הבטחת הכנסה - תמיכה כלכלית של בן זוג

בית הדין לעבודה דחה תביעה לקבלת הבטחת הכנסה של אישה כי בן זוגה הינו בעלים של חברה ובתקופה הרלוונטית לתביעה זו הוא אכן היה בעל אמצעים ויכול היה לדאוג לכל צרכיהם של התובעת וילדיה, כפי שאכן נעשה במרבית הזמן. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבטחת הכנסה - תמיכה כלכלית של בן זוג: 1. בתיק זה הוגש מטעם הנתבע (להלן: המוסד) תצהיר החתום בידי פקידת תביעות בסניף המוסד באילת וממנו ניתן ללמוד את העובדות הצריכות לעניין שלפנינו, באשר תוכן התצהיר לא נסתר כלל: א. התובעת הגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה לראשונה ב-30.4.91 אשר נדחתה עקב הכנסותיה, ממקורות שונים. ב. התובעת הגישה שוב תביעה לגמלת הבטחת הכנסה ב-7/91 שאושרה לפי הרכב משפחתה בשיעור מלא. על-פי המידע שמסרה באותו מועד, הצהירה שאבי ילדיה, אינו תומך בה או ילדיו כלל. ג. התובעת חידשה את תביעתה כל שנה וזאת אושרה בהתאם לחוק. ד. תביעת התובעת מ-1/6/95 עד 30.11.96 נדחתה עקב שימוש ברכב. אותה עת התובעת קיבלה השלמת הכנסה, בהתחשב בהכנסות מעבודה. התובעת הגישה תביעה לבית-הדין (תיק נו/12-04) שדחה את התביעה עקב השימוש ברכב. ה. התובעת הגישה שוב תביעה ב-1.12.96 שאושרה בשיעור מלא, על-פי הרכב משפחתה ובהתאם למידע שהיא מסרה. הוגשו תביעות תקופתיות ב-23.1.97 ו-7.12.98 כשהתובעת הצהירה שאין שינוי בהכנסותיה. ו. במשך בדיקת זכאותה של התובעת לגימלה, היא המציאה לנתבע העתק מכתב התביעה למזונות שהוגשה לבית-המשפט לעניני משפחה באילת (תמ"ש 2451/98) ובו צויין שלא רק שאבי ילדיה (הנתבע בתיק) תמך בה ובילדיהם במשך השנים אלא תמך בהם ביד רחבה ונדיבה. זה בניגוד מוחלט לטענות התובעת כלפי הנתבע במשך השנים. ז. כתוצאה מהאמור לעיל, ראה המוסד את הגימלאות ששולמו מ-1.4.92 עד 31.5.95, 1.12.96 עד 31.1.97, 1.3.97 עד 31.12.97 כגמלאות ששולמו שלא כדין ונוצר בכך חוב בסך 80,424 ש"ח, שיש להחזירו ואשר מנוכה מקצבת ילדים בסך של 342 ש"ח לחודש. ח. הגימלה מ-1.1.98 אושרה על סמך הנטען בכתב התביעה למזונות והחל מ-1.2.99 אין זכאות לגימלה עקב גובה המזונות המשולמים על-פי פסק-הדין שניתן באותו תיק. 2. מהאמור לעיל עולה, בין היתר, כי התובעת הגישה בזמנו תביעה בבית-המשפט לענייני משפחה באילת ובסעיף 7 לתביעה ההיא נרשם כדלקמן: "7. יודגש, כי עובר לסכסוך שפרץ ביניהם נהג הנתבע (בן זוגה של התובעת - מ.כ.) במשך כל השנים לספק לא רק צרכיהם המינימליים של הילדים אלא אף למעלה מכך וביד רחבה ונדיבה". 3. בעקבות האמור בסעיף הנ"ל חישב המוסד ומצא שלא רק שהתובעת לא היתה זכאית להבטחת הכנסה בתקופות שונות אלא שאף נוצר חוב בגין תשלומי יתר שהועברו אליה. 4. התובעת טוענת עתה, כי כאשר רשמה את אותו סעיף 7 הנ"ל בבית-המשפט לענייני משפחה "לא היתה מודעת להשלכות הדבר בעניין זכאותה לקבלת גימלת הבטחת הכנסה וכי הדבר נעשה במטרה לקדם קבלת מזונות גבוהים יותר". 5. נקדים ונאמר, כי טענתה הנ"ל של התובעת איננה מקובלת על בית-הדין. האמת איננה ניתנת לחלוקה ואין לקבל שטענה פלונית שיקרית שם ואמיתית פה או להיפך. טיעון שכזה דינו להידחות על הסף. גם ב"כ של התובעת, ברוב הגינותו, משך ידיו מתיק זה שלפנינו בשל אותה סתירה בין הדברים. 6. התובעת העידה בפני בית-הדין וקשה היה להציל מפיה סיפור עובדתי מסודר. גם בן זוגה של התובעת העיד בפני בית-הדין ומעדותו ניתן ללמוד, כי ככלל הוא תמך בה כספית בתקופות רבות שבהן גם ילדה לו שלושה ילדים. בן הזוג הנ"ל נשוי לאחרת אך לדבריו הוא תמך בתובעת ובילדיה במרבית הזמן. גם שותפו לעסקים של בן הזוג תמך בתובעת מעת לעת, במיוחד בתקופות שבהן כעסו בני הזוג זה על זה וכתוצאה מכך הפסיק בן הזוג לתמוך בתובעת. התובעת מספרת על מצבה האישי הקשה ואכן השתכנענו, גם ממסמכים שהוגשו לתיק, כי התובעת זקוקה מעת לעת לעזרה נפשית והיא סובלת ממצוקות אישיות. עם זאת, אין בכך כדי להקנות למבוטחת גימלה שהיא לא זכאית לה. יצויין, כי בן זוגה של התובעת הינו בעלים של חברה ובתקופה הרלוונטית לתביעה זו הוא אכן היה בעל אמצעים ויכול היה לדאוג לכל צרכיהם של התובעת וילדיה, כפי שאכן נעשה במרבית הזמן. על-פי ההסדר הקיים היום, מקבלת התובעת, ישירות לחשבונה בבנק, דמי מזונות שנקבעו, בפסק-דין של בית- המשפט לענייני משפחה באילת. 7. אשר על כן, התביעה נדחית. 8. אין צו להוצאות. הבטחת הכנסה