קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת סכום הפיצוי בגין תאונת דרכים בערעור: א. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הנשיא א. רקם), מיום 11.8.2010, בת.א. 10047/07, לפיו חוייבה המערערת לפצות את המשיבה בסכום של 431,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ ואגרת משפט. ב. המשיבה, קטינה, ילידת 1996, נפצעה בתאונת דרכים שאירעה לה ביום 18.3.07. החבות אינה שנויה במחלוקת. ג. מומחה רפואי בתחום האורתופדי קבע שעקב התאונה נגרמו למשיבה שברים מורכבים בכף רגל ימין, עם מעורבות פרקית, ונכותה הצמיתה כתוצאה מן התאונה היא בשיעור של 10%. המומחה הוסיף שעקב מורכבות השבר יעלה שיעור נכותה האורתופדית הצמיתה של המשיבה ל-15% בעוד 10-15 שנה. בתשובה לשאלות הבהרה ציין המומחה שלמשיבה נותרה בנוסף נכות אסתטית בשיעור של 5% בגין צלקת בכף רגל ימין שאינה מכאיבה או רגישה למגע. ד. בית משפט קמא פסק למשיבה בגין נזק שאיננו ממוני פיצוי בסכום של 26,500 ₪. באשר להפסד שכר לעתיד ציין בית משפט קמא שהפיצוי יחושב לפי תקופה ראשונה משנת 2016 (גיל 20) עד 2021 לפי 10% נכות, והשניה משנת 2021 עד גיל 67 לפי 15% נכות. שווי הפיצוי: 280,000 ₪. בגין הוצאות רפואיות אחרות קבע בית משפט קמא פיצוי גלובלי של 8,000 ₪, בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: 90,000 ₪, הפסדי תמיכה נוספים להוריה של המשיבה: 7,000 ₪, הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים פיצוי בסכום של 25,000 ₪, סה"כ : 436,500 ₪ ממנו הופחת תשלום תכוף משוערך בסך של 5,500 ₪, היתרה: 431,000 ₪. ה. על כך מונח בפנינו ערעורה של המערערת הטוענת שיש להקטין את סכום הפיצוי שנפסק בגין הפסדי שכר לעתיד ובגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, וכן שגה בית משפט קמא - לטענת המערערת - בפוסקו פיצוי של 8,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ואחרות אשר לא הוכחו. ו. המשיבה סבורה לעומת זאת שפגיעתה של המשיבה היתה קשה ומורכבת שחייבה אותה להיזקק כשלושה חודשים לכסא גלגלים, ולאחר מכן לטיפול הידרותרפיה ופיזיותרפיה, נכותה הרפואית המצטברת והמשוקללת היא 19%, והיא מוגבלת בפעילויות הכרוכות במאמץ פיזי של כף הרגל, דבר שגורם ויגרום לה כיום ובעתיד לסבול מכאב ונפיחות של כף הרגל לאחר כל פעילות מאומצת. ז. מציינת המשיבה שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהערכות וחישובים של הערכאה הדיונית, מה גם שהמערערת אינה מציעה חישוב מפורט או אחר מזה שנערך על ידי בית משפט קמא. לטענת המשיבה אין כל סיבה להתערב בחישובים שאינם חורגים ממתחם הסבירות, מה גם שיש לקחת בחשבון את מורכבות השברים וקביעתו של המומחה בדבר החמרת הנכות הצפויה בעתיד. ב"כ המשיבה סוקרת בעיקרי הטיעון מטעמה בהרחבה את הנתונים והשיקולים באשר לשלושת הרכיבים לגביהם טוענת המערערת בערעורה: הפסדי השכר, עזרת צד ג', והוצאות, וסבורה שאין כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט קמא. ח. לאחר שעיינו בעיקרי הטיעון שהגישו בפנינו שני הצדדים, ולאחר שנתנו דעתנו לטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים בדיון שהתקיים בפנינו ביום 15.3.11, סבורים אנו שיש להיעתר חלקית לערעורה של המערערת. ט. אכן, ככלל: "אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות המשיב והוריו. ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסויימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת ...." (ע"א 1164/02 קרנית נגד בן-חיון לידור (מיום 4.8.05). י. יחד עם זאת, בענייננו, ולאחר ששקלנו בדבר, סבורים אנו שבהתחשב בגילה הצעיר של המשיבה במועד אירוע התאונה (כבת 11), וקביעותיו של המומחה הרפואי ד"ר מרדכי קליגמן, היה מקום לפסוק לזכות המשיבה פיצוי בסכום גלובלי בשיעור הנמוך מזה שנפסק ע"י בית משפט קמא. לא למותר להזכיר שהמומחה הרפואי כותב בעמ' 3 רישא של חוות דעתו: "בבדיקתי הודגמה נפיחות קלה ביותר (0.4 ס"מ) בגובה הפטישונים וכן הופק כאב באינברסיה. עם זאת, לא הודגמה הגבלה בתנועות המפרק הסבטאלי, מפרק הקרסול ובמפרקים הטרסלים" (ההדגשה שלנו). הנכות בשיעור של 5% שקבע המומחה בגין הצלקת היא בעלת משמעות אסתטית. לגבי הקרסול וכף רגל ימין, כותב המומחה בין היתר, בעמ' 2 של חוות דעתו: "הסתכלות: הליכה ללא צליעה, ללא עיוות, קשת אורכית פנימית שמורה ושווה לשמאל, ללא הרחבת עצם העקב...... ללא הגבלה בעמידה על קצות האצבעות והעקבים מימין. מנתרת המקום ללא הגבלה..... ". כמו כן ציין המומחה שאין עדות לנזק ברצועות כולל הרצועה הפנימית. קביעותיו אלה של המומחה הרפואי יש בהן כדי להצביע על כך שנכותה התפקודית של המשיבה נמוכה מזו הרפואית, ומכאן, שהיה מקום לפסוק לזכות המשיבה פיצוי גלובלי בגין ראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד, בשיעור הנמוך מסכום הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא. י"א. גם בראש הנזק של עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) סבורים אנו שיש מקום להתערבותנו. כפי שמציין בית משפט קמא נאלצה המשיבה להתהלך ללא דריכה על רגל ימין למשך 4 חודשים (כולל התקופה של הגיבוס, כסא גלגלים, וקביים), ואין ספק שבתקופה זו נזקקה המשיבה לעזרה מסיבית של בני משפחתה. המשיבה שבה ללימודים בבית הספר כחודשיים לאחר התאונה. ואולם, בהמשך, כפי שמציין בית משפט קמא בפיסקה 5.2.4 של פסק הדין: "על פי חוות דעת המומחה, כיום התובעת סובלת מנפיחות קלה ביותר וכאבים קלים ברגל ימין ואינה סובלת מהגבלת תנועות בכף הרגל". י"ב. נוכח האמור לעיל נראה לנו שיש להפחית מן הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא בגין עזרת צד ג' שנפסק, על דרך האומדנא, לעבר ולעתיד. נוסיף, שלא ראינו כל הצדקה להתערב בראש הנזק של פסיקת הוצאות (רפואיות ואחרות). י"ג. בשים לב לשיקולים שפירטנו לעיל בכל הנוגע לפסיקת פיצוי גלובלי בראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד, וקביעתנו לפיה יש מקום להפחית משיעור הפיצוי כפי שנפסק בראש הנזק של עזרת צד ג', ובהביאנו גם בחשבון שהתערבותה של ערכאת הערעור בשיעור הפיצוי שנפסק על ידי הערכאה הדיונית נעשית בדרך כלל במשורה, נכון יהיה להפחית מסכום הפיצוי הכולל שנפסק על ידי בת משפט קמא את הסכום של 100,000 ₪, נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא (11.8.10), בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%. י"ד. המשיבה תחזיר למערערת את הסכום הנ"ל בתוך 60 יום ממועד המצאת פסק דיננו שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מן המועד שבו ביצעה המערערת את התשלום למשיבה, ועד לפירעון בפועל. אין צו להוצאות בערכאת הערעור. פיצוייםתאונת דרכיםערעור