מהי הלכת הטפל הולך אחר העיקר ? המבחן הכללי לקביעת הסמכות העניינית של בית המשפט, הינו מבחן הסעד אותו מבקש התובע בכתב התביעה (ראו: ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד לז (3) 1, 12 (1983); ע"א 27/77 טובי נ' רפאל, פ"ד לא(3)561 (1977)), למעט עניינים לגביהם נקבע בחוק הסדר שונה. ההלכה היא, ככלל, כי כאשר נתבעים בכתב התביעה מספר סעדים, שאינם מצויים כולם בסמכותו של בית משפט אחד, "אין מנוס מניהול כמה הליכים בהתאם לסמכויות שלפי הסעדים" (ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457 (1958); ע"א 2846/03 אלדרמן, עו"ד נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, 535 (2004) מפי כב' השופט א' גרוניס). לעיתים התגברו בתי המשפט על הצורך בפיצול הדיון וניהול מספר הליכים בבתי משפט שונים באמצעות הכלל כי הטפל הולך אחר העיקר, לפיו, בית המשפט המוסמך ליתן את הסעד העיקרי ידון גם בסעד הטפל (ע"א 2846/03 הנ"ל, שם; ע"א 145/58 קלקודה נ' "אגד" (א.ש.ד.) בע"מ, פ"ד יג 26 (1959); רע"א 3189/06 וולפינגר נ' ראובני (טרם פורסם, 20.8.2006, בפסקה ו', מפי כב' השופט א' רובינשטיין). הכלל , לפיו הטפל הולך אחר העיקר חל על סעדים במקרקעין בלבד (ראו: ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה (לא פורסם, 4.5.03); ע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי, פ"ד נטמבחן הסעד המבוקש