האם אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית בבית המשפט לתביעות קטנות ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת תביעת רשלנות רפואית בתביעות קטנות: 1. התובע, אדם שאיננו בריא, טופל במשך שנים במרפאות שונות ע"י רופאים שונים. הוא סבור שהטיפול שניתן לו לקה בשלבים שונים ברשלנות אשר הביאה להתדרדרות והחמרת מצבו - על אלו מבקש הוא להגיש תביעת נזיקין. תביעה כזו אי אפשר לה, כידוע, שתוגש בלא שתיתמך בחוות דעת רפואית ומזה שנים מספר מנהל התובע מאבק לקבלת חוות דעת כזו; בהיותו מחוסר אמצעים פנה לעזרת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ומטעמה של זו טיפל בעניינו הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"), אלא שגם מערכת יחסיו עם אלו רצופה מאבקים ופניות לערכאות. 2. אסקור להלן את העובדות ככל שחשובות לתביעה שבפני, בקצרה - ועל קצה המזלג בלבד שכן החומר המצוי בפני אינו אלא מעט מן המרובה. פנייתו הראשונה של התובע לנתבעת - בנובמבר 1998; הנתבעת מינתה את הנתבע לטפל בעניינו והתובע התבקש להמציא חוו"ד מומחה רפואי שתתמוך בטענותיו; הוא המציא חוו"ד של הפסיכיאטר ד"ר מרצ'בסקי (מ-28/02/99) שלא היה בה לדעת הנתבעים כדי לבסס תביעה משפטית. לפיכך, הודיע הנתבע לתובע כי אין הוא רואה מקום לסייע לו בתביעתו בהעדר סיכוי להצליח בתביעה כזו (מכתבים מ-11/04/99 ומ-22/04/99); התובע ערער על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי (ע"ש 7071/99); בדיון שהתקיים בפני כב' הנשיא ו. זיילר ב-01/06/99 הסכימו הצדדים כי הערעור יידחה יחד עם זאת הותוותה דרך להמשך הטיפול בעניינו, בעזרת הנתבעים : נקבע כי התובע יוכל לפנות, ביוזמתו, למומחה רפואי מתוך רשימת מומחים אשר תימסר לו. יהא עליו לממן את הוצאות המומחה, אולם אם תתמוך חווה"ד בטענותיו בדבר התרשלות הגורמים אשר טיפלו בו כי אז תשתתף הנתבעת בהוצאות - עד לסכום -.2,000 ש"ח; עוד נקבע שעו"ד מטעם הנתבעת יסייע בידי התובע ב"עיצוב משפטי" של הפניה אל המומחה הרפואי. משימה זו שוב הוטלה על הנתבע; התובע בחר כמומחה את ד"ר יהודה אופנהיים; הנתבע פנה אל תחנות בריאות הנפש בהן טופל התובע וביקש לקבל את כל המסמכים והרישומים שברשותן; במקביל ניסח הנתבע עבור התובע מכתב (מ-09/08/99) המיועד לרופא אליו יפנה התובע לקבלת חוו"ד רפואית - ובו פירט עיקר טענות התובע; מכתב זה - יאמר כבר כאן - הוא ציר מרכזי של טענות התובע בתביעה שבפני. למכתבו צירף הנתבע את החומר הרפואי שקיבל בינתיים משתיים מתוך שלוש המרפאות אליהן פנה (ויניק והרצוג) והיפנה את המומחה למנהל מרפאת מעלה האדומים לצורך קבלת החומר ממרפאה זו; ב-05/09/99 קיבלה הנתבעת את מכתבו של ד"ר י. אופנהיים, אשר הגיע למסקנה שאין מקום להכנת חוו"ד רפואית שכן לדעתו קיבל התובע טיפול סביר ותלונותיו ותביעותיו "נובעות ממחלתו הפסיכיאטרית". [טיפולו של ד"ר אופנהיים היה נושא לתביעה משפטית נפרדת אשר הוגשה ע"י התובע ונדונה אף היא בפני]. עם קבלת מכתבו של ד"ר י. אופנהיים הודיע הנתבע לתובע על סיום הטיפול בעניינו. התובע שב וערער לבית המשפט המחוזי (ע"ש 7156/99). הודעת הערעור (כמו גם זו שבערעור הראשון) לא הוצגה לי אולם ככל שניתן להבין מפרוטוקול הדיון טען התובע כי הנתבעת לא נתנה משקל ראוי למכתבו של ד"ר מרצ'בסקי שכן תכנו דווקא תומך בטענות התובע, שמכתבו של ד"ר י. אופנהיים נכתב בלא שהיו בפניו מסמכי מרפאת מעלה האדומים, למרות שאלו בעלי חשיבות רבה להוכחת טעונו, וכי מכתבו מ-09/08/99 של הנתבע אינו משקף נכונה את בעיותיו וטענותיו של התובע. גם הפעם הסתיים הדיון ביוזמת בית המשפט (כב' השופטת י. צור) בהסדר פשרה על פיו ימונה מומחה פסיכיאטר מטעם בית המשפט, למומחה יוגש כל החומר הרפואי אך ללא חוו"ד רפואיות קודמות, הנתבעת תממן את הוצאות המומחה; להסכמה ניתן תוקף של פסק דין (מ-12/12/99) ובו אף מינה בית המשפט כמומחה את ד"ר אבני; אין בפני מידע על שום מה לא יצא מינויו של ד"ר אבני אל הפועל; מהחלטה נוספת של כב' השופטת י. צור, מתאריך 10/01/01 המונחת בפני אני למד שנכשלו נסיונות רבים למצוא מומחה שיקבל על עצמו את המינוי בעלות נמוכה; בסופו של דבר מונה פרופ' טיאנו (מבית החולים גהה) ועל התובע הוטל לשאת בחלק מהוצאות המומחה. בינתיים פנה התובע לעו"ד מטעמו וזה פנה בשמו אל פרופ' טיאנו ופירט בפניו השתלשלות הטיפול בתובע במהלך השנים וטענותיו בשל הטיפול (או העדר הטיפול); ככל הידוע לי טרם ניתנה חוות דעתו של פרופ' טיאנו; 3. תמצית טענות התובע בתביעה זו שבפני: מסקנת הנתבע שאין מקום לסייע לתובע בהגשת תביעה משפטית, על יסוד חוות הדעת הראשונה (ד"ר מרצ'בסקי) היתה נחפזת וניתנה אף שהנתבע ידע שחוות הדעת ניתנה בלא שהמומחה עיין בכל המסמכים הצריכים להחלטה. הנתבע לא נאות, תחילה, לקיים החלטת כב' הנשיא ו. זיילר בערעור הראשון ולנסח את המכתב למומחה ועשה כן רק לאחר פניית עו"ד מטעם התובע; כאשר ניסח הנתבע את המכתב (הוא המכתב מ-09/08/99) לא עשה זאת כדבעי: הדברים שנכתבו אינם תואמים את אשר הוסבר לו ע"י התובע, כוללים הבעת דעה אישית של הכותב, נכתבו בלא שדאג לקבל ולהעביר למומחה את החומר הרפואי ממרפאת מעלה האדומים; לא נכון היה לצרף לאותו מכתב את חווה"ד של ד"ר מרצ'בסקי; עוד מלין התובע על הקושי הרב ביצירת תקשורת עם הנתבעים (המתנה ארוכה לתשובה בטלפון, תשובת "משיבון" או מרכזנית, בזבוז זמן, צורך להתכתב וכו') - כל אלו מטרדים הקשים ומקשים על התובע שבעתיים בשל מצב בריאותו. בשל כל אלו עותר התובע לפסוק לו פיצוי בסך -.16,500 ₪ (הסכום המירבי לערכאת התביעות הקטנות); אין הוא מבהיר בתביעתו כיצד מורכב סכום זה ועל מה הוא מבוסס. 4. סבורני שכמה וכמה משוכות ניצבות בדרכו של התובע : - (א) משאין עדיין חוו"ד מוסמכת ממנה ניתן ללמוד האמנם יש ממש בטענותיו אודות הטיפול הרפואי הבלתי נאות לא ניתן להסיק מסקנות אודות נזק אשר נגרם או לא נגרם לתובע אף לא בשאלה האם היו מסקנות הנתבעים ביחס להמשך הטיפול בעניינו במקומן אם לאו. (ב) טענות התובע בתביעתו שבפני, רובן ככולן, נטענו בערעורים אשר הוגשו על ידיו לבית המשפט המחוזי (וזו אכן הדרך המותווית בחוק להשגה על פעולות הנתבעים). משהסתיימו הערעורים הללו בפסקי דין אשר נתנו תוקף להסכמות הצדדים מוצו בכך הטענות ונבלעו בפסקי הדין ואין מקום לשוב ולהעלותן בהליך נוסף מקביל. הגם עיקר הטענות "רופאו" עם מינוי מומחה מטעם בית המשפט. ראוי לציין בהקשר זה כי גם ההסכמות ופסקי הדין בערעורים השונים ניתנו "לפנים משורת הדין" בלא לקבל את טענות המערער; כך ע"ש 7071/99 (בפני כב' הנשיא ו. זיילר) הערעור נדחה ולאחר זאת הסכימו הצדדים כמפורט לעיל וכך בע"ש 7156/99 (כב' השופטת י. צור) מודגש כי המלצת בית המשפט ניתנה "נוכח הנסיבות המאוד מיוחדות של המקרה" ! (ג) לא מצאתי בפני ראיה להתרשלות מי מן הנתבעים. תפקיד הנתבעת, בין היתר, ועוד קודם שמקבלת היא על עצמה לסייע לפונה במאבקו המשפטי לברר היטב האמנם יש בסיס איתן לטענות הפונה והאם יש הצדקה להקדיש כספי הציבור להגנה על עניינו. עיינתי היטב בחוות הדעת של ד"ר מרצ'בסקי ואף אני סבור שלא היה בה כדי לבסס תביעה משפטית על רשלנות רפואית (תביעות אשר עפ"י טיבן כידוע קשות ומסובכות). בודאי כך הוא ביחס למכתבו של ד"ר אופנהיים; איני סבור שעל הנתבעת מוטל היה לדאוג לכך שכל החומר הרפואי יהיה בפני המומחה. די היה בכך שהיפנתה אותו למקורות מהן יכול המומחה לקבל את הדרוש לו. לא אוכל לקבוע שהנתבע לא היטיב לנסח מכתבו אל המומחה שכן המכתב נוסח על יסוד מה ששמע מפי התובע. התובע בעצמו מאשר כי אין הוא מיטיב לבטא עצמו ואפשר שזה מקור אי הדיוקים שבמכתב זה, ככל שקיימים כאלו - ואף זאת לא הוכח בפני כדבעי. (ד) אין בפני כל ראיה וביסוס לנזק אשר נטען ע"י התובע. מכל הטעמים הללו התביעה נדחית. בנסיבות העניין (ולפנים משורת הדין) לא ראיתי מקום לחיוב בהוצאות. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנותתביעות קטנות