פקודת פשיטת הרגל מאפשרת לבית המשפט "לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו" (ספרם של כב' השופטים לוין וגרוניס, פשיטת רגל, (מהד' שנייה), עמ' 185), ומשהגעתי למסקנה כי החייב נהנה מהגנת הפקודה מבלי לעמוד בחיוביה, תוך ניצול לרעה של ההליך שיזם, אני רואה לבטל את צו הכינוס. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול צו כינוס: ביום 27.1.10 נתתי החלטה בבקשה שהגיש הכנ"ר לביטול צו הכינוס לנכסי החייב על בסיס דו"ח שהגיש לקראת הדיון בבקשת החייב להכריזו פושט רגל. בדיון שהתקיים לפני עובר להחלטה, כמו גם בדו"ח החמור (לטעמי) שהוגש בענינו של החייב, הפנה הכנ"ר להתנהגות חסרת תום לב של החייב, התנהגות שנלמדה בין השאר מתצהירים סותרים שנתן החייב בהליכים אחרים כך ששינה את האמור בתצהירים לפי צרכיו השונים ועל כן סבר הכנ"ר כי "יש אינדיקציה של חוסר תום לב ונסיון להסתיר נכסים" (פרוטוקול עמ' 1 ש' 27 -עמ' 2 ש' 1), עוד עמד הכנ"ר על כך כי החייב אינו מוסר פרטים אמיתיים על השתכרותו, מעלים עובדות שונות והמשיך ופרט התנהגות של החייב לה לא נתן החייב הסבר סביר, וגם הציג שורה של מחדלים שהעלו לדעת הכנר חשד אמיתי לחוסר תום לב. לאור התנהלותו כמתואר בדיון וכן בפירוט בדו"ח שהוגש לקראת הדיון, סבר הכנ"ר כי אין להותיר את החייב בהליכים אלה ואין לתת לחייב, שתום ליבו בספק, הגנה של הפקודה, בודאי לא למי שמתנהל כפי שתוארה התנהלות החייב. בהחלטתי הנזכרת ולאחר שקראתי את כל החומר שהוגש לעיוני ציינתי כי "התרשמתי שיש דברים בגו, או כפי שציין כבוד השופט ויצמן בפסק הדין (תמ"ש 032573/05) שצורף לחומר שהגישה הנושה כי "אכן נוצר הרושם שלא פעם האמת איננה נר לרגליו והוא משנה את טעמו על פי האינטרס העכשווי והקרוב אליו" (סעיף 25 לפס"ד עמ' 76)". הגם שכך, סברתי אז כי החומר שהוצג "לא נבדק עד תום ובשלב זה מדובר בחשדות בלבד, אמנם חשדות כבדים אך לא אוכל לבסס החלטה כה דרסטית עד כדי ביטול ההליכים על חשדות שלא נבדקו עד תום" ומשכך אפשרתי "...בדיקה מעמיקה יותר של נסיבות קריסת החייב כמו גם נסיבותיו הכלליות והתנהלותו עובר לבקשה למתן צו כינוס והתנהגותו במהלך התקופה למן הגשת הבקשה" (ראו החלטתי). לבדיקת הנסיבות מונה מנהל מיוחד שלאחר שחקר ובדק את נסיבות החייב הגיש דו"ח מפורט לקראת דיון שהתקיים ביום 28.4.11 בשאלת הכרזת החייב פושט רגל או בשאלת ביטול צו הכינוס. מדו"ח המנהל המיוחד עולה כי החייב בן 44, "מוגדר על ידי המל"ל כנכה סיעודי שנפגע בתאונת דרכים בסוף 2008" (לא צורף אישור המל"ל לדוח) החייב גרוש מאשתו הראשונה (היא הנושה האקטיבית בתיק זה, שאף הציגה מסמכים רבים למנהל המיוחד לצורך גיבוש עמדתו). החייב חי עם בת זוג אחרת עד שלאחרונה (נובמבר 2010) החליטו השניים להפרד, ואף הגישו לבית המשפט לעניני משפחה הסכם שקבל תוקף של פסק דין. עוד עולה מהדו"ח כי הגם שהשניים נפרדו - הם ממשיכים להתגורר באותו בית ולטענת החייב הוא מתגורר "כשוכר משנה שלה כנגד תשלום בנוסף להשתתפות בהוצאות הבית..."; החייב אף עושה שימוש ברכב בת הזוג אצלה הוא מתגורר, כאמור. לאחר שהביא את העובדות פָּרָש המנהל המיוחד את התרשמותו. כך ציין כי חרף התרשמות בית המשפט לעניני משפחה, כמו גם חרף התרשמותי בדיון הקודם (כפי שציינתי בהחלטתי), וגם חרף התרשמות הכנ"ר והנושים אין לטעמו בהתנהגות החייב כדי חוסר תום לב המצדיק ביטול ההליכים הגם שהתנהלותו "לעיתים היתה בעיתית ויצרה כר פורה להעלאת טענות נגדו" (סעיף 13 לדו"ח). כך סקר המנהל המיוחד פגמים שונים בהתנהלות החייב, אך בצד הפגמים מצא לתת הסבר. לענין הקביעה המשפטית שקבע כבוד השופט וייצמן לאחר ששמע ראיות כי "לא פעם האמת אינה נר לרגליו" סבר המנהל המיוחד כי אין לתת לכך משקל ו'הסביר' 'במה דברים אמורים'; להסברו, נהג החייב לפרסם באתר אינטרנט שהפעיל מודעות וקישורים לכתבות "הגובלת בהטעייה צרכנית" אך 'נחה דעתו' של המנהל המיוחד כי הדבר נעשה "על מנת ליצור רושם של אתר מבוקש כחלק ממסע יחצנות" (ראו הדוח); המנהל המיוחד גם תאר כי כחלק ממסע היחצנות "נהג להתחזות כעובד שירות לקוחות..." וגם להתנהגות זו קיבל המנהל המיוחד את 'הסברי' החייב ולדעתו התנהלות זו מהווה חלק ממצג שבחר החייב להציג, מצג של אתר גדול ומשגשג ובניגוד למציאות בה הסתבר למנהל המיוחד כי הוא אינו מעסיק איש והנה המנהל המיוחד מצא לציין כי התנהגות זו 'מקובלת'. ועוד הסביר המנהל המיוחד - כי החייב הפסיק לעבוד ומכר את העסק לבת זוגו אך שמו המשיך להופיע על הלוגו ו"לעיתים אף המשיך להציג עצמו כנציג שירות לקוחות (שכמובן אינם קיימים במציאות)" [סעיף 14.2 לדו"ח]. לזאת הוסיף המנהל המיוחד כי גם נתוני הכנסותיו "שונים מאלה עליהן הצהיר החייב בתצהירו נשוא בקשה זו ובמסמכים אחרים" (סעיף 14.3 לדו"ח). אשר לרמת חייו הבהיר המנהל המיוחד כי הגם שבכתבה שהוצגה נראה לכאורה רמת חיים גבוהה - הרי מדובר ב"כתבה זו הינה חלק מאותו מצג שווא שיצר" ואין בטענות על רמת החיים - מאומה. אשר לחשד להענקה אסורה של העסק - הסתפק המנהל המיוחד בהסברי החייב בחקירתו - הגם שלא ראה כל מסמך התומך בטענות החייב ולא מסמך המציג את העברת העסק באופן מסודר בתמורה להלוואות נטענות שלקח מבת הזוג, אך כאמור מצא המנהל המיוחד להסתפק בדברי החייב. המנהל המיוחד מצא שהדיווחים לרשויות המס היו סותרים, למשל לענין בעלות בקטנוע והוצאות אחזקה, וכן לענין המשך חתימתו על מסמכים כמנכ"ל החברה אך שוב מצא המנהל המיוחד להסתפק בדברי החייב כי "הטעות הרישומית נעשתה בתום לב". המנהל המיוחד אף התייחס ליצירת חובות חדשים לאחר צו הכינוס וציין כי "בהסכם הפרידה הכיר החייב בחוב לבת זוגו השנייה בחוב בסך 240,000 ₪ שנוצר לשיטת החייב מחובות שנוצרו בגין הוצאות הבית ו"תשלומי מזונות וכנ"ר בהם נשאה האחרונה" (סעיף 15 לדו"ח), ולמנהל המיוחד לא ברור מה מקור החוב והסתפק באמירה כמו "דומה כי החלק הארי שלו מאוחר ליום צו הכינוס" - אך בסיום הדו"ח מצא כי "נקודה זו נותרה סתומה ובעייתית" (סעיף 28). המנהל המיוחד סיכם את המלצותיו (החל מסעיף 26 לדו"ח) כי הגם "שבקשת החייב להכרזתו פושט רגל מעלה שאלות ותהיות רבות, לחלקן מצא ולחלקן לא מצא המנהל המיוחד הסבר מניח את הדעת..." הרי שלא מצא בהסבריו של החייב הצדקה לביטול ההליכים. בסיום הדו"ח וגם בדיון ציין המנהל המיוחד כי לאור העובדה שיש קשיים ביישוב הסתירות וכי "לא יכולנו להסביר את הסתירות ולאור העובדה כי התברר שיש הבדל בין מקום המגורים והסכום הנדרש לו... אני משאיר לשיקול דעת בית המשפט. אני מודע לזה שזה בעייתי..." (עמ' 6 לפרוטוקול). בדיון שהתקיים לפני חזר המבקש על בקשתו להכריזו פושט רגל, ולתמיכה בטענותיו ציין כי מצבו הרפואי הוחמר, כי הוא לא מסוגל לעבוד כי "הומלץ להכריזו כבעל נכות 100 אחוז" (לא הוצגה המלצה כזו), יחד עם זאת מצא החייב לצרף לבית המשפט מסמך של רופא פרטי בתחום הרפואה התעסוקתית אליו פנה ובאישור שנתן לחייב לבקשתו, התייחס הרופא לבדיקה מיום 7.12.09 ולמסמכים רפואיים שהוצגו לו על ידי החייב, ול'דיווח של תמונה קלינית שמוסר החייב'; כך צורף גם מסמך של "החלטה ודרגת אי כושר" של המל"ל, ויאמר כבר כי המסמך חלקי וממנו עולה דווקא כי לאחר תקופת אי כושר בשל ניתוח "בהמשך מסוגל לעבודה חלקית קלה: בישיבה בלבד כגון עבודה מול מחשב כפי שעבד בעבר". לדיון התייצבה הנושה, גרושתו, שציינה כי הגם שבית המשפט קצב את מזונות הקטין עד החלטה אחרת והגם ששבתי וקבעתי כי כל עוד לא שונתה ההחלטה הרי ההחלטה המקורית תקפה - לא ראה החייב לשלם את המזונות אלא החליט על דעת עצמו כי חרף החלטותי הוא ישלם 400 ₪ לחודש וכך עשה. הנושה הזכירה לבית המשפט כי לאחר הדיון פנה החייב בעצמו לקצוב את המזונות ורק משנדחה והבין כי בעת הזאת קציבת המזונות שקבעתי תקפה, מיהר לפנות לבית המשפט לעניני משפחה ולאשר הסכם הפרדה פיקטיבי לטענתה, שכלל גם אישורו לקיום חוב של 240,000 ₪ וכן מזונות חודשיים בסך 3,500 ₪ כל זאת כאשר הוא שוהה בצו כינוס ובלי לידע את המנהל המיוחד ו/או את הכנ"ר. הנושה ציינה כי עניין הפרדה הוא פיקציה כי החייב ממשיך להתגורר בבית בת זוגו, משתמש בכלי הרכב שלה וכי גם העברת העסק לבת הזוג אינה אלא פיקציה והחייב ממשיך לעבוד בעסק ולראייה הציגה הנושה תמצית מאתר העסק מיום עובר לדיון ובו מצויין כי החייב הוא מנכ"ל העסק, כי הוא "נשוי באושר לאשה מקסימה" וכן הוצגו "סרטונים שהחייב ואשתו מעלים ביחד היום לרשת בעזרת הסמארט פון המשוכלל שלו, ...זה בודאי לא תמונה של זוג הנמצא בפרידה. עד כמה חושב החייב שכולם מטומטמים" (עמ' 8 לפרוטוקול). הכנ"ר חזר על עמדתו שהביע בדיון הקודם ובתסקירו וסבר כי די במה שהוצג להצביע על חוסר תום לב של החייב ועמד על בקשתו לביטול ההליכים. ב"כ החייב שסיימה את הדיון חזרה על עיקרי דבריה ובעיקר על מצב בריאות מדרדר ו"לענין תום לב - הנושא אינו רלוונטי. הוא לא עובד באתר, הוא העביר את העסק לבת זוגו האחרונה" ולשאלתי כיצד זה חתם על הסכם בבית משפט לענייני משפחה שכלל גם את חבות כלפי בת הזוג השנייה ענתה כי אכן "לדעתי אי אפשר היה לכלול איזה תשלום מסוים". החייב מבקש להתייחס להתנהלותו בסלחנות (כנראה שהתרגל ליחס זה מהחלטתי הקודמת ומעמדת המנהל המיוחד) ושב וחוזר על טענותיו כי הוא תם לב ולכל היותר עשה טעויות כאלה ואחרות. לאחר כל הדברים דחיתי למתן החלטה. ועד שזו ניתנה מצאתי עצמי מקבלת פניות ישירות בצורת מכתבים שכתבו לי שתי בנות זוגו של החייב (משיבות 3, 4) וזאת בלי שבקשתי את תגובתן. האחת - שלא התייצבה לדיון אך "קראה את הפרוטוקול" והחליטה להבהיר לי את "מערכת היחסים שלה עם החייב", והאחרת שמתייחסת להבהרת הראשונה ולתיאור מצוקותיה. אדגיש שוב כי לא בקשתי את תגובתן ו/או את התייחסותן ואין בכוונתי להתייחס לאמור בפניותיהן לבית המשפט. לציין כי הארכתי לתאר את העובדות שנפרשו בפני מאחר שראוי להביא את כל הנסיבות תוך מתן תשומת לב רבה לעובדה כי מדובר בבקשה לביטול הליכים; לאחר שעיינתי בכל החומר חזור ועיין ולאחר שקראתי שוב את הפרוטוקולים, את החומר שצורף במהלך הדיונים, את החלטתי מיום 27.1.10 וכן את דוח המנהל המיוחד, אני רואה לבטל את צו הכינוס. הביטול יכנס לאלתר וההגבלות שהוטלו במסגרת הליך זה יוסרו בחלוף 45 ימים כדי לאפשר לנושים לפעול במסגרת תיקי ההוצל"פ. אומר כבר כי לא רק שלא שיניתי את דעתי מאז ההחלטה האחרונה אלא אני סבורה כי מסקנתי מבוססת היום יותר ונתמכת בדברים שהובאו לפני - דוח המנהל המיוחד, הדברים ששמעתי בדיון הן מפי המנהל המיוחד, הן מפי הנושה והן מפי הכנ"ר וכן המסמכים אליהם הופניתי. כפי שציינתי בדיון ובעיקר לאחר שעיינתי שוב בדו"ח המנהל המיוחד- עולה בבירור כי מסקנות כבוד השופט וייצמן מתיישבות לחלוטין עם התנהגות החייב ש'האמת אינה נר לרגליו' וכי הוא משנה את דבריו בהתאם לנדרש. גם אם המנהל המיוחד היה 'סבלני' בלשון המעטה, כלפי המצגים השקריים שהציג החייב וגם אם המנהל המיוחד סבר כי התנהגות זו 'מקובלת' כדי להציג מצג של עסק מצליח לא אוכל לאמץ את דברי המנהל המיוחד, לו הערתי במהלך הדיון שמסקנותיו מהתנהלות החייב אינם תוצאה של העובדות שהובאו לפניו ומסקנותיו ה'סבלניות' אינן פועל יוצא של התנהלות כפי שהתנהל החייב ובודאי אל לו למנהל המיוחד לקבל התנהגות של 'התחזות' ו'מצגי שווא' כהתנהלות 'שניתן להבינה'; בודאי שלא אוכל לקבל הסברים כה שטחיים כי מצגים שקריים המוצגים לצורך הטעיית הצרכן רק שיחשוב כי מדובר בעסק מצליח - מקובלים, ובודאי שאין התנהגות כזו מתיישבת עם תום לב. אינני יכולה לקבל את טענותיו של חייב שמשנה טעמיו ומצגיו לפי צרכיו ובודאי שאינני יכולה לסמוך עליהם שהרי לא ברור מתי מצגיו אמיתיים ומתי נועדו לשרת את מטרותיו; אך גם אינני נדרשת 'לבחור' מה ממצגיו אמת ומה אינו, שכן, מי שמשנה טעמיו לפי צרכיו - אינו תם לב וכבר משכך אין לו מקום לשהות תחת הגנה שמספק המחוקק בדיני פשיטת רגל, לחייב תם לב. התרשמותי זו מתיישבת לחלוטין גם עם התנהלות החייב אשר ליחסיו או ל'ניתוק' יחסיו עם בת זוגו השנייה שבאופן עצמאי החליט כי דווקא בעת הזאת יפנה לבית המשפט לעניני משפחה בלי לערב את הכנ"ר ובלי לערב את המנהל המיוחד וגם החליט להכיר באופן עצמאי בגובה החוב שלו כלפיה בסך 240,000 ₪; כך גם החליט כי גובה המזונות לצורך חישוב חובו יהיה 3,500 ₪, (ובכך ליצור חובות חדשים), ומאידך לא למלא אחר החלטתי בענין קציבת המזונות לקטין מגרושתו הראשונה. אומר עוד כי לא מצאתי בתעודה הרפואית שהוצגה לי כל בסיס לטענות כי רופא תעסוקתי החליט שהחייב אינו מסוגל לעבוד, ברור כי התעודה שהוצגה משקפת את עמדת החייב לגבי עצמו ולגבי יכולותיו כפי שהרופא בעצמו מצא לציין. לציין כי סוגית תום הלב בהליכי פשיטת רגל היא סוגיה מהותית וכי הגנת הפקודה ניתנת למי שקריסתו ארעה בתום לב וגם התנהלותו בהליך היא בתום לב. "כאשר החייב הוא המבקש כינוס נכסים וצו פשיטת-רגל, מטרה לגיטימית של פנייה כזו היא לאפשר לחייב לסלק את חובותיו כמיטב יכולתו הכספית, על-ידי העמדת כל רכושו לרשות נאמן בפשיטת-רגל, ולאחר מכן לפתוח דף חדש בחייו. מאחר שמטרת העמדת מוסד פשיטת הרגל גם לרשותו של החייב היא במידה רבה הגנה על החייב, הרי שבחינת תום-לבו של הלה ראויה היא שתתפוס מקום חשוב כשיקוליו של השופט אם להיעתר לבקשה או לדחותה" (ע"א 149/90 מרדכי (מל) קלאר נ. הכנ"ר ואח' פ"ד מה (3) 61 - הדגשות שלי - א.נ.ח). התרשמותי כי התנהלות החייב מתיישבת עם ניצול לרעה של ההליך, בדרך של רצון להתחמק מחיוביו השונים; אין להטיל על הנושים גם לא על בעל התפקיד לחקור ולחפש את רכושו של החייב או לבחון את התנהלותו בהליכים השונים, ועל החייב לבוא מיוזמתו ולהציג לפני הנושים כמו גם לפני בעל התפקיד את כל הטעון בדיקה בלי שהחייב יחליט למדר את בעלי התפקיד ממידע חיוני; בודאי אין מקום לחייב את הנושים לחפש (ולמצוא) פרטים של השתכרותו האמיתית, רמת חייו זוגיותו, המוצגים באופן שונה (באתר האינטרנט) מזה שהצהיר עליהם החייב; יאמר כי מתן הצהרות נוגדות בהליכים שונים, (כפי שעשה החייב כאן), לאור צרכי החייב כבר הוכרו בפסיקה כהתנהגות חסרת תום לב והביאו לדחיית בקשת חייב למתן צו כינוס (ראו למשל ע"א 149/90 הנ"ל). לציין עוד כי מאז ניתנה החלטתי הראשונה, חלף זמן ארוך; תקופה בה יכול החייב לשפר התנהגותו, לשלם את החיובים שנפסקו, קרי, קציבת המזונות או למצער לפנות ולבקש הפחתתם ובודאי שלא היה מקום להתעלם מהחלטתי ופשוט לשלם סכום אחר; גם לא ראוי היה להתחייב כלפי בת הזוג הנוספת בסכומי כסף לא מבוטלים, בלי לידע את הכנ"ר או את בעל התפקיד. תחת ניצול הזמן שחלף לשינוי התרשמותי ותחת הצגת התנהלות תקינה בהליך בחר החייב להמשיך ולתעתע בנושים ובמנהל המיוחד בהסברים דחוקים כמו לענין חתימתו כמנכל כי נעשתה "בטעות בתום לב", כי נסיעה ברכב בת הזוג ממנה נפרד "כי הוא רוצה לראות את ילדיו" וכך גם הצגה שקרית באתר האינטרנט "כי כך מקובל" ועוד התנהלות בלתי מוסברת שאינה מצדיקה מתן הגנה לחייב. הנטל להוכיח תום לב מוטל על החייב, שבעתיים כך לאחר שכבר קבעתי כי הדו"ח שהגיש הכנ"ר בעניינו חמור, וכשברקע מצויה החלטת בית המשפט לענייני משפחה ואלה מטילים עננה כבדה על עניין תום הלב של החייב. לא רק שלא עלה בידי החייב להוכיח תום לב בהליך אלא שהתנהלותו ה"מעלה שאלות ותהיות רבות" (דברי המנהל המיוחד) ללא מתן הסבר סביר (ולא סתמי כפי שעשה) ביססו עוד יותר את התרשמותי הראשונה וכאמור ראיתי לבטל את ההליכים. לציין כי פקודת פשיטת הרגל מאפשרת לבית המשפט "לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו" (ספרם של כב' השופטים לוין וגרוניס, פשיטת רגל, (מהד' שנייה), עמ' 185), ומשהגעתי למסקנה כי החייב נהנה מהגנת הפקודה מבלי לעמוד בחיוביה, תוך ניצול לרעה של ההליך שיזם, אני רואה לבטל את צו הכינוס. כאמור לעיל, צו הכינוס מבוטל לאלתר עם החלטה זו, וההגבלות שהוטלו על החייב יוסרו בחלוף 45 ימים, כפי שציינתי בהחלטה. אני מורה כי כל הכספים שהצטברו בקופת הכינוס יועברו לתיקי ההוצל"פ לאחר שישולמו הוצאות ההליך הן למנהל המיוחד והן לכנ"ר. צו כינוסצוויםכינוס נכסים