תביעת שחקן כדורגל לקבלת מענק ניצחון

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת שחקן כדורגל לקבלת מענק ניצחון: .1התביעה שבפני היא תביעתו של שחקן כדורגל, בקשר ליתרת שכרו החדשי, מענקי נצחון ומענקי תיקו, שלטענתו לא שולמו לו ע"י הנתבעת, שבקבוצת הכדורגל שלה שיחק בעונת המשחקים 1984/85, כשיסוד חובת התשלום בהסכם בכתב בין הצדדים. .2נזדמן לי כבר להביע ספיקותי בסמכותו של בית-משפט זה להיזקק לתביעות מסוג זו שבפני, ספיקות שיסודם בהוראת ס' 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה [25], תשכ"ט-1969, המקנה לבית-הדין האזורי לעבודה את הסמכות היחודית לדון בתובענות בין עובד למעביד שעילתן ביחסי עובד ומעביד. אף שהנתבעת לא חלקה על ענין הסמכות ראיתי מחובתי לעורר שאלה זו מיוזמתי (ע"א 116/66 חלקה 62גוש 6946בע"מ נ' זמל [1], בעמ' 236; ע"א 613/77 אדלר ואח' נ' שומרי אמונים בע"מ ואח' [2], בעמ' 792 וע"א 510/82 חסן ואח' נ' פלדמן [3]), תוך מתן הזדמנות לצדדים לטעון לגביה (ע"א 9/66 בוזון ואח' נ' נבשי ואח' [4], בעמ' 476). .3מאז שאמר בית-הדין הארצי לעבודה את דברו בדב"ע לח/20- 3"הפועל", מחוז ת"א, התאגדות לתרבות הגוף נ' מורדכוביץ [13] (להלן: הלכת מורדכוביץ), דומה שלא קמו עוד עוררין על ההשקפה, לפיה אין יחסי עובד-מעביד בין שחקן כדורגל לבין קבוצתו, כשהאגודות והספורטאים מכלכלים צעדיהם על-פי הלכה זו. ער היטב להסכמה הכללית להלכת מורדכוביץ ולהשלכותיה המעשיותכלכליות, בדחילו ורחימו נגשתי לכתיבת החלטתי זו, שלא הליכה בתלם בה ואף לא חריש בקרקע בתולה, אלא מידה רבה של ערעור על מה שהפך כמעט לאקסיומטי. ואף שמוראה של תקיפת קונסנזוס משפטי כללי עלי, עודני סבור שתוצאה שונה מזו שאליה הגיע בית-הדין הארצי לעבודה בענין מורדכוביץ' היא היא מחוייבת המציאות והדין במקרה שבפני ודומיו, וזאת מבלי לעקור ולו אבן אחת ממבנה ההלכה היא. .4בית-הדין הארצי לעבודה, בהסתייגו מהנסיון להגדיר מעמדו של שחקן כדורגל כסטאטוס (בעמ' 112, מול האות ג' [13]) - אם כי הגדיר היחס שבינו לבין קבוצתו (בעמ' 114, בין האותיות ב'-ג' [13]; בעקבות ע"א 431/72 "בית-שאן" מאפיה קואופרטיבית בבית-שאן בע"מ נ' פיירשטיין [5], בעמ' 72, בין האותיות א-ב, בהתייחס לקשר שבין אגודה שיתופית לחבריה), הכיר בכך שקשר החברות באגודת ספורט, מכח תקנות האגודה, הוא קשר חוזי (בעמ' 112, בין האותיות ג'-ד' [13]), ברם, פסק שחוזה זה אינו חוזה עבודה: "היחסים שבין התאגדות כאמור לבין חבריה, העושים במסגרת הפעילות הרגילה של ההתאגדות מכח חברות בה, הם יחסים חוזיים, עת תוכן ומהות היחסים עולים מעצם החברות והם קשורים ומותנים בחברות. לשון אחר - היחסים הם פועל-יוצא מהחברות ולא פרי התקשרות בין שניים שמטרתה העיקרית היא העמדת כח עבודתו של האחד לרשות השני ולא עבודה כתוצאה נלווית להתקשרות" (בעמ' 113, מעל האות א' [13]). טעמה המרכזי של ההלכה: "יגדירו את המונח ,עובד' כפי שיגדירוהו, גורם אחד ימצא בו תמיד והוא גורם ה,כפיפות' - והרי מעצם מהותה של אותה ,כפיפות' מתחייב יחס לגורם שאתה אינך מהווה חלק ממנו אלא שהינך זר לו חיצוני לו" (בעמ' 113, בין האותיות ד' ו-ה', בעקבות ע"א 431/72 [5] הנ"ל, בעמ' 72, בין האותיות ב', ג'. ההדגשה שלי - י' ג'). הלכת מורדכוביץ, כמוה בע"א 431/72 [5] הנ"ל (בעמ' 72, בין האותיות ד'- ה'), לא שללה אפשרות קיומם של יחסי עובד-מעביד בין ספורטאי לבין אגודתו ובלבד שיהיו אלה "יחסים במקביל - יחסים שבין תאגיד וחבר תאגיד בתור כאלה, ובמקביל יחסי עובד-מעביד - יכול ויתקיימו. תנאי לכך הוא, שהעבודה אותה עושה החבר אינה פועל יוצא של החברות אלא נשוא התקשרות נפרדת העומדת בפני עצמה" (בעמ' 113מול האות ו' ובעמ' 114מול האות ד' [13]). .5לא אכחד, כי מאז פרסום הלכת מורדכוביץ, נעורו בלבי הרהורי כפירה, לא בקשר לנכונותה על-פי עובדות המקרה שנדון שם, כי אם לגבי תחולתה הכללית והגורפת, על השלכותיה. התקשיתי להשתחרר מן החשש שבפסקהדין ניתן, בסופו של דבר (ושוב, מוצדק על-פי העובדות הקונקרטיות), משקל מכריע לשיקול שהוא לעיתים תדירות פיקציה, שיקול שרקעו ההיסטורי במציאות ובכנות יסודו, אך אינו עוד אלא הערמה על חוקי מס ודיני עבודה למיניהם. ספיקות אלה גברו כפל כפליים בשנים אחרונות, כאשר כל מי שהספורט הישראלי אינו זר לו, ולו מעיון במדורי הספורט שבעתונות, לא יתקשה למנות אחד לאחד שמותיהם של כדורגלנים, אשר בעקבות עסקות העברה, מכירה והשאלה לסוגיהן, מספיקים במהלכה של עונה אחת להיות "חברים" בשתיים ואף שלוש אגודות (וזאת להבדיל היטב מהמשיב מורכוביץ, שהיה חבר במערערת דהתם משך 15שנים). אפילו לא חלו שינויים מהותיים בהסדרי ההתקשרות הפורמליים שבין השחקנים לאגודותיהם, נוטה הייתי לסבר, שהאנלוגיה שבין פעילות במסגרת אגודת ספורט לבין חברות במושב עובדים או באגודה שיתופית לתחבורה, לה נזקק בית-הדין הארצי לעבודה, אינה תקפה עוד, לפחות כשמדובר בשחקנים "נודדים", המשכירים שירותיהם לכל המרבה במחיר (להם או לאגודותיהם הקודמות, אחת היא לי). קל וחומר, שאין בית-משפט יכול לעצום עיניו מול שינויי ההסדרים המשפטיים, עליהם אעמוד בהמשך, ולהעדיף על פני המציאות המתחדשת את "הבטחון המשפטי" שבדבקות בהלכה, שנפסקה נוכח פני מציאות שונה. תוצאותיה הבלתי רצויות של תחולת ההלכה על יחסים שאותם לא ראתה או לא צפתה ולדידי - דין המושתת על הלכה שהתרחקה בינתים מן המציאות - תוצאה בלתי רצויה הוא מניה וביה, תמנענה אם כבוד הלכת מורדכוביץ במקומו יונח, קרי - מקום שהיחס שבין השחקן לאגודתו הוא אכן יחס של חברות גרידא. כפי שאבהיר בהמשך הדברים, נוטה אני לסבור כי התפתחות השנים האחרונות בכדורגל הישראלי, בצעידתו לעבר מקצוענות מלאה, הוציאה את שחקני הליגות הלאומית והארצית מגדרה של הלכה שבסיסה חברות. .6אף שמבחינה פורמלית ניתן לומר, שבפרשת מורדכוביץ ראה ביתהדין לעבודה את עצמו פטור מלהעמיד יחסי הצדדים שם במבחנים המקובלים להגדרת יחסי עובד - מעביד ולא הביע דעתו על עמידתם בהם (עמ' 116, מול האות ו' [13]), שותף אני לדעת מ' מירוני כפי שהביע דעתו במאמרו: "מיהו המעביד - הגדרת יחסי עובד-מעביד בתבניות העסקה מודולריות" [27], בעמ' 538, שלפי מבחן ההשתלבות, אין ספק, שיחסי עובד-מעביד אכן נתקיימו. גם בענין שבפני אין מחלוקת של ממש, כי על פי מבחנים אלה היה התובע עובדה של הנתבעת, ונסיונות פרקליטתה של זו, בסיכומי טענותיה, לעורר ספיקות בכך, היו בקול ענות חלושה (בא-כח התובע, שהגיש תביעתו על סמך הלכת מורדכוביץ, ראה עצמו בן חורין לשנות עמדתו ולטעון בסיכומיו, כי אכן נתונה הסמכות לבית-הדין האזורי לעבודה). אם ארחיב במידת מה את הדיבור על אותם מבחנים ועל ישומם במקרה דנן, הרי זה הן מפאת כבודם של הפרקליטים המלומדים, שעמלו וטרחו בליבונה של שאלה זו, והן כדי להדגיש שביחסים שבין ספורטאי לאגודתו מתקיימים אותם מבחנים באינטנסיביות נדירה. .7מבחן ההשתלבות (דב"ע לו/10- 2ציון בע"מ נ' סעדי ואח' [14], בעמ' 250; דב"ע לג/30- 0המוסד לביטוח לאומי נ' אבא כהן ומאפית כץ בע"מ [15], בעמ' 400; דב"ע לג/72- 3אגודה צרכנית שיתופית ת"א בע"מ נ' גרטנהויז [16]; דב"ע לט/44- 3איגוד המפרסמים נ' חיה פרוסט [17]), אשר לו מעמד הבכורה לא רק בבית-הדין לעבודה (דב"ע לא/27- 3עירית נתניה נ' בירגר [18], בעמ' 189; דב"ע לב/30- 3פרידמן נ' תלפרי בע"מ [19], בעמ' 236), אלא לאחר לבטים קשים (ע"א 431/72 [5] הנ"ל, בעמ' 71, ובג"צ 319/78 שמן תעשיות בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, ואח' [6], בעמ' 82, בין האותיות א'-ב'), גם לדעת בית-המשפט העליון (בג"צ 123/81 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' [7]), מתקיים ביחסי ספורטאי-אגודה במירב משמעותו, בין מבחינה ארגונית ובין מבחינה מהותית. יותו של שחקן חלק אינטגרלי מן הקבוצה נובע מעצם אופיו של הכדורגל כמשחק קבוצתי, שבו לא די בכושר ובכישורים האישיים, החיוניים כשלעצמם. אוסף של "כוכבים" אינו כלל ערובה להצלחתה של קבוצה, שלשמה נדרשים תיאום טקטי, משחק צוות והקשר הנפשי, שנוהגים לכנותו כרוח צוות בטענת בא-כח הנתבעת כנגד קיום מבחן ההשתלבות, משום שאין ביכולת האגודה להטיל על השחקן משימות שאין להן קשר עם משחק הכדורגל, אין בה ממש ותשובה ניצחת ניתנה לה בדב"ע לט/114- 3[17] הנ"ל, בעמ' 153, מול האות ז', ובעמ' 154, מול האות א'. המצב, בו הזכות להטיל על עובד תפקידים החורגים מ-ד' אמות הכשרות המקצועית או המשימה שלשמה נקשר חוזה העבודה, נשללת מן המעביד, בין מכח חוזה עבודה קיבוצי או אישי ובין על-פי אומד דעת הצדדים ומבחני השכל הישר, אינו נדיר כלל ועיקר ואין לו נפקות להגדרת מערכת היחסים. אם בציטוטה מדב"ע לא/27- 3[18] הנ"ל, בעמ' 180, התכוונה באת-כח הנתבעת להטיל ספק בכך אם קבוצת כדורגל היא "מפעל יצרני לשירותים או אחר", הרי התשובה מצויה בהלכת מורדכוביץ (בעמ' 116, מול האות ז' ובדברי המלומדים הגרמניים, המובאים בעמ' 115[13]): די בכך שפעולתו של אדם באה לספק צרכים של הזולת כדי למלא אחר הדרישה האמורה, שאם לא תאמר כן, תתקשה לראות בכל מסגרת המספקת בידור או תרבות - "מפעל" כאמור. .8מבחן הפיקוח או המרות, שמשל בכיפה שנות דור (ע"א 47/48 אגושביץ נ' פוטרמן [8]; ע"א 571/68 ינאי נ' מנספלד [9], בעמ' 504; ע"א 611/69 סבג נ' מדינת ישראל [10], בעמ' 72), נזנח זה מכבר והפך לאחד מסימני ההיכר של מבחן ההשתלבות (דב"ע לו/55- 3אולה נ' הייליג את אייזנקס בע"מ ואח' [20], בעמ' 90). יהיה מעמדו של מבחן זה אשר יהיה, מסופקני אם יש אח ורע למידת תחולתו על שחקן כדורגל, ואין כוונתי לפיקוח האישי הצמוד שבאימונים ובזמן המשחק, לרבות מתן הוראות ביצוע שוטפות דווקא. תמהני אם ימצאו עוד עובדים, אשר הממונה עליהם מכתיב להם דרכי תזונתם, שעות שנתם ואף את אורח חייהם המיניים, כפי שמנהלי קבוצות כדורגל ומאמניהן נוהגים לעשות. השגתה השניה והאחרונה של באת-כח הנתבעת על עמידת היחסים במבחנים הנדונים, מבוססת על כך שסעיף 19להסכם שבין הצדדים שולל משולחתה את זכות הפיטורין החד- צדדית. במענה על טענה זו די אם אומר, כי מאז איזכורה של זכות זו כחלק ממבחן המרות, בע"א 47/48 [8] הנ"ל, מים רבים זרמו בים יחסי העבודה, עד כי הטביעוה כמעט כליל והפכוה מעקרון לחריג. .9למותר אולי להדגיש עד כמה מתקיים מבחן הקשר האישי, מבחן שערכו דל (מ' גולדברג, "מהותם של יחסי עובד מעביד" [28], בעמ' 93-94; אך ראה דב"ע לט/114- 3איגוד המפרסמים בישראל נ' פרוסט [17], בעמ' 152בין האותיות ד' ה', ודב"ע מב/123- 3סגל נ' גור [21], בעמ' 194, בין האותיות א'-ג'). איש לא יעלה על דעתו, ששחקן כדורגל יוכל להמציא תחת שירותיו אדם אחר כחליפו ולו לדקות ספורות בלבד. .10מבחן ההשתלבות, קל וחומר המבחנים הטפלים לו, אינם חזות הכל. על פיהם לבדם התחייבה, כך סבורני, לא רק המסקנה של יחסי עובד-מעביד בין מרדכוביץ להפועל ת"א, בין חבר באגודה שיתופית לבין האגודה, בין חייל לשירות קבע, נציג ציבור בבית הדין לשכירות או רבש"צ או שומר לפי חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), תשכ"א- 1961[26א], לבין המדינה, אלא היה גם יסוד לגרוס שהשופטים עובדי מדינה הם. פסיקתם של בתי-המשפט, כי בכל אלה (למעט השופטים, שאיש לא הרחיק לכת עד כדי טענת היותם עובדים) לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד (ע"א 153/54 וידר נ' היועץ המשפטי [11] בעמ' 1250- 1251; בג"צ 279/72 עובד נ' שר הבטחון ואח' [12], בעמ' 172; דב"ע לו/8- 2חיימוביץ נ' מדינת ישראל [23]; דב"ע לח/4- 4ההסתדרות הכללית של העובדים ואח' נ' מדינת ישראל [24]), מעוגנת במבחן מקדמי למבחן ההשתלבות. המלומד, ד"ר מ' מירוני (במאמרו הנ"ל [27], בעמ' 538) מציע לכנות מבחן זה "מבחן ההתקשרות", כשהשאלה שבמרכזו היא: האם בין התובע לנתבע קיימת התקשרות ליצירת יחסים משפטיים, שבבסיסה העיקרי מונח חוזה ואשר מטרתה העיקרית להסדיר העברת שירותי עבודה בתמורה. כשלעצמי, נוטה הייתי להגמיש יותר מבחן מקדמי זה (השווה דב"ע לה/19- 3הנ"ל [23], בעמ' 420), שכן דומה שניתן להעלות על הדעת מערכות יחסים חריגות (ואליבא דכולי עלמא, בכאלה עסקינן), שיהא מוצדק ונכון שלא לראות בהן יחסי עובד-מעביד, על אף עמידתן במבחן המקדמי, כניסוחו המוצע לעיל. השאלה המקדמית היא, לדעתי: כלום אין במהות הקשר שבין הצדדים כדי לשלול הגדרתו כיחסי עובד-מעביד, אפילו מתקיימים בו מבחניהם הרגילים של יחסים כאלה. .11מה נשתנה עניינו של התובע דנא מעניינו של מורדכוביץ? אפשר שיכולני לקצר עד מאד בהנמקת השקפתי, לפיה אין להלכת מורדכוביץ תחולה על הענין הנדון. אין לדידי ספק, שבפוסקו את אשר פסק בענין מורדכוביץ, צמצם בית-הדין לעבודה הלכתו ליחסי "חברות" גרידא, תוך הבחנתם ממעמד של "שחקן חוזה", לו לא נדרש (נוכח הנתוך שבסעיף 9ו, בעמ' 110) ואף לא מצא טעם לצטט מהמאמר הגרמני (שלצערי לא עלה בידי להשיגו ולעיין בו) את הנוגע ל"שחקני חוזה" (בעמ' 116, בין האותיות ד'-ה' [13]). לא זו בלבד שהתובע דנן שחקן חוזה הוא, אלא שלפי תקנון שחקני הסכם (להבדיל מהתקנון להסדר תשלומים המותרים והאסורים בליגה הלאומית ובליגה א' - 1975, שהיה נגד עיני בית-הדין בענין מורכוביץ (בעמ' 104בין האותיות ד'-ה' [13])), חובה היא על כל שחקן בליגות הלאומית והארצית, שמלאו לו 18שנה, להיות קשור עם קבוצתו בהסכם, כנוסחו הנספח לתקנון, לרבות נספחו הכספי, כפי שבפועל נחתם בין התובע לנתבעת. לכך כוונתי בדברי על השינוי המהותי, שחל במערכת ההתקשרויות מאז פרשת מורדכוביץ. לא ידוע לי מועד כניסת תקנון שחקני הסכם לתקפו, אך מאז אותו מועד אין בשתי הליגות העליונות שחקנים על בסיס חברות בלבד. .12ואם יטען הטוען, כי ההסכם שלפי אותו תקנון אינו ממלא עדיין אחר דרישתה של הלכת מורדכוביץ, כי "העבודה - הפעילות (על-פי החוזה הנפרד - י' ג') היא מעבר למתחייב מחברות באותו גוף" (בעמ' 114, מול האות ד' [13], הרי בא-כח התובע משיב לו (בסעיף 9ד' לסיכומי טענותיו), כי שולחו אינו חבר בנתבעת, כי אם באגודה אחרת, אשר השאילתהו לנתבעת, על-פי חוזה שביניהן, כך שחובותיו כלפי הנתבעת כל כולן מכח "ההסכם התקנוני", שהוא חוזה במשפט הפרטי, כשלתקנון האגודה בסיס ההתקשרות בפרשת מורדכוביץ - אין כל תחולה עליו ואינו מחייבו כל מאומה. בהקשר זה ראוי להבהיר, כי שגגה בידי באת-כח הנתבעת בתמיהתה על טיעוני עמיתה (סעיף 5בפסקה ג') ובסוברה (עמ' 7לסיכומיה), כאילו מודה בא-כח התובע שתקנון האגודה הוא היסוד החל על מרשו ביחסיו עם הנתבעת, ההיפך הוא הנכון: פרקליט התובע הדגיש הדגש היטב את בלעדיות תחולתו של תקנון שחקני ההסכם, להבדיל מתקנון האגודה החל על חבריה בלבד. טענת באת-כח הנתבעת בדבר סתירה בין טענת עמיתה לבין הנאמר בסעיף 1לכתב-התביעה, אילו היה בה ממש מלכתחילה, סופה שנסתרת היא על-ידי הודאתה העובדתית (עמ' 7רישא), כי התובע אכן אינו נמנה עם חברי שולחתה. מבחינה דיונית ניתן להלין על הסתמכות פרקליטו של התובע בטיעוניו על עובדה, שלכאורה צריכה הוכחה בראיות, אך פגם זה נרפא עלידי הודאתה האמורה של הנתבעת. במאמר מוסגר אעיר, שנכונה נהגה באת-כח הנתבעת בהודאה זו, שכן מצער עד מאד היה אם החלטה זו ניתנת היתה, כמתחייב מהמצב העובדתי, רק לאחר השמעת הראיות. .13אחרית דבר: הלכת מורדכוביץ אינה חלה על שחקני חוזה, ומכל מקום - אינה יכולה לחול, על-פי מבחניה היא, על מי שאינו חבר באגודה המעסיקה אותו. תביעת התובע הינה, נוכח האמור לעיל, תביעת עובד נגד מעבידו, שעילתה יחסי עובד-מעביד ולכן אין בית-משפט זה מוסמך להיזקק לה. בתוקף סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984[26], מורה אני על העברת התביעה לדיון בפני בית-הדין המוסמך - הוא בית הדין האזורי לעבודה בת"א. כדורגלדיני ספורטמענק