאפוטרופסיהם, על-פי הסעיף 15לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב- 1962[5]. גם סעיף 15נמנה על הסעיפים הכלולים בפרק השני עליהם חלים הוראות הסעיף 76הנזכר לעיל. סעיף 17(ב) לחוק ל.ד.מ. (מזונות) תשי"ט- 1959[6] קובע, כי חובת מזונות לקטינים תוכרע לפי דין מקום מושבם של הקטינים ועצם הימצא הקטינים עתה בישראל, מחייבת לדון בשאלת מזונותיהם. מקום מגורי הקטינים הוא בתחום סמכותו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ולבית-משפט זה הסמכות לדון בתביעת הקטינים למזונותיהם. לפיכך אין גם מקום לטענת הנתבע בדבר הצורך, כביכול, להעביר את הריון לבית-המשפט המחוזי בירושלים. מספיקה עתירה אחת שתהיה בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט כדי שגם העתירה הנוספת תידון באותו בית-משפט ולא תפוצל. .5ועתה לשאלת תביעת האשה למזונותיה. כבר נקבע בע"א 625/73 קורונל נ' קורונל בעמ' 265[4] כי "לפי המשפט העברי החל על יהודים בארץ, יש ביחסי הנישואין גם אלמנט חוזי, כך שניתן לראות את החיוב במזונות כחיוב ממוני הנובע מקשר חוזי, עליו חלות הוראות התק' 467(5)(6)". אמנם בני-הזוג נישאו באוסטרליה, אך הוברר כי נישאו בטכס יהודי דתי. האשה נמצאת עתה בארץ. היא הגישה את תביעתה לבית-משפט זה שעה שבעלה הנתבע שהה בארץ וקיבל הזימון להתגונן בפניה (ראה הודאת בא-כוחו על קבלת ההזמנה לדין בקשר לתביעת המזונות בטיעוניו שנרשמו לפרטיכל). שני בני-הזוג הם יהודים ולכאורה חל עליהם המשפט העברי. כאשר נישאו בטכס דתי הגורר בעקבותיו ניסוח כתובה, הרי נכלל בה גם החיוב הממוני של הבעל לשאת במזונות אשתו ועל-פי הדין העברי "החייב צריך לחזר אחר הנפרע" ובמיוחד כך בעניני מזונותיה (ראה הציטוט מהמקורות בענין קורונל נ' קורונל [4] מפי כב' השופט קיסטר בעמ' 266שם). לפיכך, אין מקום לקבל טענת הנתבע בדבר חוסר סמכותו של בית-משפט לדון במזונות האשה ואני דוחה גם טענה זו. האשה מתגוררת בתחום סמכותו של בית-המשפט בתל-אביב ולבית-משפט זה הסמכות המקומית לדון בתביעתה. .6בא-כוח הנתבע העלה טענה חלופית האומרת כי גם אם יש לבית-משפט זה הסמכות לדון בכל העתירות הכלולות בתובענה, יעילות הדיון מחייבת, בכל זאת, העברת הדיון לאוסטרליה. זוהי טענה הידועה בכינויה המשפטי non convenient .Forumנימוקיו הם כי הנתבע מתגורר עתה בארצות-הברית, אשתו הנוכחית נמצאת בהריון ותקשה עליו עזיבתה לשם נסיעה לישראל. קשה להבין במה ישתנה מצבו זה אם יצטרך לנסוע לאוסטרליה לשם מבקש להעביר הדיון? הוא מעלה נימוק נוסף והוא זה של אי-ידיעת השפה העברית, דבר שיקשה עליו להבין את המתרחש בבית-המשפט. מיותר לציין כי אין לקבל טענה זו ברצינות. הנתבע הרי מינה לעצמו עו"ד ואינני רואה שזכויותיו תפגענה במשהו כתוצאה מאי-שליטתו בעברית. נימוק נוסף בפיו - אם יבוא להתדיין עלול להיות מעוכב על-פי צו שאשתו תבקש להוציא נגדו, אולם מיותר לציין כי גם זה איננו נימוק רציני. כדי להכריע בשאלה של forum non convenientכאשר מתעוררת שאלה של קטינים, על בית-המשפט לשקול בראש ובראשונה טובת הקטינים וזו ללא כל של ספק מחייבת בירור עניינם כאן, כפי שכבר פורט ונומק לעיל. .7לפיכך ולאור כל האמור לעיל, דוחה אני בקשת הנתבע בתיק המרצה זה. .8בא-כוח הנתבע כלל בבקשתו גם בקשה למחיקת כתב-התשובה בטענה שאין מקום להגשתו בהליך שתלוי ועומד בפני - אינני מוצאת מקום להכריע בשאלה זו בשלב הנוכחי ואתן עליה דעתי בגוף ההכרעה. .9הוצאות הבקשה יהיו בהתאם לתוצאות.יהדותמזונות