הכרה בליקוי בגב כתאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בליקוי בגב כתאונת עבודה: התובע הגיש לנתבע תביעה בגין תאונת עבודה אשר לטענתו אירעה לו ביום 16.12.96, בגינה לקה בגבו. פקיד התביעות, דחה את התביעה בנימוק שלא ארע לתובע ארוע תאונתי במועד האמור וכי מצבו הבריאותי הוא תוצאת תהליך תחלואי טבעי. בעקבות זאת, הגיש התובע תביעתו זו לבית הדין וביקש כי בית הדין יקבע כי ארעה לתובע "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי. בעת הדיון המוקדם, נקבעו המוסכמות והפלוגתאות שבמחלוקת כלהלן: המוסכמות: לתובע ארע אירוע תאונתי במהלך הבודה ביום 16.12.96. התובע הגיש תעודה רפואית ראשונה לתקופה שמיום 15.1.97 ועד 29.1.97. אצל התובע, אובחנה פריצת דיסק בעמוד שדרה תחתון. הפלוגתאות: האם האירוע התאונתי ביום 16.12.96, היה תאונת עבודה כמשמעה בחוק - דהיינו האם נגרם עקב העבודה. האם הנזק שאובחן אצל התובע הוא תוצאת האירוע התאונתי. האם אי הכושר שנקבע לתובע רק חודש לאחר התאונה נבע מהתאונה. בהמשך נקבע כי התובע יגיש תצהיר עדות ראשית לגבי הפלוגתא מס' 1 ופלוגתאות 2 ו-3 יועבר למומחה רפואי אשר יפסוק בהן. התובע הגיש תצהיר שלו וכן של מר נאדר אבו שאמסייה ומר ג'מאל סאדר שעבדו יחד איתו ביום האירוע והצהיר שסמוך לשעה 10:30 ביום האירוע נתבקש על ידי המעסיק להחליק את התובע בעבודתו לאחר שנודע שהוא נפצע. התובע חדל לעבוד עקב כאבי גב וישב ונח. ובתקופה שלאחר מכן עבד רק בעבודות קלות. התובע בתצהירו מסר כי ביום האירוע עסק יחד עם עוד שני פועלים בהתקנת מזגן מרכזי ובעת הובלת מנוע המזגן שמשקלו כ-150 ק"ג מהכביש למקום ההתקנה בבית הלקוח בהיותם על מעבר צר שלא איפשר אלא נשיאת המנוע בידי שניים חש כאבים עזים בגבו המנוע הונח על הארץ סמוך למעבר הצר והוא ישב לנוח עקב הכאבים החזקים. עקב הכאבים התקופה של כחודש לאחר האירוע עבד בעבודות קלות אצל אותו מעסיק. משלא נעלמו הכאבים פנה במהלך חודש ינו' 97' לקופ"ח לטיפול. מר סאדר בתצהירו מסר פרטים דומים לגבי התרחשות האירוע. בהתאם להחלטה לגבי מוסכמות ופלוגתאות מינה בית הדין את ד"ר ג. מן כמומחה רפואי מטעמו לפסוק בפלוגתאות 2 ו-3 - בית הדין העביר למומחה הרפואי את העתק תיקו הרפואי של התובע מקופ"ח, את החומר הרפואי שהתובע הגיש לביה"ד ואת תוצאת בדיקת ה-C.T. שנערכה לתובע. המומחה הרפואי הגיש לבית הדין, בהתבסס על כל המסמכים שהועברו אליו, את חוות דעתו: בהתאם לחומר שהיה בפניו, קבע המומחה הרפואי, כי בהתאם לחומר שהיה לפניו אין הוא יכול לקבוע האם הנזק בשל פריצת דיסק שאובחן אצל התובע נבע מהארוע התאונתי שארע ביום 16.12.96. זאת מאחר ואין בתיק הרפואי של התובע כל רישום לגבי קיומו של אירוע תאונתי כאמור וכך גם במהלך החודש שבין מועד האירוע למועד הוצאת התעודה הרפואית הראשונה ב-13.1.97. לגבי השאלה: האם אי הכושר שנקבע לתובע ביום 16.1.97, נבע מהאירוע התאונתי כאמור, קבע המומחה כי אין הוא סובר שמקורו בתאונה האמורה. בית הדןי העביר לצדדים את חוו"ד המומחה וב"כ ביקש כי המומחה יזומן לחקירה נגדית. ב"כ הנתבע התנגד, ובית הדין קבע כי ניתן להגיש למומחה שאלות הבהרה. ב"כ התובע הגיש שאלות הבהרה והמומחה השיב עליהן (הליך זה התארך עקב העדרו של המומחה מהארץ). בתשובותיו השיב המומחה לשאלות התובע, שעסקו בשאלת תקפות חווה"ד שלו שניתנה ללא בדיקת התובע כי בית הדי ביקשו ליתן חוו"ד לגבי שאלות קונקרטיות בהסתמך על מסמכים רפואיים שהועברו אליו מביה"ד וכך עשה. בתשובה לשאלה אחרת, הבהיר המומחה כי הרמת משא אמנם עשויה לגרום לפריצת דיסק בינחולייתי וכי בדר"כ פריצה של דיסק, כאמור, תגרום לכאבים חריפים בעצמה כזו שהנפגע יפנה לקבלת עזרה רפואית מיידית. כן ציין, כי כתוצאת אירוע מסויים יכול שתהיה הברה הדרגתית של הכאבים מפריצת הדיסק אל הגברה כזו תבוא לאחר ימים ספורים מהאירוע. עם העברת תשובותיו של המומחה לצדדים, קבע בית הדין כי תם שלב ההוכחות והצדדים יגישו את סיכומי טיעוניהם. משחלף הזמן שנקצב לתובע, האריך בית הדין, ביוזמתו, ביום 3.4.00 את המועד תוך שהוא מתרה בתובע כי התביעה תמחק או תידחה אם לא יוגשו הסיכומים במועד. ביום 13.4.00, הגיש ב"כ התובע, תוך בקשת רשות בית הדין, שאלות הבהרה נוספות למומחה, הנתבע התנגד לבקשה. וביום 22.5.00, נתן בית הדין החלטה מפורטת שדחתה את הבקשה והתרתה בב"כ הצובע בדבר מחויבותו להגיש את סיכומי טיעוניו במועד שנקצב לו. משלא הוגשו הסיכומים במועד, האריך שוב בית הדין ביוזמתו את המועד להגשתם תוך שהוא מתרה כי התביעה תמחק או תידחה אם לא יוגשו במועד. ביום 19.11.00, הגיש ב"כ התובע בקשה לארכה להגשת תצהיר מטעם ד"ר חוסייני לאישור ראיה חדשה. בית הדין אישר את הארכת המועד עד ליום 30.11.00. ביום 19.11.00, הוגש לביה"ד במקום תצהיר של ד"ר חוסייני, מכתב ממנו. בהתאם למכתב זה טופל התובע על ידו במרפאתו משך כשבועיים בגין כאבי גב קלים מהם סבל התובע. הנתבע הגיב על הצהרה זו כי מתגלה סתירה בין תצהיר התובע והמסמכים הרפואיים שצורפו אליו לפיהם פנה לקבלת עזרה רפואית רק לאחר כחודש ימים מקרות האירוע - 13.1.97. הנתבע הסב את תשומת לב בית הדין לכך שרק לאחר חוו"ד המומחה והתשובה לשאלות ההבהרה הוגשה הבקשה לעדותו של ד"ר חוסייני, ואין לדעתו מקום לקבל את הבקשה. ב"כ התובע חלק על עמדת הנתבע והפנה ללשון מוסכמה 2. ביום 12.3.01, נתן בית הדין החלטה בענין והורה לתובע להגיש לבית הדין תוך 14 ימים שאם לא כן, ישתמש ביה"ד בסמכותו על פי תקנות בית הדין הקובעות כי תובע שלא הגיש את סיכומי טיעוניו יראה כאילו לא התייצב לדיון אליו זומן. משלא הוגשו הסיכומים, הורה ביה"ד בהחלטה מפורטת מיום 29.4.01, על מחיקת התביעה וחיוב התובע בהוצאות משפט. החלטה זו בוטלה בהסכמת הצדדים בהמשך. ביום 1.5.01, הודיע ב"כ התובע לבית הדין כי מרשו חזר ארצה, צרף תצהיר משלים שלו וביקש כי בית הדין יקבע ישיבת הוכחות נוספת לחקירתו הנגדית. המבקש טען בבקשתו כי הבקשה הוגשה בטרם הודעה לו ההחלטה על מחיקת התביעה (מה שאינו מתיישב לגמרי עם דו"ח אישורי המסירה שבתיק). הנתבע, בתגובתו, השאיר את השאלה להחלטת בית הדין תוך שהוא מודיע כי הוא מתנגד לצירוף המסמך הרפואי לתיק ללא קיום ח"נ לד"ר חוסייני. בעקבות דברים אלה נתן בית הדין ביום נעתר בית הדין לבקשה וקבע ישיבה נוספת לח"נ של התובע ושל הד"ר חוסייני. הצדדים נתנו הסכמתם כי התיק יתנהל בפני כדן יחיד והדיון התקיים ביום 10.7.01. התובע הגיש את תצלום התעודה הרפואית מאת ד"ר חוסייני מיום 5.1.97 שסומנה (ת/1) והסביר שהיא ניתנה במרפאתו הפרטית שם הוא מקבל חולים גם מטעם קופת חולים וכי התעודה ניתנה על פי רישומי המחשב שלו שם הוא עושה את כל רישומי המחשב הן הפרטיים והן אלה של קופת חולים - לחולים של קופ"ח ומעבירים כרטיס מגנטי לפני התחלת הרישום. בסיום עדותו של הד"ר חוסייני, הבטיח להעביר לבית הדין את כל רישומי המחשב הנוגעים לטיפולים שקיבל התובע אצלו. לאחר מכן, נחקר התובע עצמו - התובע טען כי לא חשב שהוא צריך למסור לעורך דינו על הבדיקות שעבר בטרם פנה למרפאת שטראוס. לטענתו, הד"ר חוסייני אמר לו כי אם מדובר בתאונת עבודה, עליו לפנות למרפאת שטראוס ולא אליו. לטענתו, לא סיפר לעורך דינו על הביקור אצל ד"ר חוסייני כי לא ידע שהוא צריך לעשות זאת ולכן גם לא אמר במרפאת שטראוס כי קיבל טיפול קודם לפני שבא למרפאה וגם הרופא לא שאל אותו על כך. משלא הוגשו המסמכים מד"ר חוסייני, נתן בית הדין ביום 18.10.01 החלטה הנוגעת למשקלה של עדותו של הד"ר חוסייני לאחר שזו לא נתמכה במסמכים שלטענתו היו ברשותו והורה לב"כ התובע להגיש סיכומי טיעוניו בתוך 14 ימים וב"כ הנתבע בתוך 30 יום מקבלת סיכומי התובע - ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם. דיון: הצדדים לא נחלקו לגבי התקיימותה של תאונה שארעה לתובע במהלך עבודתו ביום 16.12.96. המחלוקת שנתגלעה היתה בשאלה האם פריצת הדיסק שנתגלתה בגבו של התובע היתה תוצאת האירוע התאונתי שארע כאמור לתובע. המחלוקת נתגלעה כיוון שהתובע הגיש תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה כחודש לאחר מועד התאונה. אמנם הופיע בפני ביה"ד הד"ר חוסייני שטען כי טיפל בתובע כבר ב-18.12.96 משך כשבועיים בכאבי גב תחתון קלים - הד"ר חוסייני הסביר בח"נ כי נתון זה הוא מתוך רישומי המחשב שלו והתחייב להמציא לביה"ד העתק רלוונטי של פלט המחושב אך לא עשה כך ובית הדין לא שוכנע כי אכן התקיים אותו טיפול לאחר מועד התאונה מה עוד שעדותו של הד"ר חוסייני היתה כבושה עד לאחר קבלת חוו"ד והתשובות של המומחה הרפואי אשר מינה בית הדין כדי לקבל תשובה לשאלת הקשר שבין התאונה לפגיעתו של התובע על בסיס החומר הרפואי שהוגש לבית הדין והועבר למומחה הרפואי. תמציתה של חוו"ד המומחה אומרת כי פריצת דיסק בינחולייתית אכן יכולה להתרחש כתוצאה מהרמת משא אך במקרה כזה היא מלווה כאב חריף דבר שלא תואר כמה שקרה לתובע עפ"י המסמכים הרפואיים. קיימת גם אפשרות אחרת כי פגיעה קודמת תגביר בהדרגה כאבים אבל אז התרחשות הגברת הכאבים תהיה בתוך ימים ספורים - מה שלא ארע אצל התובע. בחוו"ד של המומחה הרפואי הד"ר ג. מן קובע כי אין הוא יכול לקבוע אם פריצת הדיסק נבעה מהאירוע התאונתי וכי חופשת המחלה אשר אושרה לתובע ביום 16.1.97, אין לה, לדעתו, קשר לאירוע התאונתי. אינני רואה כל סיבה לכך שדעתו של המומחה הרפואי לא תתקבל ומשמעו של דבר כי לא הוכח בפנינו הקשר הסיבתי שבין האירוע התאונתי מיום 16.12.96 לפריצת הדיסק שנתגלתה אצל התובע ב-3.4.97. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבהכרה בתאונת עבודההכרה בכאבי גב כתאונת עבודהתאונת עבודה