ככלל, בבקשות לתיקון עתירה מינהלית נהוגה גישה מתירנית וגמישה, בדומה לגישה הנהוגה בבקשה לפי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. כך, כבר נפסק כי: "ככל שהדבר נוגע לתיקון עתירה מנהלית ובייחוד בשלב המוקדם שבו אנו מצויים, אנו סבורים כי על בית המשפט לעניינים מנהליים להפעיל את שיקול הדעת המסור לו בתקנה 8(1) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים, באופן מדרגי, בדומה לגישה הננקטת לעניין תיקון כתבי טענות, על פי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת על מנת שבית המשפט לעניינים מנהליים יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, וכן על מנת למנוע ריבוי התדיינות שלא לצורך" (עת"מ (ת"א) 1187/02 גלי דנון נ' עיריית הרצליה, ניתן ביום 4.3.2003; ראו גם עת"מ (נצרת) 10 - 05 - 4060 מפלסי הצפון בע"מ נ' עירית עפולה, ניתן ביום 8.6.10). גישה זו קנתה לה שביתה בבית המשפט העליון, אשר פסק כי: "גישה מרחיבה זו, המאפשרת הגשת כתבי טענות מתוקנים על מנת לברר את השאלות השנויות במחלוקת נהגה ונוהגת בכל השנים גם בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ואין יסוד שלא להחילה - באופן מרחיב וגמיש - גם בבית המשפט לעניינים מנהליים, תוך התחשבות בכך שההליך המנהלי כורך בחובו עניינים ציבוריים, החורגים מגדר עניינם של הצדדים לדיון הקונקרטי, ויש להם השלכה ישירה על הציבור בכללותו". (עעמ 5674/04 עיריית תל-אביב-יפו נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ, ניתן ביום 4.6.2008, פסקה 9). ואולם, כפי שנאמר שם (בפסקה 8), לא כל אימת שהתיקון המבוקש נדרש לצורך בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת, ייעתר בית המשפט לבקשה: "בצד האמור, לא בכל מקרה בו התיקון המבוקש נדרש לצורך בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת, ייעתר בית המשפט לבקשה. 'זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכול. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש' ... עוד נקבע כי אם היעתרות לבקשה תגרום ל'הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו' יהיה בכך שיקול לדחייתה ...". בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט רובישטיין, עמד על השיקולים שידריכו את בית המשפט בדונו בבקשה מסוג זה ועל האיזון הראוי ביניהם, כלהלן: "ט"ז. המחבר ש' לוין (תורת הפרוצדורה האזרחית) מציין (עמ' 110) בפרשנות תקנה 92 את מורי הדרך או התמרורים, כלשונו, שהציבה הפסיקה כדי לשקול את האינטרסים הרלבנטיים, והוא מסווגם לשלושה: אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית, אינטרס המשיב שיריעת המשפט לא תורחב שלא לצורך, ואינטרס הציבור (ואוסיף - שבית המשפט מייצגו לדידי ביעילות ההליכים); אכן, ככל שהשאלה נשוא ההליך 'אמיתית' יותר, כך יגבר האינטרס לאפשר את התיקון. המחבר ד' שוורץ (סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז)), פורש יריעה רחבה במישור הדיון האזרחי, הרלבנטית לענייננו, ומהותה המפגש 'שבין עקרון תום הלב לכללי סדרי הדין' (עמ' 98), והוא מציין (עמ' 99-98): 'מהצד האחד ניצב עקרון תום הלב, שאין כמותו לשקף את כוח התערבותו של בית המשפט ויכולת השלטת הערכים שהוא רואה אותם כראויים למיטב שיפוטו, ומנגד עומדים כללי הדיון האזרחי בשיטת הדיון האדוורסרית ... המשמעות המוצעת לעקרון תום הלב בהקשר של סדרי הדין היא של הגינות דיונית בין בעלי דין יריבים. מבחן העזר המרכזי לבחינת התנהגותם של בעלי הדין יהא: עד כמה התנהגותם משרתת את הצבת הפלוגתאות השנויות באמת במחלוקת ביניהם, מהותן, בירורן וההכרעה בהן'. ערכים נאמר כאן; בשעה שנבחנת התנהגות צד בהליך יש להשקיף עליה במבט ערכי" (רעא  3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, ניתן ביום 24.9.2009).תיקון עתירהעתירה מנהלית