לפי הנובע מהאישומים, הגה עובד המל"ל (המוסד לביטוח לאומי) שיטה מתוחכמת למדי שאפשרה לו לשלשל לכיסו שלא כדין מכספי המבוטחים. וכך פעלה "השיטה": הגיע עם המפגרים בתשלומים להסדרי תשלומים שגובו במתן צ'קים עשויים למועדי הפירעון שהוסכם עליהם. לתשלום באמצעות צ'קים היה חריג אחד בלבד, וחריג זה התייחס לתשלום הראשון. המערער עמד על כך שהתשלום הראשון ייעשה במזומן, כשהוא נוטל את המזומן מבלי שהדבר נרשם בספרי המל"ל או ב"מסך" הרישומי בו היה מקובל לרשום תקבולים. לא זו אף זו, גם המשלם לא זכה לקבל אישור או קבלה על התשלום במזומן. מבחינת המבוטח המזומן היה חלק מהסדר התשלומים, לא כך הדבר מבחינת המל"ל שעיניו לא שזפו, ובכפוף לאמור בהמשך, חשבונו לא זוכה בסכומים אלו. בד בבד עם עשיית ההסדר היה המערער מעשיר את הניירת בבקשה מטעם אותם מבוטחים להפחתת קנסות או הצמדות, והוא היה מאשר את הבקשה בגבולות אותו תשלום מזומן שהופקד בידיו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תרגיל עוקץ של עובד ביטוח לאומי: בית-משפט קמא הרשיע את המערער בשל המעשים שפורטו בארבעת האישומים הראשונים בכתב האישום, וזיכה אותו מהעבירות שיוחסו לו ביתר שלושת האישומים. על הרשעות אלו, ועל העונש שהוטל בגינן, מערער המערער בפנינו. המערער היה בכל הזמנים הרלבנטיים עובד המוסד לבטוח לאומי (מל"ל) בסניף בית שמש. במסגרת עבודתו הוא עסק בגביית דמי ביטוח לאומי ממבוטחים שפיגרו בתשלומיהם. מכוח החוק מוטלים קנסות והצמדה על המפגרים בתשלום, ואולם המוסד נהג לאשר הפחתה או ביטול הצמדות וקנסות לפחות גבי חלק מהמפגרים שפנו וביקשו זאת. הפחתת הקנסות היתה בסמכות עובדי מל"ל שונים, וככל שהסכום שהצטבר גדול יותר, כן היה הדרג הרשאי לאשר הפחתה או ביטול בכיר יותר. אין חולק כי למערער היתה סמכות למחול על קנסות והצמדה ששיעורן אינו עולה על שילוש השכר הממוצע במשק. העבירות בהן הורשע המערער צמחו כולן על רקע התפקיד האמור של המערער ועל רקע סמכותו למחול על קנסות והצמדות. לפי הנובע מהאישומים, הגה המערער שיטה מתוחכמת למדי שאפשרה לו לשלשל לכיסו שלא כדין מכספי המבוטחים. וכך פעלה "השיטה": המערער הגיע עם המפגרים בתשלומים להסדרי תשלומים שגובו במתן צ'קים עשויים למועדי הפירעון שהוסכם עליהם. לתשלום באמצעות צ'קים היה חריג אחד בלבד, וחריג זה התייחס לתשלום הראשון. המערער עמד על כך שהתשלום הראשון ייעשה במזומן, כשהוא נוטל את המזומן מבלי שהדבר נרשם בספרי המל"ל או ב"מסך" הרישומי בו היה מקובל לרשום תקבולים. לא זו אף זו, גם המשלם לא זכה לקבל אישור או קבלה על התשלום במזומן. מבחינת המבוטח המזומן היה חלק מהסדר התשלומים, לא כך הדבר מבחינת המל"ל שעיניו לא שזפו, ובכפוף לאמור בהמשך, חשבונו לא זוכה בסכומים אלו. בד בבד עם עשיית ההסדר היה המערער מעשיר את הניירת בבקשה מטעם אותם מבוטחים להפחתת קנסות או הצמדות, והוא היה מאשר את הבקשה בגבולות אותו תשלום מזומן שהופקד בידיו. אישור זה לא הובא לידיעת המבוטחים, ואולם היה בו כדי לאפשר הוצאת התשלום במזומן מזרם הכספים שייעודו היה קופת המל"ל. הדבר נבע מכך שמשעה שהמל"ל ויתר כביכול על חלק מהסכום שהגיע לו, הוטתה הזרימה מיעודה המוצהר על-ידי משלם התשלום, לכיסו של המערער. אמרנו לעיל כי המל"ל לא זוכה בסכומי המזומן האמורים, ואולם קביעה זו כפופה להבהרה אחת והיא, שבשני המקרים בהם הודה המערער בקבלת סכומים במזומן מהמבוטחים, הוא אץ רץ והפקיד את סכומי המזומן בחשבון המל"ל לאחר שהוא נתפש בקלקלתו (ואולי גם ב"כלכלתו" הפרטית), ובאחד המקרים היה הדבר למעלה מחודש לאחר שהסכום נמסר לו. כאמור, על רקע שיטה זו עבר המערער את העבירות השונות בהן הורשע, שפירוטן בלשון בית המשפט בסוף הכרעת דינו (סעיף 164להכרעת הדין) הוא כדלקמן: " .164לסיכום אני מרשיע את הנאשם באישומים הבאים: אישום מס' 1ר בעניין שרלי שילון אני קובע כי הנאשם קיבל במרמה בנסיבות מחמירות סך של 400, 2ש"ח משרלי שילון, ניסה לגנוב סכום זה, זייף את הבקשה לביטול הקנסות, גרם לרישום כוזב במסמכי המל"ל, עשה ביודעין בעסקי המל"ל דבר הפוגע בניהול התקין של עסקי המל"ל, נהג אגב מילוי תפקידו במרמה או בהפרת אמונים הפוגעת במל"ל, ולפיכך אני מרשיעו בעניין זה בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות על פי סעיף 415סיפא לחוק העונשין, ניסיון לגניבה בידי מורשה, על פי סעיף 393לחוק בצירוף סעיף 25לחוק, זיוף בידי עובד ציבור וקבלת דבר באמצעותו על פי סעיף 421סיפא לחוק, רישום כוזב במסמכי תאגיד על פי סעיף 423לחוק, עבירת עובד בתאגיד על פי סעיף 424(2) לחוק ומרמה והפרת אמונים בתאגיד על פי סעיף 425לחוק. אישום מספר 2ר בעניין יעקב אילוז, אני קובע כי הנאשם ניסה לגנוב ממר אילוז סך של 400, 1ש"ח במזומן וזאת מכוח עבודתו במל"ל, קיבל ממר אילוז במרמה סך של 800ש"ח במזומן בנסיבות מחמירות, גנב את הסכום האמור שהושאר אצלו למרות שהושאר אצלו לכיסוי חובותיו של מר אילוז במל"ל, זייף את הבקשה להפחתת קנסות ועל כן קיבל מהמל"ל במירמה הפחתה של הקנסות, גרם לרישום כוזב במסמכי המל"ל, עשה ביודעין בעסקי המל"ל דבר הפוגע בניהול התקין של עסקי המל"ל, נהג אגב מילוי תפקידו במרמה או בהפרת אמונים הפוגעת במל"ל, ולפיכך אני מרשיעו בעניין זה בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות על פי סעיף 415סיפא לחוק העונשין, ניסיון גניבה בידי מורשה, על פי סעיף 393לחוק בצירוף סעיף 25לחוק וגניבה בידי מורשה על פי סעיף 393לחוק, זיוף בידי עובד ציבור וקבלת דבר באמצעותו על פי סעיף 421סיפא לחוק, רישום כוזב במסמכי תאגיד על פי סעיף 423לחוק, עבירת עובד בתאגיד על פי סעיף 424(2) לחוק ומרמה והפרת אמונים בתאגיד על פי סעיף 425לחוק. אישום מספר 3ר בעניין גבי טמוזרטי, אני מרשיע את הנאשם כי קיבל מטמוזרטי במרמה בנסיבות מחמירות את הסכום של 000, 4ש"ח במזומן, גנב סכום זה למרות שהושאר אצלו לכיסוי חובותיו של מר טמוזרטי, זייף את הבקשה להפחתת קנסות, הסכם התשלומים והנספח לו, רשם רישום כוזב במסמכי המל"ל, עשה ביודעין בעסקי המל"ל דבר הפוגע בניהול התקין של עסקי המל"ל, נהג אגב מילוי תפקידו במרמה או בהפרת אמונים הפוגעת במל"ל, ולפיכך אני מרשיעו בעניין זה בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות על פי סעיף 415סיפא לחוק העונשין, גניבה בידי מורשה, על פי סעיף 393לחוק, זיוף בידי עובד ציבור וקבלת דבר באמצעותו על פי סעיף 421סיפא לחוק, רישום כוזב במסמכי תאגיד על פי סעיף 423לחוק, עבירת עובד בתאגיד על פי סעיף 424(2) לחוק ומרמה והפרת אמונים בתאגיד על פי סעיף 425לחוק. אישום מספר 4ר בעניין הגב' חסון, אני מרשיע את הנאשם כי קיבל את הסכום של 800ש"ח מהגב' חסון במרמה בנסיבות מחמירות, ניסה לגנוב סכום זה ואף ניסה להציג מצב שווא כלפי המל"ל. לפיכך אני מרשיעו בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות על פי סעיף 415סיפא לחוק העונשין, וניסיון לגניבה בידי מורשה על פי סעיף 393לחוק בצירוף סעיף 25לחוק". השאלה אם היה מותר למערער לקבל סכומים במזומן, או שמא הדבר היה אסור, התעוררה מטבע הדברים במהלך הדיון בבית-משפט קמא, והיא חוזרת ומתעוררת אף בפנינו. המערער טוען שלא היה איסור מפורש על כך, ומכל מקום שאפילו היה רווח בקרב פקידי המל"ל נוהג של אי קבלת מזומן, אין בעצם החריגה מנוהג כזה כדי ליצור עבירה מצד אחד, או להעיד על כוונה פלילית מצד שני. אנו מסכימים עם המערער שהוא לא הואשם בקבלת מזומנים, וממילא הוא לא הורשע בכך. לעומת זאת, אנו דוחים מכל וכל את הטעון לפיו אין לקבלת המזומנים בהקשר קא עסקינן השלכה על הפסיפס שמרכיביו מוליכים למסקנה בדבר קיום כוונה פלילית, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. לתומנו היינו סבורים ששאלה זו בצורתה זו לא יכולה היתה להתעורר כלל ועיקר. היעלה על הדעת שפקידי ציבור ייטלו מציבור חייבי תשלומים למיניהם בין מסים, בין אגרות, בין תשלומי חובה אחרים, סכומי מזומן מבלי להכניסם לקופת המוסד מקבל הכספים ומבלי להוציא מיידית קבלה על כך? השאלה היא רטורית, התשובה עליה היא ברורה, וכיוון שכך תמהנו על עצם העמדת השאלה במבחן הנורמות המקובלות בכל מינהל תקין. כיוון שהשאלה הועמדה על-ידי המערער למבחן, וכיוון שההכרעה בה חשובה ל"שיטה" ולדיון בכל האישומים בהם הורשע המערער, נתייחס אליה בקצרה. כדי להפיס את דעת המערער לא ניזקק למושגי היסוד של מינהל תקין, שהם בבחינת תורת המידות הטובות שאינן מצריכות ראיה, אלא נתבסס על ראיות שהובאו בפני בית-משפט קמא. בראש ובראשונה הוצגו בפני בית המשפט ההוראות הפנימיות של המל"ל הנוגעות להפחתת קנסות (הוראה 356- ת/5). לפי האמור בהוראות אלו, הסכם לפירעון חוב פיגורים בתשלומים צריך לחייב את המבוטח לשלם את התשלום הראשון - אם הוא במזומן - בבנק, ולהציג את הקבלה בפני פקיד המל"ל. לחילופין ניתן היה לשלם תשלום זה בצ'ק לפירעון תוך שבעה ימים ממועד ההסכם. עוד נקבע שם כי תשלומים נדחים יחויבו בריבית של % 2לחודש. לא היה חולק, וגם המערער הסכים לכך, שהוראות אלו הן הוראות מחייבות. משקבעו ההוראות הללו את דרך הפעולה שיש לנקוט בעת עריכת הסדרי תשלום, הרי שמכלל הן שלהן, אתה שומע לאו, והלאו הוא שכל דרך אחרת היא דרך החורגת מההוראות, ואנו נוסיף ונאמר שהדרך שבחר בה המערער, של נטילת מזומן ללא הפקדתו בקופת המל"ל וללא מתן אישור וקבלה - לא כל שכן. אם עדיין צריך תניא דמסייע למושכלות ראשונים אלו, הרי שאלו באו, בבחינת ראיות למהדרין, מפי מספר עדים. מנהל סניף המל"ל שלל קיומו של נוהל קבלת מזומן בדרך שהלך בה המערער (עמ' 44), העד אייל יעקב, סגן מנהל הכספים בסניף רמלה של המל"ל, סיפר (עמ' 27) שההוראות אוסרו על קבלת מזומן בסניף. חברו לעבודה של המערער, הרצל ישעיהו, אמר (עמ' 52) שהאיסור על קבלת מזומן הוא חד משמעי, ועד ההגנה היחיד, יחזקאל סנדורי, העיד (עמ' 83) שלצורך תשלום במזומן הופנו המבוטחים לבנק הדואר הנמצא מול סניף המל"ל. המערער ניסה להיבנות מהעובדה שההוראות נ/2, בהן נקבע איסור גבייה במזומן, הוצאו לאחר המועדים הרלבנטיים לאישומים נגד המערער, אלא שהוא התעלם מכך שלפי עדות אייל יעקב הנ"ל (עמ' 30) היו אלו הוראות רענון ולא הוראות יוצרות נורמה, זאת משום שהנורמה היתה קיימת קודם לכן. לכל הדברים הללו צריך להוסיף את העובדה הרועמת שלא עלה בידי המערער להביא ולו עד אחד שיעיד על נוהג הפוך ששרר בקרב פקידי המל"ל. בכל הנסיבות הללו אין לנו, אפוא, קושי לדחות את כל טענות המערער בעניין זה, ולקבוע, וגם לאשר, את שקבע בית-משפט קמא, שאך מובן הוא שהן לפי נורמות של מינהל תקין, הן לפי ההוראות הספציפיות שנהגו במל"ל, הן לפי הפעילות בפועל שנעשתה במל"ל, שלא ניתן היה לגבות כספים במזומן בתוככי סניף המל"ל, בו לא היתה כנראה כלל קופה, ובודאי לא ניתן לגבות מזומן ללא מתן קבלה ומבלי שהכספים הופקדו בידי המל"ל. בבחינת הבה נתחכמה לו, מנסה המערער לטעון כי בחלק מהמקרים (בהם הודה בקבלת המזומן), הסכום לא הוצא כלל מחזקת המל"ל משום שהוא נשאר במגירתו של המערער במשרדי המל"ל. מבלי להידרש להיבט המשפטי הרחב של טענה זו, די שנאמר שחזקה במטלטלין איננה בהכרח תולדה של הרישום בטאבו של הבניין בו נמצאים המטלטלין. גנב הנוטל מטמון מבית הזולת, וקובר אותו באדמת הזולת מתוך כוונה לחזור וליטול אותו בעתיד, הוא בעל החזקה באותו מטמון, משום שהשליטה וכוח העשייה במטמון נתונים לו, חרף היותו מצוי באדמת הנגנב. נעיר שבענייננו המעט שניתן לאמר הוא שלא הוכח דבר החזקת המזומן באותה מגירה. מעשי המערער העידו על עצמו, אפילו גבי אותם שני מקרים בהם הודה בקבלת מזומנים, ובהם הפקיד לאחר חשיפת האירועים את המזומנים בקופת המל"ל, שכוונתו לא היתה להותיר את הכספים בחזקת המל"ל. עצם העובדה שהם הוחזקו על-ידו עת ארוכה (יחסית לחובת ההפקדה המיידית - זאת במקרה הנוח ביותר למערער), הוא בבחינת הדבר מדבר בעד עצמו על מחשבותיו הפליליות. מכל מקום, בית-משפט קמא מצא בעניין זה ממצאים מרשיעים, ואנו לא נתערב בכך. טוען המערער כי אפילו נטל בשניים מהמקרים מזומן, עדיין אסור לראות במעשה זה שיטה ממנה ניתן להסיק על שני המקרים האחרים בהם לא הודה. בעניין זה ניסה המערער לשכנענו בקיום הלכה משפטית לפיה אין להיזקק לעדות שיטה אלא במקרים יוצאי דופן של עובדות חריגות ביותר מצד אחד ומיוחדות בקיצוניותם מצד שני, וגם אז לא לשם עצם הוכחת ביצוע העבירה כשהיא מוכחשת על-ידי הנאשם. טענה זו אנו דוחים. בית המשפט העליון אומר בעניין זה מפי השופט שמגר (כתוארו אז) ש"הוכחת שיטה די בה לעתים לאור מכלול הנסיבות כדי להוכיח שנאשם פלוני עשה את עצם מעשה העבירה" (ע.פ. 648/77 פד"י לב (2) 729 בעמ' 751). ובהמשך נאמר ש"ראיות בדבר נקיטת שיטה דומה בעבר קבילות וכשרות גם כאשר מדובר על מעשים שאינם עולים מאותו כתב אישום... ועל אחת כמה וכמה ניתן להסתמך על נתונים העולים מתוך אותו אישום, ואשר שימשו יסוד להרשעתו של המערער בעבירה אחרת". דברים אלו מקובלים עלינו, בכל הכבוד, והם מבוססים לא רק על אדני משפט אלא גם על אדני הגיון וניסיון חיים. אין מדובר במקרים כאלו בהסקת מסקנות מאופיו של הנאשם או מרכיבים שליליים ופליליים ערטילאיים במעשיו בעבר, אלא על דרך פעולה מאוד מיוחדת ומאוד חריגה מצד אחד (נטילת כספי מזומן ללא הפקדה וללא רישום וללא קבלה), ומצד שני על חזרה כמעט מדויקת של מעשים אלו ביותר ממקרה אחד, ועל קובלנות מקבילות של מספר אנשים שלא היה ביניהם קשר, ושאינם מכירים האחד את משנהו. בנסיבות אלו אנו דוחים את טענות המערער שבית-משפט לא היה רשאי ליתן משקל ל"שיטת המזומנים" שהמערער נהג בה. עם זאת, אנו מבקשים "לתקן" את הטעון העובדתי של המערער, כאילו ביסס בית המשפט את האמון שהוא נתן לגרסאות המזומן, בשני המקרים בהם לא הודה המערער בנטילת מזומן, בעיקר על השיטה. בית-משפט קמא נתן אמון בגרסאות המבוטחים הללו, והסתייג מאוד (אם לנקוט לשון המעטה) מעדות המערער, ועניין השיטה היה רק אחד הנדבכים במסקנותיו. המערער לא נתן כל הסבר משכנע לסיבה מדוע נקט בשיטת המזומנים בכלל, ומדוע לא הפקיד את המזומנים - אם כבר חרג מהשורה ונטל אותם - בקופת המל"ל מיד עם קבלתם בפרט. הסיפור על עומס עבודה שהשכיח מהמערער את תלמודו נדחה ובצדק על-ידי בית-משפט קמא, ובמיוחד כשכל שדובר בראיות על עומס, התייחס הדבר לחודשי סוף השנה. משנדחו הסבריו, אין תימה שעצם ההליכה בדרך החתחתים של נטילת המזומן, השתלבה יפה במסכת העובדתית כפי שתוארה על-ידי משלמי הכספים, והיא משתלבת יפה במסקנות שהסיק בית-משפט בדבר כוונותיו ומעשיו של המערער. ניתן להרחיק לכת אף יותר ולאמר שקשה לתאר מטרה ותכלית לדרך החתחתים האמורה זולתי הרצון ליהנות מכספי המזומן, שסכומם היה זהה לסכומי ההקלות בקנסות ובהצמדות. בית-משפט פירט פרט היטב גבי כל אחד ממשלמי הכספים את הרקע העובדתי, את השתלשלות המאורעות, הכל ככל שיש צורך בהם להרשעת המערער באישומים בהם הורשע, ומשחזרנו ודחינו את עיקרי טענות המערער, אין לנו, בכפוף לעניין אחד שיפורט בהמשך, אלא לסמוך ידינו על הקביעות והממצאים של בית-משפט קמא, וכך אנו עושים. החריג היחיד מתייחס לקביעת בית-משפט קמא לפיה זייף המערער את החתימה על הטופס ת/ .11מסתבר שבטופס זה נעשה שימוש לצורך הזנת רישומי המל"ל בעניינים הנוגעים לבקשות ההקלה בקנסות ובהצמדות. טופס זה צריך להיחתם, ואכן נחתם, על-ידי המערער, ואין בחתימה זו מעשה זיוף. מעשה הזיוף לו נתכוון כנראה בית-משפט מתייחס לטופס הבקשה למתן הקלות בקנסות ובהצמדות (שבעקבותיו נחתם ת/11), אלא שטופס זה, שיש בראיות אינדיקציות שהוא אכן לא נחתם על-ידי המבוטח, לא הוצג, כנראה משום שהוא לא נמצא. כיוון שכך אנו מקבלים את הערעור ככל שהוא נוגע לזיוף טופס הבקשה להפחתת קנסות המתייחס למבוטח אילוז. לא נעלם מאתנו שבית-משפט קמא הסתמך על זיוף כביכול זה בזוקפו לכף חובה ראיות אחרות הנוגעות לפרשת אילוז, אלא שלאחר שבחנו את הראיות הגענו למסקנה שיש די בראיות האחרות כדי לבסס את הממצאים האחרים שקבע בית-משפט קמא, גם מבלי שת/ 11זויף על-ידי המערער. כפי שכבר אמרנו, אנו סומכים את ידינו על ממצאי ומסקנות בית-משפט קמא, ודי בכך ובכל שנאמר על ידינו עד כה כדי לדחות את הערעור על ההרשעה (בכפוף לקבלת הערעור ככל שהדבר מתייחס לזיוף ת/11). עם זאת, וכדי להפיס את דעת המערער, נעיר את ההערות הבאות: א. טעון המערער לפיו יש סתירה או אי עקביות בפסק הדין של בית-משפט קמא בשאלת ידיעתו או אי ידיעתו של מר שילון (פרט אישום מס' 1) את העובדה שהוטלו עליו קנסות שנצטברו לחובתו, אינה מקובלת עלינו. מה שעולה מפסק הדין ומהראיות הוא שמר שילון ידע על הקנסות, ואולם הבין כי אלו בוטלו. עובדה זו היא ניטרלית למניפולציה שנעשתה על-ידי המערער, ואין בעצם ידיעתו של מר שילון את דבר קיום הקנסות שבוטלו כדי לקעקע את ממצאי ומסקנות בית-משפט קמא. ב. עדות עד ההגנה סנדורי על רצון לנקמה שקינן בלב מר שילון מתגמדת מאוד נוכח העובדה שאיש מהנוגעים בדבר לא נחקר על כך, ולא ניתנה לו אפשרות להגיב על כך, וכן נוכח השלב המאוחר מאוד בה הועלתה טענה זו. ג. טיעוניו של המערער בסעיף 52לסיכומיו על סתירה כביכול הקיימת בין האמור בסעיף 82לאמור בסעיף 85של פסק הדין של בית-משפט קמא, בכל הנוגע לידיעתו או אי ידיעתו של המבוטח טמוזרטי אינו נכון עובדתית, והמעיין בסעיפי פסק הדין האמורים ייווכח בכך. ד. המערער קובל על שאלו שטענו ששילמו מזומנים, כשהמערער מכחיש זאת, לא הציגו את דפי חשבון הבנק שלהם, כדי להוכיח כי הוציאו כספים במזומן מחשבונם. לא רק שאין זה הכרח שכספי חשבון הבנק היוו מקור יחיד למזומן ששולם, אלא שהמערער לא חקר ולא ביקש ולא תבע הגשת דפי חשבון כאלו. ה. אין זה נכון שהמבוטחת חסון (פרשת האישום הרביעי) לא רומתה משום ששילמה בדיוק את המגיע ממנה, וממילא לא נתקבל ממנה דבר במרמה. המערער עצמו מודה כי הסכום שנגבה במזומן הוחזר אליה, ובמלים אחרות, גרסת המערער היא שהסכום נגבה רק כמעין ביטחון לביצוע הסדר התשלומים, ביטחון שהמערער הגה אותו לדבריו לטובת המל"ל בניגוד להוראות המל"ל ומבלי לדווח לו. אלא שבית-משפט קבע שהמערער הציג מצג שווא לחסון כאילו סכום זה הוא חלק מהסדר התשלומים, והוא נועד להיות משולשל לכיסו של המערער, לאחר שהוא יאשר את ביטול או את הפחתת הקנסות. לא נצא ידי חובת סיום פסק-דין זה אם לא נתייחס לטענת המערער לפיה אין ההרשעות של קבלת דבר במרמה וגניבה יכולות לדור בכפיפה אחת, ואילו בית-משפט הרשיע את המערער בשתיהן. חוששים אנו ששגגה יצאה מפי המערער כשטען כך. כלפי משלמי הכספים חטא המערער בקבלת דבר במרמה, כלפי המל"ל - בגניבה ובניסיון גניבה, ואין סיבה ששני אלו לא ידורו בכפיפה אחת (השווה ע.פ. 6350/93, 6391פד"י מ"ט (4) עמ' 1בעמודים 35-30). התוצאה היא שאנו דוחים את הערעור על ההרשעה, פרט להרשעה בגין זיוף המסמך ת/ .11העונש שהושת על המערער הוא קל יחסית לחומרת העבירות. המערער נדון למאסר בפועל של ארבעה חודשים, מאסר על תנאי של תשעה חודשים למשך שלוש שנים, ולקנס של 000, 10ש"ח או 30ימי מאסר תמורתו. המערער מדגיש בערעורו את עינוי הדין רב השנים שעבר המערער, זאת משך ארבע וחצי שנים עד שהוגש כתב האישום, ובשנים שלאחר מכן, ועד הלום. הוא מדגיש גם את נסיבותיו הקשות, הן הכלכליות, והן האישיות, ואת ההשעיה רבת השנים מעבודתו. ברור הדבר שרק בשל הכוח המצטבר של כל הנסיבות הללו הוטל על המערער עונש קל כל כך, כשהעבירות שביצע הן חמורות מאוד. המדינה בסיכומיה מראה נכונות להקל עם המערער עוד קמעא, והיא מסכימה להמיר את המאסר בפועל במאסר בעבודות שירות. נוכח הזמן הרב מאוד שחלף מאז בוצעו העבירות, ונוכח השיהוי בהגשת כתב האישום, נאשר את עמדת המדינה, והערעור על העונש יתקבל כמוצע על-ידי המדינה. התיק יוחזר לבית-משפט קמא שיטפל בסוגיית עבודות השירות. הזיכוי מאשמת זיוף הטופס ת/ 11איננו מצדיק הקלה בעונש, זאת נוכח ההיקף הרב של המעשים וריבוי ההרשעות, וכן נוכח העובדה שזיכוי זה איננו משליך באופן משמעותי על כלל המעשים החמורים שבצע המערער. תרגיל עוקץביטוח לאומי