קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המשך עבודה לאחר פיטורין - דמי אבטלה: העובדות: זוהי תביעה לדמי אבטלה שנדחתה מהטעם, כי לאחר פיטוריו התובע המשיך לעבוד כפקיד או מנהל חשבונות של ש.נ. שרותי הסעדה, ועל כן אין הוא עונה להגדרת "מובטל" בחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה - 1995, (להלן: "החוק") ולא היה מוכן או מסוגל לעבודה אחרת אם היתה מוצעת לו על ידי שירות התעסוקה. התובע טען בתצהירו, כי פוטר ביום 15.3.98 מעבודתו אצל כונס הנכסים הרשמי. בסמוך לאחר פיטוריו פנה לשירות התעסוקה בבאר-שבע על מנת לעבוד כמנהל חשבונות ולא נמצאה לו עבודה. תביעתו לתשלום דמי אבטלה הוכרה והוא קיבל דמי אבטלה במשך 6 חודשים. בכל תקופת האבטלה לא עבד בכל עבודה אחרת בשכר. למקומות העבודה שנשלח ע"י שירות התעסוקה לא התקבל בשל העדר נסיונו בתוכנת "חשבשבת" המשמשת כלי עזר למנהל חשבונות. על כן נרשם גם לקורס לתוכנה זו וחיפש כל העת עבודה. בחודש 1/99 עבד כמנהל חשבונות במשרד "צמרת" במשך תקופה קצרה, שוב היה מובטל ואחר כך חזר לעבוד כמנהל חשבונות במשך תקופות קצרות ובמספר מקומות עבודה. באשר לטענת הנתבע, כי ביצע עבודה עבור "בית הפול" בבאר-שבע טען, כי כל הפעולות שביצע נעשו במסגרת עזרה לחבר אישי שלו בשם ישראל זינו. המדובר בחברו משנים. לישראל זינו היה מנהל חשבונות מקצועי ועל כן סייע לו בעיקר בתחום ארגון החשבונות והסדרתם. מדובר בסיוע מועט הנמשך למעשה עד היום, והכולל גם מתן עצות בניהול העסק. במסגרת זו אף העביר חומר לרואה החשבון של "בית הפול", שטיפל בענייני החשבונות של העסק בתשלום, ועל כן העסק גם לא נזקק לשירותיו. במסגרת יחסי החברות הקרובים ביניהם ביקר לעיתים קרובות במסעדה ואכל שם, בלא שנדרש לשלם בגין הארוחות. לפעמים אף נתן לזינו את כרטיס האשראי, ושיקים פרטיים או הלוואות במסגרת יחסיהם החבריים. ישראל זינו היה באותה עת מוגבל בבנק ונאלץ לעבוד על בסיס מזומן ועל כן סייע לו. את התשלומים קיבל במזומן במקביל למועד פרעונם. גם ישראל זינו בעבר עזר לתובע ולמשפחתו כאשר היה בקשיים כלכליים. תצהיר נוסף הוגש מטעמו של ישראל זינו, אחד מבעלי "בית הפול" בבאר-שבע. כאמור בתצהירו הוא מכיר במשך שנים רבות את התובע, וקיימים ביניהם יחסי עזרה הדדיים. באמצע 96 פנה לתובע לקבל עזרה מקצועית בעקבות קשיים כספיים אליהם נקלע, וזאת ללא כל קבלת תמורה כספית בגין עזרתו. סיוע זה נמשך שנים רבות, והתובע מבצע עבורו בין היתר חישובים, שומר מסמכים, עורך סדר בתשלומים ותקבולים, עושה שליחויות ונותן לו עצות בניהול העסק. ל"בית הפול" רואה חשבון בשכר מלא וגם מנהלת חשבונות מקצועית. לפיכך אין העסק זקוק לרואה חשבון או למנהל חשבונות נוסף. התובע במסגרת יחסיהם החבריים ביקר אצלו לעתים קרובות ואף אכל במסעדה ללא תשלום. התובע נהג לשלם עבור הוצאות פרטיות שלו ואף השאיל לו את כרטיס האשראי בשנת 98 הואיל והיה מוגבל בבנק. התובע קיבל את תמורת התשלומים במזומן. גם אשת התובע היתה מוסרת לו שיקים דחויים תוך שהחזיר לה במועדי פרעון את הסכומים במזומן וזאת להוצאותיו הפרטיות. התובע והמצהיר נחקרו נגדית בבית הדין, ולתוכן עדותם נתייחס בפרק הנוגע לפסק הדין. מטעם הנתבע העיד מר יוסף סרי, עובד באגף חקירות של המל"ל, שחקר את התובע ואף תפס מסמכים בבית התובע. כן גבה הודעה ממנהלת חשבונות לידיה רוזנפלד, ששימשה כמנהלת חשבונות של בית הפול, שסרבה לחתום על ההודעה אולם היא התקבלה בבית הדין בהסכמה. כן הוגש לבית הדין דו"ח סיכום חקירה (נ/18) והמסמכים שנתפסו בבית התובע. פסק הדין: על פי סעיפים 160 ו- 163 לחוק זכאי לדמי אבטלה "מובטל" שהשלים את תקופת האכשרה הנדרשת, ורואים אותו כמובטל אם היה רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו. תנאי לתשלום דמי האבטלה הוא שהמבוטח יוכר כ"מובטל" ויהיה רשום בשירות התעסוקה. הנתבע אינו חולק על כך, כי הנתבע הוכר כמובטל, ולא סרב לקבל עבודה מתאימה שהוצעה לו על ידי שירות התעסוקה. טענת הנתבע היא, כי התובע הסתיר משרות התעסוקה ומהנתבע את העובדה, כי עבד למעשה כמנהל חשבונות במסעדה בשם "בית הפול" שנוהלה ע"י חברה בשם "ש. שירותי הסעדה". השאלה היא בעיקרה שאלה של מהימנות והתרשמות בית הדין מהעדויות, תוך התחשבות במסמכים שהוגשו לבית הדין והמדברים בעד עצמם. מ-נ/18 דו"ח סיכום החקירה עולה, כי כאשר החוקר נכנס לבית התובע הוא הבחין בערימת מסמכים על שולחן המטבח, מסמכים שהתובע ניסה להסתיר וסרב לתת אותם לבדיקה. רק לקראת סוף החקירה הציג את המסמכים. מ-נ/6 הודעתו לחוקר המוסד לביטוח לאומי עולה, כי לדבריו סרב בשל העובדה שהמדובר במסמכים של אשתו. מהמסמכים שהוצגו לבית הדין עולה שהמדובר במסמכים שבחלקם נוגעים ל"בית הפול" ולחברת "ש. שירותי הסעדה וקיטרינג". קשה לקבל את הגרסה, כי פעולות התובע עבור העסק נעשו מטעמי חברות בלבד, ובלא שהתקיימו יחסים עסקיים כלשהם בין החברה לבין התובע. נ/1 הוא פרוטוקול ישיבה של החברה שם צויין התובע כמנהל חשבונות, שהיה נוכח בישיבה. באותה ישיבה הועלו נושאים לייעול והפעלת המערכת בתחום של הנהלת חשבונות. בסעיף ג' למשל צויין, כי המפרעות ישולמו בשיקים על ידי התובע. בסעיף ד' נאמר, כי השיקים יוצאו רק על ידי התובע, לרבות שכר עבודה של זינו ישראל ומשה אשכנזי. לפחות בכל הנוגע לישראל זינו ברור שהוא עובד החברה. תמיהה נוספת עולה מהעבודה שנאמרה באותו סעיף שישראל זינו ומשה אשכנזי לא יתערבו כלל בהוצאת השיקים. ניתנת בכך סמכות של ממש לתובע, שאינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי המדובר בעזרה חברית שאין לה משמעות רבה. כן נתפסו אצל התובע רישומים ושיקים הנוגעים לאותה חברה ורישומים על התחשבנות כספית ביניהם. קיימים רישומים על ימי עבודה של עובדים, תלושי שכר, כרטיסי עובד, רישומים בנוגע ללקוחות שיש להם קשר עם המסעדה , תשלומים וחשבוניות שהוצאו לעסק, על ידי ועבור ספקים. אומנם העדה רוזנפלד לידיה לא העידה בבית הדין, אולם העובדה שהתובע הגיע אליה פעם או פעמיים בחודש לצורך הגשת מסמכים בנושא הנהלת חשבונות מקבלת חיזוק מדו"ח סיכום החקירה של עד הגנה 1 שהתקשר למשרדה, שוחח עם פקידה בשם פאני שאף היא טענה, כי התובע מוכר לה כמי שהגיש חשבונות של "בית הפול". העובדה, כי מר זינו ישראל הוא גם חבר אישי של התובע מחייבת, כי בית הדין יבדוק בזהירות רבה את האמור בעדותו בבית הדין, מה גם שאם העסיק את התובע ללא שידווח על כך, יש לכך היבטים פליליים גם לגביו. חקירתו הנגדית של מר זינו עומדת בסתירה לאמור בפרוטוקול מיום 21.12.97 (נ/1). הוא גם התחמק מלהשיב לשאלה כיצד יכול היה לתובע לשלם מפרעות אם אין לו זכות חתימה. על כך השיב מר זינו "את זה אפשר לברר בבנק". אחר כך שינה את גרסתו וטען, כי התובע לא הוציא מפרעות. מר זינו אף אישר בעדותו את כתב ידו של התובע על חלק מהמסמכים של החברה (חשבונית ספק נ/7 ופתק מיום 20.9.98 שם נרשם חוב של עסק בשם "בית הבאגט". בסיכומו של דבר עדותו של התובע בשם מר זינו לא היתה מהימנה עלינו, ולא הוכח להנחת דעתנו, כי התובע היה אכן "מובטל". לאור האמור לעיל דין התביעה - להדחות. אין צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 יום לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים. פיטוריםדמי אבטלה