הכרה בבעיות שמיעה כתאונת עבודה

האם קיים קשר סיבתי רפואי בין העבודה, אותה ביצע התובע, כמתואר לעיל, לבין ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כיום? האם ליקויי השמיעה מהם סובל התובע, הם בגדר "מחלת מקצוע"? האם ניתן לומר שליקויי השמיעה מהם סובל התובע, התפתחו על רקע של "פגיעות זעירות מצטברות" בעלות אופי בלתי הפיך שהצטברותן גרמה לליקויי השמיעה מהם סובל התובע - בהתאם "להילכת המיקרוטראומה"? ##להלן פסק דין בנושא הכרה בבעיות שמיעה כתאונת עבודה:## 1. לפנינו תביעה להכיר בליקוי השמיעה ממנה סובל התובע כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה בגין הירידה בשמיעה. בהחלטה מיום 31.1.2000 בה מונה ד"ר פלוטקין לשמש מומחה של בית הדין וליתן חוו"ד באשר לקשר הסיבתי הרפואי בתביעה הנדונה. 2. עובדות המקרה כאמור בהחלטה הנ"ל (מיום 31.1.2000) הינן כדלקמן: התובע עובד כמפעיל ציוד מכני כבד משנת 1976 במפעל "רותם אמפרט נגב". במסגרת עבודתו עבד בציוד מכני כבד כולל שופל D9, D10, סקרייפר 631, 992 CAT, מיכלית מים. עוצמות הרעש שנמדדו עת הופעל הציוד המכני הכבד הנ"ל, הינם כמפורט בנספח ב' לכתב ההגנה - "רישום מפלסי הרעש" - והוא נע בין 82.4 דצ"ב ל-94.6 דצ"ב. התובע עבד 8 שעות כל יום 6 ימים בשבוע ולפני מספר שנים, עת עברו לשבוע עבודה מקוצר של 5 ימים, החל לעבוד 5 ימים בשבוע. 3. המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות: א. האם קיים קשר סיבתי רפואי בין העבודה, אותה ביצע התובע, כמתואר לעיל, לבין ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כיום? ב. האם ליקויי השמיעה מהם סובל התובע, הם בגדר "מחלת מקצוע"? ג. האם ניתן לומר שליקויי השמיעה מהם סובל התובע, התפתחו על רקע של "פגיעות זעירות מצטברות" בעלות אופי בלתי הפיך שהצטברותן גרמה לליקויי השמיעה מהם סובל התובע - בהתאם "להילכת המיקרוטראומה"? ד. במידה והמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי טבעי וגם בגין פגיעות זעירות באופן בלתי הפיך (מיקרוטראומה) מה מידת ההשפעה שהיתה לכל אחד מהגורמים על המצב הקיים. 4. חוות דעתו הראשונית של המומחה התקבלה ביום 24.5.00 ולפיה : "אם ניקח בחשבון שהתובע מר מכלוף עובד מזה 24 שנים כמפעיל צמ"ה וחשוף לרעשים מזיקים (כמתואר סעיף 3 של החלטת ביה"ד) הרי ניתן היה לצפות שיהיה לו לקוי שמיעה לא רק בתדרים הגבוהים מעל 2KHz אלא גם בתדרי הביניים, אך לא כך הוא. יתרה מכך: בתביעת מר מכלוף למל"ל להכרת הירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה מ- 26.11.98 הוא מציין בפיסקה 1 "אני חש ירידה בשמיעה בערך 3 שנים" דהיינו בערך מגיל 53. לו העבודה הייתה הגורם ללקוי השמיעה, הינו מצפים שמר מכלוף יחוש בכך הרבה קודם לכן. אך בפועל הוא חש בכך רק אחרי גיל 50, בגיל בו כבר בא לידי ביטוי אותו תהליך הזדקנות טבעי של האוזן הפנימית הקרוי PRESBYCUSIS תהליך הבא לידי ביטוי בלקוי שמיעה תחושתי עצבי דו"צ עם או בלי טינטון (כמו אצל מר מכלוף). לפיכך ההסתייגות שלי נמצאת בכל התשובות בפרט ב-"ד". (ההדגשה כאן ולהלן שלי - א.א.) התשובות אם כן לשאלות עליהן נתבקשתי להשיב בהחלטת בית הדין הינן: א. כן ב. כן ג. כן ד. המצב הקיים נגרם בעיקר בגין תהליך תחלואתי טבעי (=הזדקנות הטבעית של האוזן הפנימית) ופחות בגין פגיעות זעירות בלתי הפיכות (מיקרו-טראומה). לא ניתן לכמת את השפעת כ"א מהגורמים על המצב הקיים, ההסבר לכך בפיסקה האחרונה בדיון דלעיל. 5. לצדדים הודע ביום 28.5.00 כי הם רשאיים לשאול שאלות הבהרה ואם לא כן לסכם בכתב. ב"כ הנתבע הגישה שאלות הבהרה שהועברו למומחה וזה השלים את חוו"ד ביום 18.7.00. בחוו"ד האחרונה, בהתייחסו לשאלות ההבהרה לחוו"ד הראשונית, אומר המומחה כדלקמן: "בפיסקה הראשונה של חוות דעתי הנ"ל ציינתי כי מתוך המסמכים שבתיק המוצגים לא ברור האם מר וקנין הועסק כבר כמפעיל צמ"ה טרם עבודתו ב"רותם אמפרט נגב" ואין מידע על שימוש באביזרי מגן לאוזניים (או לא?). אם מר וקנין בעבודתו כמפעיל צמ"ה הגן על אוזניו עם אביזרי מגן הרי מקור לקוי שמיעה שלו רק בגיל, בתהליך ההזדקנות הטבעי של האוזן הפנימית. התשובות לשאלות שהוצגו לי בפיסקה 4 של ההחלטה מ-6.2.00 תהיינה אם כן: א. לא ב. לא ג. לא ד. המצב הקיים נגרם בגין תהליך תחלואתי טבעי. אך אם מר וקנין לא הגן על אזניו עם אביזרי מגן - ולכן עניתי בחוות דעתי מ-11.5.00 בהסתייגות - התשובה לשאלות א' עד ג' תשאר כן משום שלא ניתן לשלל בוודאות את חלקה של העבודה בהתגבשות לקוי השמיעה התחושתי עצבי בתדרים הגבוהים. עיקר ההסתייגות מופיע בתשובה ד: המצב הקיים נגרם בעיקר בגין תהליך תחלואתי טבעי ופחות בגין פגיעות זעירות מצטברות בלתי הפיכות (מיקרו-טראומה)". 6. הצדדים הגישו סיכומיהם ביום 14.9.00 הנתבע וביום 5.10.00 התובע. 7. נראה כי יש שינוי מסויים בחוו"ד המומחה, כאשר המומחה מציין שהעניין תלוי בין היתר בשאלה האם השתמש התובע באמצעי מיגון לאוזניים. בעניין זה טענה ב"כ הנתבע כי אכן נעשה שימוש בציוד כזה ומפנה למכתב המעביד מיום 22.12.98 שצורף לכתב הגנתה ולפיו לכל העובדים מסופקות אוזניות ואטמי אוזניים לצורכי עבודה. ב"כ הנתבע ציינה כי התובע לא התנגד ולא העיר ביחס למכתב זה שהוגש לביה"ד כחלק מכתב ההגנה. בתצהיר שצירף לסיכומיו ציין התובע כי החלו לחלק להם אטמי אוזניים ואוזניות החל משנת 1986 כאשר עד אותה עת לא עבדו עם אמצעי מיגון. 8. מדבריו של המומחה ,שכאמור אינם "מיקשה אחת " ניתן לזקוף חלק מליקוי השמיעה של התובע לעבודתו. אומנם זה לא החלק העיקרי אך זה חלק שלא כומת. בנסיבות אלה מן הראוי לקבל את התביעה ולהעביר העניין לבחינה של הרשות המוסמכת - הוועדה רפואית - שתקבע איזה חלק מליקויי השמיעה של התובע קשור לעבודתו ואיזה חלק קשור למצבו התחלואתי הטבעי. (הזדקנות האוזן). 9. אין צו להוצאות. שמיעההכרה בתאונת עבודהירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)תאונת עבודה