קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בנפילה בעבודה כתאונת עבודה: 1. זוהי תביעה להכרה בפגיעה שנפגעה התובעת ביום 5.1.05 כתאונה בעבודה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. 2. העובדות פורטו בהחלטה מיום 29.7.10 כדלקמן: א.         התובעת הועסקה כעובדת שכירה בתפקיד של עובדת מטבח ומוכרת כריכים במכללה למינהל בראשון לציון. ב.         ביום 5.1.05, תוך כדי עבוד תה, יצאה מהמטבח על מנת להביא ארגז ריק מפלסטיק. ביציאה מהמטבח היתה מותקנת ירידה משופעת (רמפה ללא אמצעי אחיזה כנדרש). לאחר שהרימה את הארגז הריק, פנתה לשוב ולהיכנס למטבח, החליקה על הרמפה אשר היתה רטובה, מעדה ונפלה ארצה תוך כדי שהיא נחבלת בידה ובגבה. כתוצאה מהנפילה, היא נחבלה וחשה כאבים ביד ובגב. ג.          לאחר מנוחה קצרה היא המשיכה לעבוד. ד.         במהלך הימים שלאחר התאונה, סבלה התובעת מכאבים אך עשתה שימוש במשככי כאבים. ה.         ביום 18.2.05 התעוררה בבוקר ללימודים והרגישה כאבים במותן ימין אך לא ויתרה על יום לימודים. במהלך אותו יום.   3. באותה החלטה מונה ד"ר אסא לב אל כמומחה יועץ רפואי (להלן המומחה) והופנו אליו השאלות הבאות: "א.         מהן הפגימות הרפואיות מהן סובלת התובעת בידה, בגבה ובצווארה? ב.        האם קיים קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות לבין תנאי עבודתה של התובעת המפורטים בסעיף 3 לעיל? ג.          האם האירוע מיום 5.1.05 גרם להחמרה של מצב רפואי קודם?".   המומחה השיב לשאלות בית הדין כדלקמן: "1. מן התיקים הרפואיים של התובעת עולה כי ב-18.6.05 החלה התובעת לסבול מכאב גב תחתון עם קרינה רגל ימין. ממצאי הדימות בעיקר טומוגרפיה ממוחשבת (ט"מ להלן) אינם מספקים הסבר ברור למחושיה באשר הממצא העיקרי בבדיקות ט"מ הנו פריצת דיסק מרכזית שמאלית מגובה L5-S1 בעוד שמחושיה של התובעת קורנים לרגל ימין. ב-11.1.07 החלה התובעת מתלוננת על כאב קדמת בית החזה. הרופא המטפל היה סבור שסיבת הכאב במחלה בעמוד שדרה צווארי אך ההנחה לא אוששה בבדיקות דימות. לא מצאתי רישומים המתייחסים למחלה ביד. לסיכום - על פי הרישומים ששזפו עיני, סבלה התובעת ממחלה ניוונית של דיסקה בין חוליתית בגובה L5-S1. 2. מחלה ניוונית של דיסקה בין חולייתית כשמה כן היא, תהליך ניווני מתמשך שגורם להחלשה של מבנה הדיסקה הבין חולייתית והופך אותה פגיעה יותר ויותר לשינויים בלחץ התוך דיסקלי. עליה פתאומית של הלחץ עשויה לגרום לקרע בדופן הדיסקית ופריצת תוך הדיסקית מה שיגרום לכאב. במקרה שלפנינו ניתן לראות בנפילה של התובעת ביום 10.1.05 כאירוע שבו התרחשה עליה פתאומית של לחץ תוך דיסקלי מה שגרם לקרע של דופן הדיסקית (המוחלש מקודם) ובהמשך לפריצת דיסק שהביאה למחושים. משך הזמן שחלף מיום הנפילה עד הופעת הכאב הנו סביר למהלך ההתרחשויות שתיארתי. משמע מכאן שיש מקום להניח כי קיים קשר סיבתי בין התאונה ביום 10.1.05 לבין מחושיה של התובעת בהמשך. 3. האירוע מיום 10.1.05 גרם להחמרה של מצב רפואי קודם כמתואר בתשובתי לשאלה מס' 2". 4. ביום 27.10.10 התבקש המומחה להשיב על השאלות להבהרת חוות דעתו: " א. האם על פי תיקה הרפואי של התובעת התלוננה התובעת קודם לאירוע מיום 5.1.05 על כאבי גב? במידה והיו תלונות קודמות, האם יש בהן כדי לגרוע מהקשר הסיבתי בין התאונה מיום 5.1.05 לבין מצבה הרפואי? ב.     האם הממצאים הרנטגניים בצילומים לאחר האירוע נגרמו עקב האירוע? אם כן נא הסברך? ג.      האם בקע דיסק חבלתי אינו גורם לכאב חריף כאשר עם הזמן הכאב בדרך כלל הולך ופוחת? אם לא נא הסברך. האם יתכנו מקרים בהם כאבים שנגרמים עקב בקע דיסק הולכים וגוברים והאם התופעה של החמרת כאבים לאחר תקופה ממושכת של כאבים נסבלים בעקבות חבלה בגב, הינה תופעה מוכרת? האם ניתן לשלול תופעה זו? ד.      כמה ימי אי כושר נקבעו לתובעת מיום האירוע ועד לשלושה חודשים לאחריו? נא פרט והסבר הקשר עם האירוע?".   ביום 15.11.10 השיב המומחה לשאלות ההבהרה כדלקמן: "א. אין בתיק הרפואי שהגיע לידי רישומים אודות תלונה של כאב גב תחתון קודם לאירוע מיום 5.1.05. ב. לא ניתן לדעת בוודאות האם השינויים הרנטגניים שנמצאו לאחר האירוע נגרמו בעת האירוע או לפניו, וכל כך משום שאין בידינו צילומים קודמים לאירוע לצורך השוואה. עם זאת מהותם של השינויים היא ניוונית כלומר אלו הם שינויים שאנו רואים חדשות לבקרים אצל מטופלים הבאים לקבל עזבה מחמת כאב גב תחתון על צורותיו השונות ללא קשר לחבלה. ג. פריצת דיסק חבלתית באזור עמוד השדרה המתני הנה דבר נדיר והכוונה לממצא של פריצת דיסק בבדיקת דימות מתאימה דהיינו טומוגרפיה מחשבית או בדיקה בתהודה מגנטית כאשר אין ממצאים נוספים של תהליך ניווני. לעומת זאת ממצא של פריצת דיסק בבדיקת דימות מתאימה בקר אוכלוסייה של נבדקים שאינם סובלים מכאב הינה שכיחה למדי. כלומר קיימים בהחלט בני אדם שיש להם ריצת דיסק רנטגנית אך לא קלינית או במילים אחרות פריצת דיסק שקטה. בבואנו אם כן לאפיין את הכאב של פריצת דיסק יש להכיר בעובדה שאנו עומדים בפני ספקטרום של הסתמנויות החלה מתונה רדיקולרית קשה (כאב גב חזק עם קרינה לאורך הגף התחתון כולל הפרעה נוירולוגית תופעה הנקראת גם "גנשת" או בלעז "סכיאטיקה") וכלה בצד השני תמונה אסימפטומטית. גם התנהגות הכאב איינה אחידה אך ניתן לומר בוודאות כי כ-80%-90% מן הסובלים כאב בשל פריצת דיסק סופם שהכאב יחלוף במהלך 8-12 שבועות. הגורמים המשפיעים על הכאב בשל פריצת דיסק אינם ידועים לנו בחלק ניכר מן המקרים. הדעה השולטת כיום היא כי הכאב נגרם בחלקו לפחות עקב השפעת חמרים כימיים (ציטוקינים) המופרשים מתוך רקמת הדיסקוס הפגוע או מתאים בסביבה בהשפעת חמרי הדיסקוס שבאו במגע איתם גורם חשוב נוסף שממעטים לדבר עליו הינו גורם הנוצבו (NOCEBO) שהוא בעצם גורם פסיכוסומאטי שבו החשש מפני המחלה מחמיר את מחושי המחלה. מכאן שההתנהגות לאורך זמן של הכאב בעקבות פריצת דיסק היא צפויה בחלק ניכר מהן המקרים אך בודאי שלא בכולם והחמרת הכאב לאורך זמן בהחלט תיתכן. ד. לא מצאתי בתיק הרפואי אלא שני רישומים של אישור המחלה כל אחד מהם בן יום אחד ב-15.5.05 והשני ב-12.7.05". 5. לטענת ב"כ התובעת תשובותיו של המומחה מתיישבות עם עובדות המקרה ועל פיהם, קיים קשר סיבתי חד משמעי בין הנפילה ביום 5.1.05 לבין מצבה הרפואי של התובעת. ב"כ הנתבע טוען, כי בהתאם לתשובותיו של המומחה, הכאבים החלו יותר מארבעה חודשים לאחר התאונה ועל כן, הם אינם קשורים לתאונה. בחוות דעתו המקורית קבע המומחה, כי הכאבים החלו רק ביום 18.6.05, היינו כחצי שנה לאחר התאונה ועל כן, מדובר בתחלואה ניוונית בלבד. לשיטתו של ב"כ הנתבע, לכאב במשך כחמישה חודשים לאחר התאונה אין כל משמעות הואיל ואין כל אי כושר פיזיולוגי במשך 91 יום. 6. ממכלול חוות דעתו של המומחה עולה, לדעתו יש קשר סיבתי בין האירוע לבין מצבה הרפואי של התובעת. המומחה קובע כי על פי החומר הרפואי סובלת התובעת ממחלה ניוונית אולם עליה פתאומית של הלחץ עשויה לגרום לקרע בדופן הדיסקית ופריצת תוך הדיסקית דבר שיגרום לכאב. המומחה קושר בין הנפילה של התובעת ביום 5.1.05 לבין בא קרע של דופן הדיסקית ובהמשך לפריצת דיסק שהביאה למיחושים. באשר לציון ברישא לחוות הדעת, כי ביום 18.6.05 החלה התובעת לסבול מכאב גב תחתון הרי ששוכנעתי, כי מדובר בטעות דפוס והכוונה היא ליום 18.2.05 כמצויין בהחלטה בדבר מינויו של המומחה. נוכח האמור לעיל, אין אלא לאמץ את חוות דעתו של המומחה ולקבוע, כי האירוע מיום 5.1.05 הינו בגדר תאונה בעבודה כמשמעותו בחוק. 7. התביעה מתקבלת כמפורט לעיל. הנתבע ישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. תאונות נפילההכרה בתאונת עבודהנפילה בעבודהנפילהתאונת עבודה