קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תולעת בבקבוק שתיה / גוף זר בבקבוק שתיה: לפניי תביעה ע"ס 15,000 ₪ בגין קיומו של גוף זר במיכל מים מינרליים, שסופק ע"י הנתבעת לתובע.   התובע קנה מאת הנתבעת מתקן "מיני בר" לאספקת מים מינרליים. כפי טענת התובע בחודש 10/01 סיפקה הנתבעת לתובע חמישה כדי מים מינרליים ושבאחד מהם התגלה גוף זר שבדיעבד התברר כתולעת.   לטענת התובע, בני משפחתו והוא שתו מהמיכל "הנגוע" וכי בנו הקטן אשר שתה מאותם מים מזוהמים נזקק לקבלת טפול רפואי וסבל משך תקופה ארוכה מחום גבוה ושלשולים.   בתאריך 13.11.01 הגיש התובע תלונה למשרד החקלאות נגד הנתבעת ואף מסר את מיכל המים ללשכת הבריאות הנפתית במחוז הצפון. עפ"י ממצאי בדיקת משרד הבריאות התגלה באותו מיכל מים חרק צבתן שנראה באופן ברור בעד הדופן.   התובע טוען כי על הנתבעת לפצותו בגין נזקיו בשל הפגם שהתגלה במיכל המים.   מסקנות משרד הבריאות לאחר הבדיקה שבוצעה היו שהצבתן שהינו גוף זר במיכל, הוכנס עם המים למיכל.   אקדים ואציין כי טענותיו של התובע בדבר נזקים שנגרמו לבנו לא ניתן להעלות ע"י התובע עצמו וכי אין התובע רשאי לתבוע נזקים שנגרמו לאדם אחר זולתו ובכללם גם בנו ועל כן בחינת הנזקים תתמקד בנזקי התובע עצמו בלבד. התובע לא הוכיח נזק גוף שנגרם לו כתוצאה משתיית המים הפגומים ולא צורף כל תיעוד רפואי המצביע על קיומו של נזק בגין השימוש באותם מים. הבעייתיות שנוצרה בברור המחלוקת בתיק זה מקורה בכך שהתובע סירב לאפשר לנתבעת לבדוק את הכד ע"י נציגיה, אלא מסר את הכד למשרד הבריאות.   בממצאי הבדיקה של משרד הבריאות צויין כי מיכל המים היה סגור הרמטית קביעה שאיננה אפשרית לאור טיבו של הפקק האוטם את מיכל המים וכפי שהודגם לפניי במהלך הדיון ע"י ד"ר שר העד מטעם הנתבעת. כמות המים במיכל היתה 1/4 כד והסגירה לא יכולה להיות הרמטית הואיל והפקק לא ניתן לסגירה הרמטית חוזרת לאחר פתיחתו.   משרד הבריאות, עפ"י מכתב מיום 30.12.01 של אינג' עמוס אס מהנדס מזון מחוזי, לנתבעת, הסתפק במשלוח התראה לנתבעת בגין הארוע נשוא הדיון ולא נקט בכל הליך נגדה.   באשר לטענת הנתבעת כי קיימת אפשרות שהחרק לא נכנס לכד יחד עם המים בזמן מילוי המיכל צויין באותו מכתב, כי מעבדת משרד הבריאות קבעה שהחרק אכן נכנס עם המים.   כפי שצויין לעיל, קביעת משרד הבריאות באשר לכך שהחרק נכנס יחד עם מילוי המים לכד התבססה בין היתר על הקביעה כי מכסה הכד היה סגור הרמטית, קביעה שאיננה עולה בקנה אחד עם אופיו וטיבו של אותו מכסה.   עד ההגנה ד"ר שר, אשר העיד לפניי הצביע על ארבע אפשרויות שונות לכניסת החרק אל המים כאשר שתי אפשרויות הן תאורטיות בלבד והכוונה היא לכך שהחרק היה בתוך המים או שהחרק היה בתוך הכד ולא יצא בזמן שטיפתו.   שתי אפשרויות אלו הינן תאורטיות לדברי ד"ר שר מאחר והמים מסוננים במסנן מיקרוביאלי וממולאים בחדר נקי כך שניתן לשלול את אפשרות חדירת החרק עם המים.   באשר לאפשרות שהחרק היה בכד הרי שגם אפשרות זו איננה סבירה והינה תאורטית בלבד מאחר והכדים עוברים 18 תחנות שטיפה וכן ביקורת לפני מילוי המים וגם לאחר המילוי. שתי האפשרויות הנוספות הן שהגוף הזר נמצא במתקן או במכסה ושעם הכנסת המיכל למתקן, החרק גף וחדר דרך הנוקר או שהגוף הזר חדר למיכל אחרי סגירתו.   עדותו של ד"ר שר לפניי היתה בהירה הגיונית ומשכנעת עד מאוד.   מעדותו של ד"ר שר עולה כי הנתבעת נוקטת בהליכים קפדניים למדיי במילוי כדי המים כולל בקרה קפדנית עד מאוד כך שהאפשרות שאותו גוף זר חדר למיכל במפעלה של הנתבעת הינה קלושה עד מאוד. הוסף לכך את העובדה שהתובע סירב לאפשר לנתבעת את בדיקת המיכל ונטילת דגימת מים, דבר שמנע ממנה ברור טענותיו וטרוניתו.   קביעת משרד הבריאות באשר להיות הכד סגור הרמטית הופרכה בנקל ע"י עדותו של ד"ר שר והצגת הפקק לפניי במהלך הדיון. התובע לא ציין בתביעתו אם מדובר בתביעה בגין נזקי גוף או שמא בגין אי התאמה מכוח הוראות חוק המכר.   תחילה אתייחס לתביעה כאילו היא מוגשת מכוח הוראות חוק האחריות למוצרים פגומים תש"ס - 1980 כאשר אין חולק על כך שהתנבעת הינה בגדר "יצרן" כמשמעות מונח זה בחוק הנ"ל.   סעיף 2 (א) לחוק הנ"ל קובע:   ”2 אחריות היצרן (א)   יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במצוצר שייצר (להלן - הנפגע) ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן"   סעיף 3 לחוק הנ"ל קובע מהו "מוצר פגום" ובמקרה דנן ניתן לבחון היותו של המוצר דנן מוצר פגום אם לפי הוראות סעיף 3 (א)(1) ואם לפי הוראות סעיף 3(ב).   סעיף 3 קובע כדלקמן:   ”3. מוצר פגום (א)   מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה: (1)    מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף; (2)    בנסיבות הענין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר. (ב)   חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין".   באם נקבע כי אכן מדובר במוצר פגום, ההגנות שהנתבעת יכולה להעלות, מנויות בסעיף 4 לחוק הנ"ל ובמקרה דנן ההגנה לפיה הפגם נוצר לאחר שהמוצר יצא משליטתו של היצרן. עוד קובע סעיף 4 (א) לחוק כי אם יוכיח היצרן שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, החזקה היא שהנזק נגרם לנפגע ע"י פגם שנוצר לאחר מכן.   כד המים אמור לצאת ממפעלה של הנתבעת סגור הרמטית והמים שבתוכו אמורים להיות נקיים וללא כל גוף זר.   החזקה הקבועה בסעיף 3(ב) לחוק הנ"ל הפועלת לרמת הנתבעת נקבעה על בסיס ההשקפה כי ייצור המוצר אמור להתבצע כך שלא יגרום נזק ו/או שלא יהיה פגום. בעניין זה ר' דברי כב' השופט טירקל בת.א. (מחוזי באר שבע) 490/84 חיים כספי נ' תבורי, פס"מ נ"ג(1) 362, עמ' 366. על מנת להחלץ מהחזקה הקבועה בסעיף 3(ב) לחוק הנ"ל מאפשר סעיף 4 (א)(1) לחוק הנ"ל ליצרן ליצור חזקה חדשה הגוברת על החזקה הקבועה בסעיף 3(ב) לחוק ושלפיה הפגם נוצר לאחר שיצא המוצר משליטתו כאשר חזקה זו נוצרת אם יוכיח היצרן שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו חזקה זו הינה אמצעי הוכחה לכאורה המסיר מעל הנתבעת את נטל השכנוע אם המוצר היה פגום כשיצא משליטתה אם לאו. בעניין זה ראה ע.א. 166/88 פניציה בע"מ נ' ארמונד עמר פד"י מ"ה(2) 457, עמ' 464-465.   בתיק דנן העיד לפניי כאמור ד"ר שר באשר לתהליך אותו עוברים הבקבוקים , הסביבה הסטרילית בה מתבצע נקיון הכדים, מילוי המים והאטימה, תהליך הנקיון וכן הבקרה, הליך קפדני ומדוקדק שיש בו כדי להראות על כך שהבקבוק יצא מהמפעל במצב תקין כשהמים נקיים ללא גוף זר בתוכם.   הוסף לכך את העובדה שהתובע סירב לאפשר לנתבעת קבלת דגימת מים או בדיקת הכד על ידה על מנת לוודא מקור כניסת המים לכד ובצרוף מסקנות אלו ולאור כל האמור לעיל, יוצא כי המסקנה היא שבהעדר הוכחה לכך שאותו גוף זר נכנס אל כד המים במפעליה של הנתבעת, הרי שדין תביעת התובע להידחות.   הוסף לכל האמור לעיל את העובדה, שלא הוכח קיומו של נזק גוף לתובע בשל אותו פגם ומכאן שדין תביעות התובע מכוח הוראות החו ק הנ"ל להידחות.   באם נתייחס אל תביעתו בגין אי התאמה מכוח הוראות חוק המכר תשכ"ח - 1968 הרי שלאור האמור לעיל גם במקרה דנן ניתן לקבוע כי לא הוכח כי אי ההתאמה, קרי מציאתו של חרק בתוך כד המים, נובעת מפגם בהליך הייצור של הנתבעת ושפגם זה נוצר במפעלה של הנתבעת דווקא.   מכאן שדין תביעת התובע להידחות והוא ישא בהוצאות הנתבעת בסך 250 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.    אוכל (תביעות)