קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי ציות לשוטר תנועה לעצור בצד: מזכה הנאשם מחמת הספק. ואלו נימוקי הזיכוי: 1. הנאשם, (להלן "הנ'") הואשם כי בתאריך 1.1.04 עת רכב על אופנוע ברח' בוגרשוב בתל אביב, לא ציית להוראת שוטרת במדים שהורתה לו לעמוד בצד הדרך ולהציג תעודה מזהה, כעבירה על תקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה. 2. בתשובתו לכתב האישום, הנ' הודה בנהיגה במקום ובזמן, כפר בעבירה המיוחסת וטען כי בעומדו לפני הרמזור השוטרת הופיעה לידו, שלפה את מפתח ההתנעה וביקשה ממנו להעלות האופנוע הכבד, על המדרכה והוא בס"ה ביקש המפתח כדי לבצע הוראה זו ולמסור לה פרטיו המזהים. להוכחת האישום המאשימה הביאה הראיות הבאות: עדות רס"ל שמש אורלי (להלן - "ע.ת.1") עורכת טופס "ההזמנה לדין וכתב אישום" נשוא הדיון ו"בנסיבות המקרה", בו נתנה תיאור מדוייק של אופן ביצוע העבירה, כאשר היא מדגישה התנהגות הנ' בסירוב מסירת פרטיו המזהים ואי רצונו לעמוד בצד כדרישתה, בהדגישה גם תגובתו המילולית "בדברי הנהג". הטופס על כל חלקיו הוגש וסומן ת/1. בח.נ. אישרה כי הנ' היה בעצירה לפני הרמזור כאשר ניגשה אליו וביקשה שיעמוד בצד אולם לא הוציאה המפתח מהמתנע באופן שרירותי, אלא לאחר שהנ' סירב בעקשנות לעמוד בצד ולהציג מסמכיו המזהים. עדות רס"ר אור חרמון (להלן - "ע.ת.2") אשר כתחליף לח.ר. הגישה מזכר מוצג ת/2, התומך באירועים לפי עדות ע.ת.1 כאשר הדגש הנו, לא רק אי תקינות לוחית הזיהוי האחורית, אלא להתנהגותו הסרבנית של הנ' להזדהות כל עוד ע.ת.1 לא מחזירה המפתחות לידיו. הנ' מסר גירסתו תחת אזהרה כאשר הדגש היה על חוסר יכולתו להשמע להוראות ע.ת.1 ולהעמיד האופנוע בצד או על המדרכה לנוכח משקלו הרב -250 ק"ג, אלא בעזרת מנועו. לדבריו, המפתח הוצא מהתמנע בעת עמידתו באור אדום, ללא כל דרישה מקדימה. בח.נ. לא הכחיש תגובותיו בת/1, לרבות התוספת שרשם ליד המקום שיועד לחתימת אישור קבלת כתב האישום. בח.נ. הודה שלוחית הזיהוי האחורית התקפלה כתוצאה ממזוודות מסע הטיול שערך בצפון ושכח מכך. הוא הודה כי לא ציית להוראות ע.ת.1 לעמוד בצד ולהזדהות כיוון שהחזיקה במפתח אותו הוציאה ללא כל התראה או הסבר ושיתקה האופנוע, צעד שהכעיס אותו וגרם לויכוח שתואר גם ע"י שתי עדות המאשימה. 3. ב"כ המאשימה ביקשה הרשעת הנ' בהסתמכה על עדותן של ע.ת.1 וע.ת.2 שלא נסתרו בח.נ., בהסבירה כי ע.ת.1 נטלה המפתח של האופנוע כדי למנוע מהנ' בריחה מהמקום, לנוכח התקלה שנתגלתה בלוחית הרישוי אשר מנעה זיהוי הרכב. הנ' ביקש זיכויו בטענה שכל האירוע נבע מהתנהגות ע.ת.1 אשר מחשש בלתי מוצדק שיברח מהמקום, נטלה בצעד חד צדדי את מפתחות האופנוע. התנהגות שמנעה ממנו סוביקטיבית להעלות האופנוע על המדרכה כדירשתה לנוכח משקלו. לחילופין טען כי מדובר בזוטי דברים. 4. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות, לנוכח סיכומי טענות הצדדים, הגעתי לסמקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן: א. הגנת זוטי דברים - טענה בלתי מנומקת זו מפי הנ' בשלב סיכומי טענותיו לא נתמכה בכל סיטואציה עובדתית או אחרת כדרישת ההלכה המתיחסת לסוג זה של הגנה. מדובר בעבירת אי ציות לשוטר במדים, אשר במהותה הנה עבירת עוון חמורה שהעונש הראוי לה הנו עונש שמטרתו הרתעת הנ' וכל נהג מצוי מפני אי ציות להוראות שוטר במדים, המכוונות לשמור על בטחון ושלום ציבור המשתמשים בדרכים. ב. אחד מיסודות העבירה על תקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה, הנה העובדה כי ההוראה נתנה ע"י "שוטר במדים" או "שוטר שהזדהה בתעודת מינוי או ..." דהיינו על המאשימה חובה להוכיח מעמדו החוקי של נותן ההוראה. אמנם בסעיף ב' לכתב האישום ת/1 נכתב "נהגת ברכב הנ"ל ולא ציית להוראות שוטר במדים..." אולם בשום שלב של הראיות לפני, לא בע"פ ולא בכתב, לא שמעתי מפי ע.ת.1 או ע.ת.2 כי היו "במדים" כדרישת התקנה ודי בכך כדי לקבוע כי המאשימה לא הוכיחה, מעל לכל ספק סביר, האישום המיוחס לנ', עד כדי זיכויו מחמת הספק. ג. חוקיות דרישת "תעודה מזהה" ע"י ע.ת.1 - בתקנה מס' 1 לתקנות התעבורה, לא מצאתי הגדרת המונח "תעודה מזהה" המופיע בעובדות כתב האישום, אלא רק הגדרת המונח "תעודה - רשיון, היתר אישור או פטור" ואין זולתם. אין מחלוקת כי לע.ת.1 היתה סמכות לדרוש מהנ' להציג רשיונות הרכב במעמדה כאוכפת חוקי התעבורה, מכח תקנה 9 לתקנות התעבורה ולאחר הצגתם - תעודת זהות להוכחת זהות הנהג, אם לא הוצג רשיון נהיגה עם תמונה. אולם סמכותה לדרוש הצגת "תעודה מזהה" כמסמך ראשון ויחיד בלבד, נובעת מכח חוק העונשין, סעיף 275, הקובע: "העושה מעשה בכוונה לפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך..." יתר על כך, תקנה 23 מצויה בפרק השני של התקנות הדן ב"התנהגות בדרך" והפירוש שיש ליתן לחובת הציות להוראות שוטר, מתיחסת רק להוראות שוטר שמטרתן הסדרת תנועה תקינה ובלתי מסוכנת בדרכים. מכאן, לפרשנותי, אין תקנה 23 חלה במקרה שהדרישה הנה "הצגת תעודה מזהה" כמפורט בכתב האישום. ד. דרישת ע.ת.1 "לעמוד בצד הדרך" כמופיעה בעובדות כתב האישום ת/1, הנה דרישה שסירוב אזרח לבצעה, גוררת אחריה עבירה על תקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה אך זאת בתנאי והוכח, מעל לכל ספק סביר, מפי השוטר כי היה במדים. סירוב הנ' להשמע להוראה זו של ע.ת.1 בהנחה שהיתה במדים, אכן עלולה לגרור הרשעה בעבירה המיוחסת לו. יחד עם זאת, אפילו אניח לזכות המאשימה כי הוכיחה היות ע.ת.1 "במדים", עדיין יש בפני שתי גריסאות לאי ציות הנ'. זו של המאשימה וזו של הנ' אשר לא נסתרה בח.נ. ויש בה לפחות לעורר ספק בלבי לגבי נשוא מניעת העמידה בצד עם האופנוע, עקב נטילת המפתחות המאפשרים זאת. יש בקיום גירסת הנ' להצדיק חוסר יכולתו המיידית לבצע הנדרש ממנו, מחמת משקל הרכב ונעילתו האוטומטית בזוית היוצרת סיכון לשלימות גופו, בהעדר המפתח במתנע. 5. סוף דבר - על סמך האמור לעיל, לא מצאתי להרשיע הנ' בעבירה על תקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה ואני מזכה אותו מביצועה, מחמת הספק. משטרהמשפט תעבורהאי ציות להוראת שוטרשוטר