הסכם השכרת מונית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין הפרת הסכם השכרת מונית:   1. התובעים, בעל ואישה, בעלים של זכות ציבורית למונית (להלן: "הזכות") נהגו להשכיר את הזכות לתובע וזאת במהלך השנים 1997-1993.  לטענת התובעים, הנתבע התחייב לשלם להם עבור התקופה שמיום 01/01/97 ועד ליום 16/03/97, סך של 3,500 ₪.   הזכות הוחזרה לתובעים באיחור של יומיים ועל פי ההסכם מיום 21/01/97 , ( להלן:" ההסכם "),בגין כל יום של איחור על הנתבע לשלם לתובעים סך של 300 ₪. כן נטען על ידי התובעים כי על פי ההסכם מיום 01/01/96 נותר הנתבע חייב להם סך של 1,400 ₪ בגין חודש דצמבר 1996.   פניות התובעים לנתבע לפרוע את חובו, עלו בתוהו.   לתמיכה בתביעתם צירפו התובעים לכתב התביעה את ההסכם .   2. הנתבע הגיש כתב הגנה, ובו טען כי התובעים "יצרו" יש מאין הסכם והגדילו לעשות עת זייפו עליו את חתימתו.   הנתבע הוסיף וטען כי ההסכם לא נערך על ידו, לא נחתם על ידו וכל מטרתו הינה זריית חול בעיני בית המשפט. הנתבע הסב את תשומת ליבי לכך ששמה של התובעת הוסף להסכם וכי התוספת אינה תואמת את כתב היד המופיע בהסכם.   למען הזהירות הוסיף וטען הנתבע כי בעבר אכן נחתמו הסכמים בינו לבין התובע לתיווך עבור הזכות. בכל ההסכמים הקודמים אשר נחתמו בין הצדדים צוין כי התובע הינו צד א' והוא בעל הזכות, דבר השונה בהסכם אשר "יצרו" התובעים. לתמיכה בטענתו, צירף הנתבע את ההסכמים לשנים 93-96 מהם עולה כי כתב היד בהם שונה מכתב היד בהסכם.   הנתבע טען כי התובעים הוציאו דיבתו רעה והוא שוקל הגשת תובענה כנגדם בגין הוצאת לשון הרע.   3. בדיון שהתקיים בפני ביום 3/3/03 הופיעו התובעת ובנם של התובעים.   מסתבר כי התובע הוא בעל הזכות וכי התובעת מחזיקה ביפוי כוח נוטריוני מטעמו אשר הסמיכה לטפל בכל העניינים. יפוי כוח זה הוצג בפני והוחזר לתובעת באותו מעמד.   כן מסתבר כי שמה של התובעת אכן הוסף לקראת הגשת התביעה, והוא לא הופיע על העותק המקורי של ההסכם.   לתמיכה בגרסתם, הציגה התובעת מסמכים המלמדים כי מונה המונית הופקד ביום 17/03/97 וכי הזכות הייתה מופקדת בידי הנתבע עד למועד הנ"ל.   4. בדיון שהתקיים בפני ביום 03/03/03 נשמעה תחילה, עדותו של הנתבע ורק לאחריה נשמעה עדות התובעת. בעדותו, שב הנתבע וחזר על טענותיו בכתב ההגנה .   בתום עדות התובעת השמיעה קלטת שיחה שהתקיימה בינה לבין הנתבע וממנה עולה כי הנתבע מכיר בחובו כלפי התובע, תוך שהוא מבטיח לתובעת כי יסדיר את התשלום בהקדם. בעקבות השמעת הקלטת אפשרתי לנתבע להגיב לדברים. בעדותו הנוספת, הודה הנתבע כי אכן החזיר לתובעים את הזכות רק בחודש מרץ 1997, ולטענתו, ביום 31/12/96 הודיע לתובעת כי עליה לבוא לקחת את הזכות שכן אין לו למי להשכירה, אולם היא בקשה ממנו לנסות ולהשכיר את הזכות.   הנתבע הוסיף וטען כי בעת שנערך כתב ההגנה, לא מצא לנכון להעלות עניין זה בכתב הגנתו שכן חשב שאין הוא רלבנטי.   באשר לתוכן הקלטת, הגיב הנתבע : "אני לא יודע מה לומר על האמור בקלטת... ... אני הייתי בא ומשלם יכול להיות שהיא הקליטה על תקופה שבה הייתי חייב לה כסף לפני 31/12/96".   אציין כי בעת שהושמעה הקלטת, היה הנתבע נתון במבוכה רבה, שכן הבין כי נתפס בקלקלתו. 5. חרף העובדה כי התובעים הוסיפו את שמה של התובעת להסכם לאחר שההסכם נחתם על ידי הצדדים - הגעתי למסקנה כי גרסת התובעים אמת היא, וכי גרסת הנתבע אינה מהימנה עלי כלל ועיקר. התובעים הוסיפו את שם התובעת להסכם, סמוך לפני הגשת התביעה, על מנת לאפשר לתובעת לייצג את בעלה, כפי שנהגה בכל הפעמים הקודמות, מכח יפוי הכח שניתן לה ע"י התובע. התובעת עשתה עלי רושם מהימן, ואילו הנתבע הותיר עלי רושם של אדם שאינו דובר אמת.   6. מאחר והתובעים הגישו תביעתם כשש שנים לאחר שחלף המועד בו היה על הנתבע לשלם את חובו, ומאחר ובתביעתם לא תבעו הפרשי הצמדה וריבית, אפשרתי להם להגיש כתב תביעה מתוקן בגין הפרשי ההצמדה והריבית, והתרתי לנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן.   הצדדים פעלו בהתאם להחלטתי והגישו כתבי טענות מתוקנים.   הנתבע טען בכתב הגנתו המתוקן כי התובעים אינם זכאים לסעד המבוקש על ידם, לרבות הפרשי הצמדה וריבית. כן טען הנתבע כי לא הוכח שהקלטת הוקלטה על ידי התובעים לאחר יום 31/12/96.   בעניין הקלטת אוסיף ואומר, למען הסר ספק, כי עלה ממנה באופן ברור כי המדובר בחוב אשר תקופה ארוכה לא שולם לתובעים, וכי אין המדובר בחוב אשר זמן פירעונו חלף לא מכבר.   אין זה סביר בעיני כי התובעים היו ממשיכים להשכיר לנתבע את הזכות, לו אכן הוא היה חייב להם חוב אשר זמן פירעונו חלף זה מכבר.   השתכנעתי כי התובעים עשו כל שניתן על מנת לגרום לנתבע לפרוע את חובו, לרבות פניות לראש העדה הדרוזית אשר הנתבע נמנה עליה.   מאחר והזכות נתונה לתובע בלבד, אני דוחה את תביעת התובעת וזאת ללא צו להוצאות.   6. התובע תבע את הפריטים כדלקמן:   - 1,400 ₪.   תשלום בגין חודש 12/96 - 3,500 ₪   תשלום עבור התקופה 1.1.97 - 16.3.97 - 600 ₪ .   פיצוי בגין יומיים איחור - 5 ₪ .נ  משלוח דואר רשום   פיצוי בגין עוגמת נפש, פניות חוזרות ונישנות לתובע ואיבוד זמן בגין כך 8,356 ₪ סה"כ   אני מקבל במלואה את תביעת התובע בגין התשלומים שמיום 1.12.96 ועד ליום 16.3.97 בסך כולל 4,900 ₪ ,פיצוי בגין יומיים איחור, שכ"ט עו"ד, משלוח דואר רשום וסה"כ 5,856 ₪.   בנוסף, אני מעריך ב- 500 ₪, נכון ליום 16.3.97, את הפיצוי המגיע לתובע בגין עוגמת הנפש, הטרדה ובזבוז הזמן שנדרש ממנו במרוצת השנים.   סה"כ הפיצוי הנפסק לתובע מסתכם בסך של 6,356 ₪ נכון ליום 16.3.97.   אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,356 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 16.3.97 ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט, לרבות אגרה, בסך כולל של 800 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.     רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי.חוזהמוניתשכירות