תביעה לצורך הוכחת ירידה בשמיעה בגלל העבודה מתחלקת ל 2 חלקים: חלק העובדתי יש צורך בנתונים לגבי עוצמת הרעש ותדירות החשיפה לרעש. בחלק הרפואי יש צורך בקביעה רפואית ברורה בדבר הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש לבין הנזק לאוזנו של הנפגע. להלן פסיקה רלוונטית בנושא הוכחת ירידה בשמיעה בעבודה: דב"ע מח/154-0 אבו חוסין - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע לב/ 104-0 משולם - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג', 443; דב"ע מט/214-0 ניסים - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ב, 130; דב"ע נה/166-0 המוסד נ' אייל ברששת, פד"ע ל"א, 145. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת ירידה בשמיעה בגלל העבודה: 1. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה עקב דחיית תביעתו להכרה בירידה בשמיעה כמחלת מקצוע. 2. התובע עובד ברותם אמפרט נגב בע"מ מאז 17.11.80. 3. עד 31.3.87, עבד התובע כמכונאי. מ 4/87 שימש כעוזר רמ"ח אחזקה צמודה; מ 9/88 שימש רמ"ח אחזקה צמודה; מ 2/93 שימש בתפקיד ביקורת אחזקה; ומ 11/97 משמש כמרכז שיפוצים שנתיים ומשימות מיוחדות. 4. התובע טוען בכתב התביעה, כי מעולם לא סבל מדלקות כרוניות באוזניים. הירידה בשמיעה נגרמה לו, לטענתו, כתוצאה מחשיפתו לרעש חזק במיוחד בזמן עבודתו, המגיע מטורבינות קיטור, מדחסים, דודים ומשאבות. 5. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי לא מתקיימת בתובע הגדרת פגיעה בעבודה כאמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב ] התשנ"ה - 1995. 6. הנתבע טוען, כי לא הובאה תשתית ראייתית להתקיימות מיקרוטראומה בעניינו של התובע. 7. ליקוי השמיעה לטענת הנתבע, התפתח על רקע מצבו הקונסטיטוציונלי של התובע ללא תרומה ממשית של תנאי העבודה. 8. הנתבע הגיש תיק מוצגים ובו נכללה חוות דעת של דר' ברמה מיום 15.9.99, לפיה התובע אינו סובל ממחלת מקצוע, אין קשר בין עבודתו לירידה בשמיעה. הירידה בשמיעה נגרמה בשל מחלת אוזניים מ 1987. 9. כמו כן, הגיש הנתבע שאלון מעביד מיום 26.8.99, בדיקות שמיעה מיום 25.6.98, מיפוי מפלסי רעש מיום 26.3.97, בדיקת שמיעה מיום 10.8.99, שאלון עובד, טופס הפנייה קופ"ח מיום 12.11.98, אישור ענף מיון רפואי מיום 10.5.99 וכרטיס רפואי מיום 29.6.98. עוד הוגשו מטעם הנתבע, אודיוגרמות שנערכו לתובע עם קבלתו לעבודה ב 1980, מ 1984, 1989, 1995 ותיקו הרפואי של התובע ממשרד הביטחון. 10. בהסכמת הצדדים, מונה דר' מ. ביזר כמומחה יועץ אשר נתבקש לענות על השאלות הבאות: א. האם יש קשר בין הירידה בשמיעה של התובע לבין הרעש אליו נחשף בעבודתו? ב. האם ניתן לקבוע על פי המסמכים שצורפו, כי ארע לתובע ארוע תאונתי אחד או ארועים תאונתיים זעירים, תוך כדי ועקב עבודתו, אשר הביאו לירידה בשמיעת התובע? 11. דר' ביזר מסר את חוות דעתו וציין את הממצאים הבאים: "בטופס בדיקה רפואית לשינוי פרופיל רפואי מתאריך 8.2.78 מצויין בהערות הוועדה כי למר אלחייני "MILD NEUROSENSORIAL HEARING LOSS" אם כי לא בחומרה המקנה לו הורדת פרופיל (בחודש עבודתו הראשון בחברת הפוספטים). באודיוגרם שבצע מר אלחייני ב- 24.12.80 במסגרת קופ"ח הכללית, המחלקה לרפואה תעשייתית, נצפתה ירידת שמיעה בטונים נמוכים ופגיעה בתדירויות הדיבור, ממצאים דומים קיימים גם באודיוגרם ממרץ 1984. 5 מתוך 6 בדיקות השמיעה הן בדיקות סינון לא שלמות . בבדיקה היחידה השלמה שבוצעה ב- 12.8.99 ניכר ניסיון של הנבדק לא לדייק בתשובה וכך גם התרשמה הבודקת. בבדיקה זאת נמצאה טימפנומטריה מסוג B בשתי האוזניים מה שמלמד על פתולוגיה באוזן תיכונה שאינה חלק מנזק שמיעתי מושרה רעש. ".נ 12. מסקנתו של דר' ביזר היא, כי ייתכן קשר בין הירידה הקלה בטונים הגבוהים לבין נזק מושרה רעש בטונים אלה, אך נראה לו, כי אין לתובע ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור. 13. בעקבות קבלת בדיקת שמיעה עדכנית שביצע התובע ב 10.6.01, השלים דר' ביזר את חוות דעתו וקבע, כי על פי בדיקה זו מתקבלת עקומת שמיעה שאינה טיפוסית לנזק מושרה רעש. באוזן ימין בולט מרכיב של ירידה הובלתית שאינו נגרם ע"י נזק מושרה רעש. הרעש משפיע רק על המרכיב התחושתי עצבי בשמיעה. מרכיב זה בבדיקת השמיעה האחרונה תקין. על כן, בדיקת שמיעה זו חיזקה את הרושם של דר' ביזר כי לא נגרם לתובע נזק מושרה רעש. 14. הצדדים סיכמו בכתב. 15. הכרעה על מנת להתייחס למחלתו של התובע כמחלת מקצוע, או להכיר בתאונה כמיקרוטראומה, יש צורך בתשתית רפואית עובדתית. בחלק העובדתי יש צורך בנתונים לגבי עוצמת הרעש ותדירות החשיפה לרעש. בחלק הרפואי יש צורך בקביעה רפואית ברורה בדבר הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש לבין הנזק לאוזנו של הנפגע. ראה: דב"ע מח/154-0 אבו חוסין - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע לב/ 104-0 משולם - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג', 443; דב"ע מט/214-0 ניסים - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ב, 130; דב"ע נה/166-0 המוסד נ' אייל ברששת, פד"ע ל"א, 145. 16. במקרה שלפנינו, החלק העובדתי כולל נתונים של עוצמת רעש מ 26.3.97, וזמני החשיפה לרעש במשך כל שנות עבודתו. כלומר, בהתחשב בכך שבשאלון אותו מילא ב 23.6.99, סיפר, כי הוא סובל מירידה בשמיעה מלפני כ 6 שנים , הרי שצריך היה לפחות נתונים על עוצמת הרעש מ 1993 אם לא לפני כן ובעיקר מאז תחילת עבודתו. התובע טוען, כי מאז ומתמיד עבד באיזור מושרה רעש אך בעניין זה אין לנו כל בסיס עובדתי לתמוך זאת. התובע לא הביא כל נתון בקשר לרעש שהיה חשוף אליו בתקופה הרלבנטית. 17. אשר לתשתית הרפואית, נחה בפנינו חוות דעתו של דר' ביזר וכן ההשלמה שהוציא בעקבות קבלת בדיקת שמיעה עדכנית שביצע התובע. הממצאים אשר הביא בחוות דעתו חיוניים למסקנה אליה הגיע: לתובע היה ליקוי קל בשמיעה עוד לפני שהחל לעבוד ברותם אמפרט נגב בע"מ כעולה מתיקו הרפואי בצבא נכון ליום 8.2.78. אודיוגרם שביצע התובע סמוך לתחילת עבודתו נצפתה ירידת שמיעה בטונים הנמוכים ופגיעה בתדירויות הדיבור וכך גם היה באודיוגרם מ 3/84. בבדיקת השמיעה מ 12.8.99 נמצאה טימפנומטריה מסוג B בשתי האוזניים המלמדת על פתולוגיה באוזן תיכונה שאינה חלק מנזק שמיעתי מושרה רעש. 18. קביעתו של דר' ביזר היתה, שיתכן שקיים קשר בין הירידה הקלה בטונים הגבוהים לבין נזק מושרה רעש בטונים אלה אך נראה לו, שאין לו ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור. 19. כאמור דר' ביזר קיבל בדיקת שמיעה עדכנית שביצע התובע ב 20.6.01, ושם נצפתה עקומת שמיעה שאינה אופיינית לנזק שמיעתי מושרה רעש, כמו כן נמצא מרכיב של ירידה הובלתית באוזן ימין שאינו נגרם ע"י נזק מושרה רעש. הרעש משפיע על המרכיב התחושתי עצבי בשמיעה וזה נמצא תקין. על כן, התחזקה מסקנתו שלא נגרם לתובע נזק מושרה רעש. 20. יצויין, כי למסקנה זהה הגיע המומחה מטעם הנתבע, דר' ברמה, שלפניו אמנם לא היתה בדיקת השמיעה העדכנית שביצע התובע. 21. בנסיבות אלה, ובהעדר תשתית עובדתית לגבי עוצמת הרעש ובשל מסקנותיה של חוות דעת רפואית השוללת קיומו של נזק מושרה רעש, אין מקום לקבוע, כי הירידה בשמיעה היא כתוצאה ממחלת מקצוע או תאונת עבודה מסוג מיקרוטראומה. 22. אשר על כן, התביעה נדחית. 23. אין צו להוצאות. שמיעההכרה בתאונת עבודה