קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אמינות מד לייזר: לאחר ששמעתי עדויות הצדדים, נותר בלב בית-המשפט ספק סביר באשר לזיהוי ואמינות המדידה במרחק של 453.9 מ', לאור העובדה שצוינה גם על-ידי התביעה, כי במקום היה קפל קרקע. בנוסף נותר בלב בית-המשפט ספק סביר, באשר לאמינות מכשיר מד הלייזר עצמו, כפי שיובהר בהמשך. אשר-על-כן, אני מזכה את הנאשם מהעבירה נושא כתב-האישום שבפניי. לאור טענות בא-כוח התביעה ולאור הפסיקה החדשה בע"פ 71382/00 ו71424/00-, של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 17.4.2001 - כבוד השופט א' סטרשנוב, קיימות האפשרויות הבאות:נ א. שבית-המשפט בערכאה הראשונה ינחה עצמו לאור התוצאה אליה הגיע כבוד השופט א' סטרשנוב - בית-המשפט המחוזי בתל-אביב - לפיה - חזקת אמינות מכשיר מד הלייזר שרירה וקיימת, ונטל ההוכחה להפרכת החזקה - על הנאשם. או: ב. שבית-המשפט בערכאה ראשונה ינחה עצמו, לאור פסיקתה של כבוד השופטת ר' אור - בית-המשפט המחוזי בירושלים ע"פ 2453/00 מיום 30.1.2001 לפיה - לא קיימת החזקה שבעובדה שמכשיר הממל"ז מהימן, ואזי - עול ההוכחה הוא על התביעה, להוכיח אמינות מכשיר הממל"ז. 5. לאחר שבחנתי ולקחתי לתשומת-לבי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי תל-אביב נותרו מספר שאלות שלא מצאתי לגביהן הנמקה משכנעת בפסק-דינו של כבוד השופט א' סטרשנוב: א. שם בפרק: "נטל השכנוע" בעמ' 15 צוטט מפסק-דינו של כבוד השופט י' לוי (שם, עמ' 35-32) כי: "סבורני שבשיטת המשפט הפלילי הנוהגת בארצנו בית המשפט אינו רשאי לקבוע ממצאים מדויקים, באשר לאמינותו של מכשיר מדעי, מבלי שנחשפו בפניו הנתונים המדוקים של 'מלכודת השגיאות' שמומחה התביעה בעצמו קובע, שהיא לב ליבה של המערכת וקובעת את אמינות המכשיר". ולמרות שבית-המשפט המחוזי קובע כי: "...לא די בספק סתם אלא יש צורך בספק סביר" - אינו מבהיר בצור חד-משמעית - האם הקביעה הנ"ל אותה ציטט בעצמו, מהווה בעיניו ספק סביר או שמא ספק סתם בלבד. ב. בסוף פרק נטל השכנוע שם בעמ' 16 בסיפא של סעיף 22, קבע כבוד השופט המחוזי א' סטרשנוב: "...מאידך, מאפשרת חזקה שבעובדה זו הבאת ראיות שכנגד מצד הנאשם (או הסתמכות על ראיות התביעה עצמן) שיהיה בהן כדי לסתור את ההנחה שבעובדה הנ"ל". ג. מהאמור לעיל עולה ונשאלת השאלה - האם לא התהווה ספק סביר לחזקת אמינות מד הלייזר, מהעובדה שבית-המשפט לתעבורה ברמלה הסתמך בהכרעת-דינו על עדות מומחה התביעה לגבי אי-יכולתו להמציא נתונים בדוקים או ברורים מהיצרן בנושא - מלכודת השגיאות, שהוא לדעתו לב לבו של מכשיר הממל"ז? 6. א. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב נימק נימוקיו לגבי הליקויים במכשיר הממל"ז, על-פי פסק-דינו של כבוד השופט י' לוי בסוגיות הבאות: סוגיית - "הבניינים הנעים" (שם בעמ' 11, 12 לפסק-הדין). סוגיית - "הרפלקטיביות" (שם בעמ' 13 לפסק-הדין). ב. בית-המשפט המחוזי הנכבד, לא נימק כלל לגבי הסוגיות הבאות שנידונו בהרחבה בפסק-דינו של כבוד השופט י' לוי: סוגיית - "החלקת הקרן" - אותה ניתח ובירר בדקדקנות וביסודיות במהלך של 20 עמודים בהכרעת-דינו (שם, בעמ' 60-40). סוגיית - "השפעות אקלימיות" - שם בעמ' 65-64 בהכרעת-הדין. וכן בסוגיית "תופעת הקוסינוס" - שם בעמ' 66 להכרעת-הדין. ג. התייחסותו היחידה של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב לסוגיות אלו, הייתה: "לא מצאתי איפוא כל ממש גם בטענה זו כמו גם לא ביתר הטענות, בדבר 'הליקויים' הטכניים, כביכול שבהפעלת מכשיר הממל"ז שנטענו או הועלו ברוחב לב על ידי ההגנה, על ידי המומחה מטעמה, ועל ידי בית המשפט עצמו בתיק זה (כגון: השפעות אקלימיות, תופעות החלקת קרן הלייזר וכיוצ"ב). לא מניח ולא מקצתי" (שם בסוף עמ' 13). 7. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, טרח לפרט בהרחבה בפסק-דינו את עמדתו לגבי פסק-דינה של כבוד השופטת המחוזית ר' אור (ע"פ 2453/00 גד פלר נ' מדינת ישראל), מיום 30.1.2001. לשיטת כבוד השופט א' סטרשנוב, יש להתייחס לדברי השופטת המלומדת: "...בפסק הדין - בכל הקשור לאמינות מכשיר הממל"ז - כאל אמירת אגב שבאגב אשר אין להן כל השלכה לגבי המחלוקת המרכזית..." (שם, בעמ' 14). 7. בכל הכבוד והצניעות, לא שוכנעתי כי האמור בעמ' 18, 19, 20 בפסק-דינה המלומד של כבוד השופטת ר' אור בבית-המשפט המחוזי בירושלים, מיוזמתה בהערותיה, בנושא אמינות מכשיר הממל"ז והפעלתו - ראויים לאמירה או להגדרת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב - "...כאל אמירת אגב שבאגב" - אלא - כאמירה ברורה וחשובה המהווה חלק בלתי נפרד מפסק-דינה לפיו קבעה נחרצות - כי עד היום לא הוצג כל מחקר אובייקטיבי של גוף אקדמי שהוכיח את אמינותו המלאה של מכשיר הממל"ז או את טווח הטעויות שבו. 8. א. כבוד השופטת המחוזית ר' אור בסעיף ו' בעמ' 19 בפסק-דינה, קבעה: "הייתי מצפה כי קודם שהמדינה תעשה שימוש במכשיר חדיש כלשהו, המיועד להפליל אנשים - כמו הממל"ז - תדאג לבסס את אמינות המכשיר בעיני כולי עלמא, באמצעות מחקר מדעי אובייקטיבי. במסגרת מחקר כזה היתה המדינה מקבלת מידע מדעי מה אחוז הטעויות האפשרויות הטמונות במכשיר עצמו, לאחר גילוי כל פרטי המכשיר על ידי היצרן לחוקר...". ובהמשך: "...מובן כי היה מקום להעמיד מחקר כזה ומידע זה לידיעת הציבור כולו - שהרי מדובר בהליכים פליליים כלפי ציבור גדול מאד של נהגים". ב. מהאמור מהדהדת ונשאלת השאלה: האם אין בכל האמור לעיל מפי כבוד השופטת המחוזית הנכבדה הגב' ר' אור, חיזוק למסקנתו של כבוד השופט י' לוי בפסק-דינו בבית-המשפט לתעבורה ברמלה, לפיה נותר בלבו ספק סביר באשר לחזקת אמינות מד הלייזר? שכן בעובדה שהמומחה מטעם התביעה בחוות-דעתו הבהיר כי: "מנגנון מלכודת השגיאות הוא בעצם לב לוגיקת המכשיר ולא ניתן לקבוע כל מסקנה לגבי אמינות המדידה של הממל"ז, מבלי להבין את המנגנון הזה..." (עמ' 32 להכרעת-הדין של בית-המשפט לתעבורה ברמלה). ובעובדה שהמומחה מטעם התביעה הודה בפני כבוד השופט י' לוי, שאינו יודע את הנתונים המדויקים של מלכודת השגיאות בממל"ז, בשל סירוב היצרן לחושפם. 9. זאת ועוד: א. כבוד השופטת ר' אור בפסק-דינה מוסיפה וקובעת נחרצות כי: "הפיכת אמינות הממל"ז לחזקה שבעובדה בשל כך שיש בו שימוש נרחב ואין בין הנהגים מי שיכול לתקוף את אמינותו מהטעמים שפורטו לעיל - היא - מעגל שוטה, וגורמת למצב שגם נהג הבטוח בחפותו - יאלץ להחשב כמי שמודה באשמה, או יורשע אם יכפור באשמה, רק משום שאין לו אמצעים כספיים להוכיח את חפותו, בניגוד לכלל שנאשם נחשב חף מפשע עד שיוכח על ידי המאשימה, בדרך המקובלת דבר אשמתו. מצב זה גורם לחוסר האמון של ציבור הנהגים בממל"ז ולהרגשת חסר אונים להוכיח חפות, מקום שזו קיימת" (שם, סעיף ז' עמ' 19, 20). ב. האם אין באמור לעיל - קול קורא לשופטי התעבורה שבפניהם נדונים ונבחנים לראשונה אמינות משכירים כמו הממל"ז - לזכור כי עול ונטל ההוכחה להוכחת אשמת נהג על-פי מכשיר כמו הממל"ז - חלה תמיד כמו בכל משפט פלילי על התביעה? 10. במצב שנוצר מבחינת הפסיקה דהיום כשקיימים בפני בית-המשפט של ערכאה ראשונה מצד אחד פסק-הדין המנחה של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב מפי כבוד השופט א' סטרשנוב, ומנגד - פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי כבוד השופטת ר' אור - כל עוד לא תוכרע המחלוקת שבין הגישות על-פי שני פסקי-הדין המחוזיים המכובדים, בבית-המשפט העליון - רשאי כל שופט בערכאה ראשונה לברור לעצמו, על-פי השקפתו איזה משני פסקי-הדין המחוזיים ינחה את דרכו. 11. בבחירה העומדת בפני בית-משפט זה - בחרתי בגישת כבוד השופטת ר' אור, בית-המשפט המחוזי ירושלים - כמנחה ועל-פיה קיים ספק סביר, בדבר אמינות מדידת המהירות במכשיר מד הלייזר, כפי שכבר קבע כבוד השופט י' לוי בבית-המשפט ברמלה, בפסק-דינו המנומק על פני 75 עמודים. 12. לאור האמור חובת הוכחת אמינות מד הלייזר חלה על התביעה, ומשלא הובאה בפני בית-המפשט כל ראיה להוכחת אמינות המדידה במקרה שבפניי - אני מזכר מהעבירה המיוחסת לו בכתב-האישום שבפניי, ולאור העובדה שנותר בלב בית-המשפט ספק סביר, באשר לזיהוי רכב הנאשם במדידת מהירותו במרחק של 453.9 מ' במקום שבו היה קפל קרקע, אני מחליט לזכות הנאשם כאמור ברישא. זכות ערעור כחוק.משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות