הבטחת הכנסה לתושבת חוץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבטחת הכנסה לתושבת חוץ: 1. עניינה של התובענה דנן הנה זכאותה של התובעת לתשלום גמלת הבטחת הכנסה מהנתבע ע"פ חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: "החוק") הרקע לתובענה - התובעת הגיש לנתבע ביום 02.07.06 תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. תביעה זו נדחתה על ידי הנתבע בשל היות התובעת תושבת חוץ. התובעת הסדירה מעמדה והגישה לנתבע תביעה נוספת, ביום 04.08.06 לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. תביעה זו נדחתה אף היא משני טעמים, האחד, בשל אי המצאת מסמכים והאחר, בשל אי התייצבות בלשכת שירות התעסוקה. 2. בכתב ההגנה טען הנתבע טענת סף לפיה, יש לדחות את התובענה מחמת התיישנות היות והוגשה לאחר שחלף המועד הקבוע בחוק להגשתה. 3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעולות מן המסמכים שהוגשו לבית הדין א. בשנים 1984 עד 2006 התגוררה התובעת בחו"ל למעט תקופה בת 9 חודשים במהלך שנת 2004 . ביום 13.02.06 שבה התובעת להתגורר בארץ בקביעות. ב. ביום 02.07.06 הגישה לנתבע תביעה לגמלת הבטחת הכנסה (להלן: ה"ה), ביום 06.07.06 דחה הנתבע את תביעתה בנימוק שאין היא תושבת ישראל (להלן: הדחייה הראשונה) ע"פ האמור בסעיף 2 א לחוק . ג. התובעת הסדירה את מעמדה והגישה תביעת נוספת לגמלת ה"ה ביום 24.08.06, תביעה זו נדחתה בעילה שהתובעת לא התייצבה כנדרש בשירות התעסוקה ולא הגישה את כל המסמכים כנדרש. (להלן: הדחייה השנייה) התובעת לא הגישה לבית הדין ערעור בגין הדחייה השנייה, אלא ביום 04.11.2010 לאחר שהתקיימו שבע ישיבות קדם משפט ודיון הוכחות בו הוחלט על הגשת כתב תביעה וכתב הגנה מתוקנים. בכתב התביעה המתוקן הנ"ל טענה התובעת נגד הדחייה הראשונה והדחייה השנייה גם יחד. ד. הנתבע טען טענת התיישנות בנוגע לשתי הדחיות כבר בכתב ההגנה מיום 28.05.08 באשר המועד להגשת תובענה בגין הדחייה השנייה חלף גם הוא בעת ההיא. ערעור בגין הדחייה הראשונה היה על התובעת להגיש לבית הדין לכל המאוחר ביום 06.01.07 ערעור בגין הדחייה השנייה היה על התובעת להגיש לבית הדין עד ליום 24.02.07. התובעת הגישה ערעורה (בגין הדחייה הראשונה) ביום 12.08.07 יותר משנה לאחר היווצרות העילה. 4. טענת התיישנות על פי תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל- 1969(להלן: "התקנות"), בהן נקבע כי תובענה לעניין תביעה שנדחתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, תוגש לבית-הדין לעבודה תוך שישה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע. הלכה פסוקה היא כי לבית הדין אין הסמכות להאריך מועדים להגשת תובענות מט / 170-0 אריאל פרת נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כא 132, עב"ל אליהו סולן נ' המוסד לביטוח לאומי עבודה ארצי כרך לב(2) 227 ושורה של פסקי דין נוספים. התובעת צירפה לכתב התביעה את מכתב הדחייה הראשון מיום 06.07.06 היום בו נוצרה העילה, ומאחר ולא נטען אחרת על ידה, הרי שהמכתב נמסר לידיה במועד סמוך לשליחתו, כך שביום 12.08.07, מועד הגשת הערעור לבית הדין, כבר חלף המועד להגשתן. התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי נתקיימה עילה מהעילות הקבועות בחוק ההתיישנות, הפסיקות את מרוץ ההתיישנות או מאריכות אותו. על כן דין התביעה להידחות בשל התיישנות. 5. למרות האמור לעיל, ובשים לב לקושי וההכבדה על התובעת בהתנהלות הנתבע, החלטתי כי יש מקום לבחון לגופו של עניין את זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, זאת לאור ההלכה הפסוקה לפיה אין מקום לדחיית תובענות על הסף מחמת התיישנות. 6. הנתבע דחה את תביעתה הראשונה של התובע בשל היותה תושבת חוץ, לאחר הסדרת מעמדה חזר בו התובע מעילת דחייה זו. התובעת הגישה תביעה נוספת לגמלת ה"ה ביום 24.08.06 תביעתה זו נדחתה בשל אי התייצבות בלשכת התעסוקה ובשל אי הגשת מסמכים נדרשים. 7. אי התייצבות בלשכת התעסוקה 2 (א) תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים זכאי לגימלה, בכפוף להוראות חוק זה, כל עוד מתקיים בו אחד מתנאים אלה: ... (2) הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" - כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, השתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה - הכשרה); התובעת לא התייצבה בלשכת התעסוקה בחודשים 08.06 09.06 לאחר מכן התייצבה לפרקים בלשכת התעסוקה אך סירבה להתייצב בעבודה שהופנתה אליה ונרשם לה "סירוב". התובעת ערערה על החלטת לשכת התעסוקה בפני ועדת ערר שליד לשכת התעסוקה משלא נתקבל ערעורה ערערה בפני בית דין זה על החלטת הועדה. בית הדין דחה את ערעורה עב' 6721/08 פיבי אלגבריליץ נ' לשכת התעסוקה רמת גן (לא פורסם) ניתן 17.11.2008 נקבע בפסק הדין כי סירוב אחד בוטל בהסכמה ואילו שני אחרים נשארו על כנם. בפני בית הדין טוענת התובעת כי לא התייצבה בשל "אי כושר" אלא שטענתה זו לא הוכחה, המסמכים הרפואיים שהגישה התובעת מלמדים על פניה אחת לרופא בשנת 2006 ולא נקבע בהם כי היא סובלת ממגבלה תפקודית המונעת אותה מלהתייצב בלשכת התעסוקה או לעבוד. בדין דחה הנתבע את התביעה בהתבססו על סע' 2(א)(2) לחוק ועל תקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע, התשמ"ב- 1982 תקנה 11(2)(ה). 8. אי המצאת מסמכים סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה קובע: "(א) לצורך קביעת הזכאות לגמלה או המשך תשלומה, חייב התובע גמלה או המקבל גמלה, לפי דרישות המוסד לביטוח לאומי - למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים. (ב) כל עוד לא קוימה דרישה לפי סעיף קטן (א), רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלום של גמלה או להחליט על אי מתן גמלה" לא נעלם מעיני בית הדין הקושי להיענות לדרישות הנתבע יחד עם זאת, ברור כי התובעת נדרשה להגיש מסמכים בין השאר בנוגע לנכסיה והכנסותיה ודוחות בנוגע לחשבונות הבנק בישראל ובלונדון. התובעת התמהמה בהגשתם, הגישה רק את חלקם למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד הנתבע במכתבים מיום 27.08.06, 11.09.06, 05.10.06, 15.10.06 ובמהלך ישיבות בית הדין. למרות האמור במכתבים הנוגעים לדחייה השניה הרי שהנתבע בכתב ההגנה מיום 17.11.2010 מבהיר כי : "תביעתה של התובעת לא נדחתה בשל הדרישה להמצאת מסמכיו [צ"ל מסמכים] מהבנק באנגליה ומהמסמכים שצורפו עולה כי אין בהם כשלעצמם כדי לשלול זכאות" (סע'7). תביעתה של התובעת נדחתה בשל אי התייצבותה בלשכת התעסוקה וכפי שקבעתי לעיל, בדין נדחתה. 9. סיכומו של דבר, דין התביעה להידחות הן בשל התיישנות והן בשל אי התייצבות התובעת בלשכת התעסוקה במועדים הרלוונטיים. התביעה נדחית. משעסקיהן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות. הבטחת הכנסהתושב חוץ