בניה בשטח ציבורי פתוח

בבג"צ 448/91 (ידיד נגד הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים), נדון מקרה, בו בעלי מגרש, ביקשו היתר בניה במגרשם, אולם בקשתם נדחתה, כי בתכנית ישנה של פרצלציה, מגרשם היה מיועד לשטח ציבורי פתוח. בעלי המגרש פנו לבית הדין הגבוה לצדק. התברר שלאחר מועד אישור תכנית הפרצלציה, אושרה תכנית מתאר מקומית, לגבי שטח גדול, שכולל גם את המגרש הנדון ונקבע שכל השטח, מיועד לבניה. וכך אמר כב' השופט אור: "עיקרה של תכנית מתאר, היא לקבוע נורמות של מותר ואסור בבניה, במתחם הקרקע שעליו היא חלה בהתחשב בייעודים, בשימושים ובמגבלות שהיא קובעת. סעיף 61לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965(להלן-החוק), קובע את מטרותיה של תכנית מתאר מקומית כדלקמן: פיקוח על פיתוח הקרקע במרחב התכנון המקומי, תוך שמירה על ייעוד חקלאי של קרקעות המתאימות לכך הועדה המקומית רשאית, אם תמצא זאת לנכון, לקבוע בתכנית מתאר מקומית, גם כל הוראה שיכולה להיות נושא לתכנית מפורטת (הרישא לסעיף 63). אך עיקרה של תכנית מתאר מקומית , היא לקבוע נורמות של מותר ואסור בבניה ובשימוש בקרקעות או בבניינים שבתחום התכנית, כשבמסגרת נורמות אלה, ימולאו תכניות מפורטות את פרטי השימוש והניצול של קרקע בכל קטע קרקע בתחומי התכנית. כשתכנית מתאר קובעת איזור של עשרות דונמים כאיזור בניה למגורים וקבועת, בין יתר מטרות התכנית, שהיא תשמש בסיס להכנת תכניות בנין ערים מפורטות לשטח התכנית, כמו שנקבע בעניננו בסעיף 6.3של הוראות תכנית עמ/9, אין הכוונה שעל כל חלק מהאיזור המיועד לבניה למגורים, מותרת בניה למגורים ללא צורך בהכנת תכנית מפורטת". "יוצא, שאישור תכנית מפורטת, הכוללת חלוקה של הקרקע למגרשי בניה, תוך קביעה, שחלק מהקרקע ישמש לצרכי ציבור, אין בו כדי לסתור את הנורמה התיכנונית שנקבעה בתכנית המתאר, שעל פיה הקרקע נמצאת באיזור בניה למגורים. סתירה כזו, גם אינה קיימת, במקרה שחלות על קרקע תכנית מפורטת או תכנית פרצלציה, שאושרו קודם כניסת תכנית המתאר לתוקף. תכניות כאלה, אינן סותרת את תכנית המתאר. הן עולות בקנה אחד עמה, וכל משמעותן אינה אלא שקטע קרקע שעליו חלה תכנית המתאר, תוכנן תכנון מפורט בעבר. מה שניתן לתכנן תכנון מפורט, על פי תכנית המתאר, אינו הופך להיות מנוגד לתכנית, רק מכיון שתוכנן לפני שתכנית המתאר נכנס לתוקף". בסופו של דבר העתירה נדחתה.בניהשטח ציבורי פתוחשטח ציבורי