אחריות שוכר עסק ללא רישיון

האם לאדם ששוכר עסק שאין לו רישיון עסק יש אחריות לפי החוק ? חוק רישוי עסקים סעיף 14 מאפשר להגיש כתב אישום הן כנגד: בעל העסק. מפעיל העסק. העובד בעסק. הכל כאשר מדובר בעסק הפועל ללא רישיון לפי חוק רישוי עסקים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות שוכר עסק ללא רישיון: לפניי ערעור על הכרעת דין וגזר דין מבימ"ש לעניינים מקומיים בנתניה (כב' השופטת טלמור) בתיק חע"מ 50554/07 שניתן ביום 5.7.10. בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער כי על פי כתב האישום המערער מספר 1 הינו הבעלים והמשכיר במבנה בבית יצחק שהפעיל במבנה נגריה ללא רישיון עסק. למערער 2 יוחסו הפעלת העסק וניהולו ללא רישיון עסק. מחומר הראיות בתיק עולה כי המערער 1 מעולם לא היה הבעלים של הנגרייה, מעולם לא השכיר נגריה, כאשר מהסכם שכירות אשר סומן ג' רק המערער 1 היה השוכר בנכס ועל פי עדויות עדי התביעה רק המערער 1 הפעיל את הנגרייה. עוד נטען כי בימ"ש קמא טעה שהתעלם מעדות המערער 2 לפיה המערער 1 הוא שוכר הנגרייה. בימ"ש התעלם מעדויות עדי התביעה שהעידו מפורשות כי טרם הגשת כתב האישום לא הגיעו לבירור העובדות, מכאן שגם לתביעה עצמה לא היה ברור לה אם המערער 1 או 2 , שניהם או אחד מהם הם השוכרים או הבעלים של הנכס. עוד נטען כי בימ"ש התעלם מהעובדה כי הנגרייה הייתה סגורה במשך שנתיים ימים לפני מועד מתן גזר הדין. בימ"ש טעה כשגזר 10,000 ₪ על כל אחד מהמערערים כשהוצג לבימ"ש קמא במסמך נ/1 גזר דין כנגד אחר בגין ניהול נגריה ללא עסק באותו מקום שם הוטל קנס בסך 2,500 ₪ בלבד. ב"כ המשיבה מבקשת שלא להתערב בהכרעת הדין, כך גם שלא להתערב בעונש. לגופו של עניין דין הערעור להידחות: 1. על פי חוזה השכירות נספח ג', השוכר הוא ויקטור חכמון מערער מספר 1. 2. המערער מספר 1 ביום 27.4.10 עלה להעיד ואמר בתשובה לשאלה הראשונה שנשאל: "אני הייתי שם בשנת 2005 עד 2006, לאחר מכן הארכתי את חוזה השכירות משנת 2006-2007 אז חוזה השכירות ת/8, זה חוזה שכירות שלי". עולה מפרוטוקול בית המשפט עמוד 12 כי מייד לאחר קבלת מתן תשובה זו של המערער 1 לבית המשפט, מצא בימ"ש להעיר לפרוטוקול בזו הלשון: "בשלב זה עו"ד קריטנשטיין פונה לעד ומצביע על החוזה לגבי השנה לאחר שהעד נתן תשובתו ובית משפט מעיר לעו"ד קריטנשטיין שאין לעשות זאת. עו"ד קריטנשטיין בשלב זה פונה לבית המשפט ומבקש שיירשם כדלקמן: שלאור העובדה שבית המשפט מעיר לו שאין מקום לאחר שהעד נתן תשובתו להצביע על החוזה לגבי השנה על מנת שישיב שוב לשאלה, אז מבקש למחות על תוכן הפרוטוקול שבית המשפט מכתיב כי הוא לא משקף את מה שהיה באולם בית משפט ואני מבקש לאור ההערות ודרך כתיבת הפרוטוקול שלא להעיד את שני הנאשמים ולעבור לשלב הסיכומים". מכאן, המערערים לא העידו, לאור החלטת בא כוחם שלא להעיד אותם על אף שמלכתחילה בחרו להעיד. אני מוצאת לציין כי הערת התובעת לפרוטוקול, הערת התובעת לאור חילופי הדברים בין עורכי הדין, תשובת המערער, הערת בית המשפט לציין כי המערער 1 ציין בתשובה האחת שנתן כי היה בעסק נשוא הדיון בין השנה 2005 לשנת 2007, ולאחר מכן העביר את העסק לאחיו שלמה. מתוך תיק בימ"ש קמא עולה כי המפקחים עדי התביעה ערכו ביקורות בזמן אמת והמערער 2 היה במקום בכל פעם שהגיעו כשהמערער 2 מציין בפניהם כי המערער 1, אחיו, נמצא בחו"ל. בירור עדי התביעה במחלקת הארנונה ברשות המקומית העלה כי המערער 1 הוא זה הנושא בתשלומי הארנונה. הסכם השכירות שהוצג לבית המשפט כשהשוכר הוא המערער 1, תשלום ארנונה על ידי מערער 1, תשובת המערער 1 האחת והיחידה בחקירה ראשית טרם שהופסקה עדותו על פי החלטת בא כוחו, עדויות המפקחים, דו"חות ביקור במקום מלמדים על היותו של המערער 1 שוכר מבנה בגוש 8282 חלקות 77, 753 לצורך הפעלת עסק מסוג הנגריה וניהולו ללא רישיון עסק כדין. וכי המערער 2, אחיו של המערער 1 מנהל ועובד אחראי בעסק מסוג הנגרייה ובניהולו כמפורט בכתב האישום. אכן נפלה טעות ראשונית כשצוין כי המערער 1 "משכיר" מבנה במקום שיצוין כי המערער 1 "שוכר" מבנה. טעות לשונית זו לא היה לה מקום אך גם ב"כ המערערים ידע ידוע היטב כי אין זו אלא טעות לשון ולא היה מקום להעלות טענות אלה בשלב של הערעור. כל טענות של ב"כ המערער כי אין להטיל עונש זהה על המעביד והעובד דינן להידחות. חוק רישוי עסקים סעיף 14 מאפשר להגיש כתב אישום הן כנגד בעל העסק, הן כנגד מפעיל העסק והן כנגד העובד בעסק, הכל כאשר מדובר בעסק הפועל ללא רישיון לפי חוק רישוי עסקים. מכאן שבימ"ש קמא לא טעה בשעה שהרשיע המערערים. 3. ולעניין העונש, יש לזכור כי מדובר בעסק של נגרייה הפועל ללא רישיון. נגריה היא מקום מסוכן, מקום אחסון ועבודה עם עצים, מקום "דליק", מקום שהוצאת היתר על פי חוק רישוי עסקים מחייב השקעה כספית לא מבוטלת במניעת דלקות. הפעלת נגריה בלא היתר יוצרת סיכון בטיחותי לעובדים ולנמצאים בנגרייה ואלה הנמצאים בסמוך לה. עיון בגזר דינו של בימ"ש קמא מלמד כי בימ"ש קמא היה ער לעובדת היות הנגרייה סגורה בשנתיים שקדמו למועד הטיעונים לעונש. בימ"ש קמא שקל את כל השיקולים הצריכים לעניין, כך נתן משקל לקולא להיות העסק סגור מזה שנתיים, כך נתן משקל לקולא לעובדת הימצאותו של המערער 1 שקוע בחובות המצויים בהוצאה לפועל. עד למועד פסק הדין לא המציא בא כח המערער פסק הדין אותו הגיש לבית משפט קמא, לענין נסיבות דומות אך פסק הדין מקל לעומת המערער שלפני. נוכח כך אין כל משקל ל-נ/1. הלכה היא כי בימ"ש שלערעור יתערב בעונש כשמדובר בענישה חריגה קיצונית. אין שיקול דעתו של ערכאת בימ"ש שלערעור באה במקום שיקול דעתו של בימ"ש קמא ובנסיבות תיק זה לא מצאתי כי בימ"ש חרג ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות בגזר הדין. ראה לענין זה ע"פ 6358/10 מחמוד קבהא נ. מ. י. ניתן ביום 24.3.2011. הערעור נדחה. עסק ללא רישיוןשכירות