לטענת התובע, מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, ולשם כך הגיש לביטוח לאומי תביעה לדמי פגיעה אך זו נדחתה ע"י ביטוח לאומי, בנימוק כי התובע לא נפגע תוך כדי נסיעתו ממעונו אל מקום העבודה, אלא שהתאונה ארעה לתובע בדרכו מבית הוריו למקום עבודתו, תוך הפסקה וסטיה של ממש מהדרך המקובלת ממעונו אל מקום עבודתו. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי המסלול של התובע מביתו לעבודה, הכולל ביקור קצר בבית הוריו היה הדרך המקובלת והקבועה שלו לעבודה לאורך שנים ולכן יש לקבוע שלא היתה כל הפסקה או סטיה ממסלולו זה. באשר להפסקה: נפסק בדב"ע תשן/574-0 ורדה אהרנפלד נ' המלל, פד"ע כב' 98, ובפסיקה המצוטטת שם: "כדי לקבוע אם היתה הפסקה של ממש יש לתת את הדעת לשני גורמים, מהות ההפסקה ואורך ההפסקה ובכל מקרה יש להעריך את משקלו של כל אחד משני הגורמים.. ראינו כי מימד הזמן לכשעצמו, אף אם מדובר בהפסקה של כשעה אינו שוקל, כאשר ההפסקה לא היתה מרצונו החופשי של המבוטח וכן להיפך "הפסקה" מרצון לא תחשב להפסקה של ממש, אם המבוטח נעצר לרגע לקנות עיתון או לשתות כוס מיץ או אף לארוחה קלה, ובלבד שההפסקה תהיה אינצדנטלית לדרכו של אדם בלכתו לעבודה. את ההפסקה שבה מדובר יש לשקול ביחס לאורך הנסיעה בתנאים רגילים." לעניין הסטיה הכלל הוא כי תכלית הנסיעה היא הקובעת,בענייננו, תכלית התובע היתה ללכת לעבודה. התביעה התקבלה ונפסק כי התאונה היא תאונת עבודה מכח החזקה שבסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי. תאונת עבודה