קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביזיון בית המשפט ביטוח לאומי: .1בדצמבר 1974הגישה המבקשת תביעה לגמלת נכות למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). התביעה נדחתה על-ידי המוסד, והיא פנתה לבית-דין זה, שאף הוא דחה תביעתה. המבקשת ערערה לבית-הדין הארצי לעבודה, שקיבל את ערעורה ונתן את פסק-דינו מיום .27.1.1977 אך בכך לא נסתיימה עדיין הפרשה, ושוב נזקק בית-דין זה לעניין (בתיק שם/458-0) ונתן פסק-דין מיום 6.5.1981(להלן - פסק-הדין), בו גם העיר לצדדים שהם גורמים להתמשכות ההתדיינות ביניהם (בסעיף 4). .2לפנינו עתה ספיח (ושמא שחיס...) לאותה פרשה. ביום 1.12.1981הגישה המבקשת בקשה לבית-הדין לפי פקודת בזיון בית-המשפט (להלן - הפקודה), וטענה כי המוסד ביזה את בית-הדין בכך שלא קיים את פסק-הדין. .3וכך קובע פסק-הדין: " .12התוצאה היא שמכתב המוסד מיום 7.12.1979(ת/1) -אין לו כל תוקף. על המוסד לפעול כאמור בפסק-הדין של בית-הדין הארצי בדב"ע לו/44-0, לאמור: התובעת היא 'נכה חדשה' והיא זכאית לגמלת נכות מיום 1.4.1974, אלא שהתובעת חייבת להתייצב לפני ועדת נכות כדי שזו תקבע את דרגת הנכות. אם סבור המוסד שמאז השתנה המצב, רשאי הוא לפעול, כמובן, על-פי האמור בסימן ד' לתקנות". .4לאחר שפסק-הדין הגיע לידי המוסד עוד היתה התכתבות בינו ובין המבקשת, וביום 31.8.1981הופיעה המבקשת לפני ועדת נכות (להלן-הוועדה) אשר קבעה את דרגת נכותה כדלקמן: מ- 1.4.1974עד 30.6.1975- %75 מ- 1.7.1975עד 31.12.1977- פחות מ-%50 מ- 1.1.1978עד 31.3.1980- %60 מ- 1.4.1980עד 31.3.1981- פחות מ-%50 מ- 1.4.1981לצמיתות - %.74 .5המוסד הודיע למבקשת את החלטת הוועדה במכתב מיום 16.10.1981, שנתקבל על-ידי המבקשת ביום .23.10.1981 .6סעיף 6(1) לפקודה נותן בידי שופט את הסמכות "לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על-ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". שני חלקים בפסק-הדין: האחד - הצהרתי (היות התובעת "נכה חדשה" וזכותה לגמלת נכות), השני - אופרטיבי (התייצבות התובעת לפני ועדת נכות). אשר לחלק ההצהרתי - אין הליך לפי הפקודה, שכן בהחלטה הצהרתית אין בית-הדין "מצווה לעשות איזה מעשה" ואין הוא "אוסר לעשות כל מעשה". ואשר לחלק האופרטיבי - הדבר כבר נעשה, המבקשת כבר הועמדה לפני הוועדה. לפיכך גם אין צורך לקבוע למי מופנה הצו ומי צריך היה ליזום את התייצבות המבקשת לפני הוועדה. .7די באמור עד כאן כדי לדחות את הבקשה, אלא שבא-כוח המבקשת בסיכומיו טוען גם שהחלטת הוועדה באשר לאחוזי הנכות בעבר, היא החלטה בטלה (void), שכן משקבעה ביום 31.8.1981, כי למבקשת דרגת נכות של % 74לצמיתות - שוב אין בידה סמכות לקבוע שיעורים אחרים ביחס לעבר. כיוון שהמוסד איננו מוכן להתעלם מהחלטת הוועדה לגבי העבר, כך טוען בא-כוח המבקשת, ואיננו מוכן לשלם לתובעת את הקצבה בשיעור % 74מיום 1.4.1974- הרי שהוא מבזה את בית-הדין. .8את טעוניו בונה בא-כוח המבקשת על האמור בסעיף 127לב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). לדבריו רשאית הוועדה לקבוע נכות זמנית "כל עוד המצב הרפואי או התפקוד של הנכה אינו יציב", ומשקבעה ביום 31.8.1981דרגת נכות לצמיתות, שוב אין לומר שהמצב הרפואי או התפקוד איננו יציב. בא-כוח המבקשת לומד מן הכתוב שפני הסעיף צופים לעתיד ולא לעבר. וכיוון שכך, ממשיך וטוען בא-כוח המבקשת, כיוון שהחלטת הוועדה לגבי העבר ניתנה בחוסר סמכות - לא חל כאן האמור בסעיף 127לב לחוק בדבר ערר לפני ועדת נכות לעררים. .9למרות שנינותה - אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 127לג לחוק קובע, כי- "הרואה עצמו נפגע על-ידי החלטת ועדת נכות רשאי לערור עליה לפני ועדת נכות לעררים". ואין הסעיף מבחין בין החלטה להחלטה, אלא נוקט לשון - "כל החלטה". ואם כבר בענייני סמכות עסקינן- לא מצאתי מנין הסמכות לבית-דין זה להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות של הוועדה, לרבות השאלה, אם חרגה, או לא חרגה, הוועדה מסמכותה .10הדרך הפתוחה לפני המבקשת היא לערור לפני ועדת נכות לעררים, ואם גם החלטתה לא תיראה לה - להגיש ערעור, בשאלת חוק בלבד, לפני בית-הדין הארצי לעבודה, כאמור בסעיף 127לד לחוק. .11לאור האמור לעיל - אני דוחה את הבקשה.ביזיון בית המשפטביטוח לאומי