קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת קצבת ילדים בגין אירוסין: 1.(א) התובעת אם לארבעה ילדים שטרם מלאו להם 18 בתקופה הרלוונטית לתביעה, קיבלה בגינם קצבת ילדים. המבוגרת מבין ארבעה ילדים אלו הינה ביתה (להלן - "X"). (ב) X התארסה על דרך כתיבת כתובה כמנהג האסלאם, ביום 23/8/97, ומשרד הפנים בהסתמך על הכתובה, רשם אותה כנשואה. בעקבות זאת, והחל מחודש 9/97, הפסיק הנתבע לשלם לתובעת קצבת ילדים בגין X. מכאן התביעה שבפנינו. (ג) לטענת התובעת - הרי שנכון לתקופה הרלבנטית לתביעה X המשיכה להתגורר בבית הוריה ולהיות תלויה בהם, וטרם מלאו לה 18, ועל כן לא היה מקום להפסיק לשלם בגינה את קצבת הילדים. 2. בתיק ניתן פסק דין אשר בוטל ע"י בית הדין הארצי, וזה הורה לבית דין זה לקבוע את העובדות הרלוונטיות, ולמנות מומחה למשפט שרעי אשר יקבע לאורן, האם היתה קיימת, על פי כללי המשפט האמור, חובה על ארוסה של X לפרנס ולזון אותה בתקופה הרלוונטית לתביעה. 3. לאחר ששמעתי את עדותם של התובעת ושל אביה, קבעתי את העובדות הבאות: א) X ילידת 11/2/78. ב) ביום 23/8/97 התארסה X עם בחיר ליבה, Y (להלן: "Y"), (להלן: "האירוסין"). ג) האירוסין נערכו בהתאם למסמך "תנאי נישואים" (או "כתובה") אשר צורף לתצהירה של X. ד) חגיגת האירוסין נערכה בבית הוריה של X, במעמד גברים ממשפחותיהם של X וY, והאחרון העניק לX טבעת. ה) לאחר האירוסין המשיכה X להתגורר בבית הוריה, ונפגשה עם Y מעת לעת. ו) ביום 26/9/98 התחתנו Y וX. לאחר מכן עברה X להתגורר עם Y בביתם בנצרת, אשר בנייתו ורכישתו ותכולתו מומנו ע"י Y, במהלך תקופת האירוסים. 4. כמצוות בית הדין הארצי , מיניתי כמומחה מטעם בית הדין את ד"ר מוסה אבו רמדאן, (מומחה למשפט מוסלמי), מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה (להלן: "המומחה"). למומחה הופנו השאלות שדלקמן - א) מה משמעותו של מסמך "תנאי הנישואים" אשר נחתם ביום 23/8/97 והאם לפיו ועל פי הדין השרעי קמה לY חובה לזון ולפרנס את X, אם לאו. ב) האם היה משקל לענין חובת Y לזון את X, לעובדה שעד למועד הנישואים זו התגוררה בבית הוריה. ג) ככל שY וX היו מחליטים להיפרד ולא להינשא לאחר עריכת "תנאי הנישואים" - מה היו הצעדים שעליהם לנקוט מבחינת הדין השרעי. 5. חוות דעתו של המומחה הוגשה , ומתשובותיו לשלאלות בית הדין עולות הקביעות הבאות - א) מסמך "תנאי הנשואים" אשר נחתם ביום 23/08/97 הנו חוזה נישואים. על פי המשפט החנפי , כדי שנישואים יהיו תקפים יש צורך בהסכמת הצדדים המעוניינים להנשא... על פי המסמך אשר נחתם ביום 23/08/97 התנאים האלה מתקיימים ולכן אנו ניצבים בפני חוזה נשואים תקף....ראוי לציין שנהוג אצל המוסלמים בישראל לערוך הסכם הנשואים והאשה הנשואה נשארת אצל הוריה. לאחר תקופה מסוימת שיכולה להיות חודש,שבוע או כמה שנים, עורכים שני הצדדים טקס חגיגי ולאחר הטקס הזה האשה עוברת לגור עם בעלה. מבחינת המשפט המוסלמי שני בני הזוג יחשבו כנשואים בעת כריתת חוזה הנישואים.......בתקופה שלאחר כרית החוזה הנישואים ולפני הטקס החגיגי החברה המוסלמית תופסת את בני הזוג כמאורסים למרות שמבחינת המשפט המוסלמי שני בני הזוג הינם נשואים. ב) על פי סעיף 69 לחוק המשפחה העותמני, הבעל יחויב במזונות אשתו לאחר כריתת חוזה הנשואים. כדי להבהיר סעיף זה עלינו לפנות לסעיף 161 לקדרי פאשה אשר קובע מפורשות: האשה זכאית למזונות מבעלה וגם אם תשב בבית אביה וכל עוד לא דרש בעלה שתעבור להתגורר לביתו והיא תסרב באופן לא חוקי. ג) הצדדים נשואים וכדי להיפרד עליהם לפרק את נישואיהם.......בישראל כדי שצדדים יפרקו את נישואיהם עליהם לפנות לבית הדין השרעי אשר לו בעניין הזה סמכות יחודית. 6. הצדדים הגישו סיכומים בכתב של טענותיהם , לאור העובדות שנקבעו והעולה מחוות דעת המומחה. התובעת , מצידה , טענה כי יש להתייחס לעובדות בפועל , לפיהן X המשיכה להתגורר בביתה , והיא המשיכה לכלכלה , ולא ראו בה , בפועל , כנשואה , עד למועד בו עברה להתגורר עם בעלה. הנתבע , מצידו , הפנה לקביעות המומחה לפיהן מסמך "תנאי הנשואים" הנו חוזה נישואים תקף עפ"י המשפט המוסלמי, מיום כריתתו ומבחינת המשפט המוסלמי שני בני הזוג יחשבו כנשואים בעת כריתת החוזה ואין צורך בטקס חגיגי , וכי האשה זכאית למזונות גם אם תמשיך להתגורר בבית אביה. לאור האמור לעיל הנתבע טוען כי מכיוון שאיסמהאן נישאה לפי "הסכם נישואים" , הרי שהחל מיום 23/08/97 הייתה זכאית שבעלה יפרנסה ויזונה לפי המשפט המוסלמי ואין להוריה זכאות לקצבת ילדים בגינה. 7. הכרעה - סעיף 66 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995 קובע כי: "הורה מבוטח זכאי לקצבת ילדים חודשית לפי פרק זה בעד כל ילד" הגדרת "ילד" בסעיף 1 "לרבות ילד חורג וילד מאומץ ולמעט נער ונערה נשואים". השאלה במחלוקת הינה , למעשה , מהי הגדרת המושג "נשואים" בחברה המוסלמית ומשמעותה של חתימה על הסכם "תנאי נישואים". בחוות דעתו , הבהיר המומחה באופן חד משמעי כי הסכם "תנאי נשואים" הוא חוזה נישואים תקף וכי מכוחו חייב בן הזוג , מהבחינה הפורמלית של המשפט המוסלמי , בתשלום מזונות האשה. לצד זאת , מוסיף ואומר המומחה כי "נהוג אצל המוסלמים בישראל לערוך הסכם נישואים והאשה הנשואה נשארת אצל הוריה" עוד הוסיף המומחה כי "החברה המוסלמית תופסת את בני הזוג כמאורסים למרות שמבחינת המשפט המוסלמי שני בני הזוג הינם נשואים." ההלכה הפסוקה קבעה בהקשר בו עסקינן כי: "במספר פסקי דין הצביעו בתי הדין האזוריים על נוהג מוסלמי הקיים במדינת ישראל המבחין בין "אירוסין" ל-"נישואים" כאשר בתקופת האירוסין בני הזוג חיים כל אחד בנפרד בביתו שלו או בבית הוריו, ואינם מקיימים חיי משפחה ומשק בית משותף, לעומת זאת בני הזוג יחשבו מבחינה דתית לנשואים רק עם מעבר בת הזוג להתגורר במעון בן זוגה תוך קיום משק בית משותף". (תב"ע מז 6-04 זיויתי מוסא מחמד - המוסד לבטוח לאומי פד"ע י"ט י"ב). במקרה שלפנינו כבר קבעתי , כעובדה , כי בתקופה בין חתימת הסכם הנשואים ועד חגיגת הנשואים איסמהאן לא חיה עם בחיר ליבה , והוא לא שילם עבור הוצאותיה , מזונותיה וכלכלתה , ואלה היו על הוריה. ועל כך נאמר בהלכה הפסוקה: "ניתן לומר שמבחינה צורנית הסכם הארוסין נעשה לפי המסגרת של הסכם נשואים,אבל מבחינה מהותית הסכם הנשואים ורישומם , ה"אירוסין" נחשבים בעיני הציבור כאירוסין בלבד ולא כנשואים". ובלשון אחרת , "לא הקנקן (רישום הנישואים) עיקר אלא מה שיש בו (התנהגות הצדדים)". (תב"ע מז/04-6פד"ע יט יב; תב"ע שן/04-25השופטת וימן מיום 12.12.1990; תב"ע נג/04-217השופטת פיקרסקי מחודש אפריל 1996). על פסקי הדין הללו לא ערער המוסד לבית הדין הארצי חרף העובדה שהתוצאה בפסקי דין אלה היתה הכרה בזכות לגמלה בנסיבות אלה" (וראה , המלל - הניה עיסא חאג' מחמוד, פד"ע לג 369, 379). יצויין כי בדב"ע נז/136-04 הנ"ל התעוררה שאלת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה ולא לקיצבת ילדים. בית הדין הארצי בחן את שאלה זו כלדקמן: "נשאלת השאלה, האם לצורך שלילת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה די בכך שבני הזוג היו רשומים כנשואים, ולא נבחנו ככאלה, על פי חוק הבטחת הכנסה, או שמא יש לבחון מה טיבם של נישואין אלה. התשובה לכך היא, שאכן יש לבחון נישואין אלה מה טיבם ובחינה זו יש לעשות לאור הוראות חוק הבטחת הכנסה והתקנות שהותקנו על פיו"  דברים אלה יפים, בשינויים המחוייבים, אף לענייננו. השאלה האם בתה של התובעת , איסמהאן , היתה "נשואה" אם לאו, ראוי שתיבחן על פי מבחן עובדתי להבדיל מפורמלי - צורני, אשר יבוצע לאורה ובהתאם לרוחה של תכליתו של חוק הביטוח הלאומי בכלל, ותכליתה של הענקת קצבאות ילדים בפרט. בפסק דין קודם שניתן ע"י בית דין זה , ובו נדונה אותה הסוגיה , אמרנו , בין היתר , את הדברים הבאים - "נאמר כי סבורים אנו שיש להחיל את הפרשנות והעקרונות שנקבעו   בפסה"ד בעניין הנייה גם לענייננו, הגם שבאותו מקרה דובר על זכויות   מכוח חוק הבטחת הכנסה.   הזכות לקצבת ילדים, כהרי הזכות להבטחת הכנסה שתיהן זכויות   מתחום הביטחון הסוציאלי.   מטרת הענקת קצבת הילדים הינה תמיכה בהורה אשר הילד סמוך על   שולחנו, והוא מפרנסו.   סבורים אנו שמקריאת הסעיפים הנוגעים לנושא קצבת הילדים כמכלול,   יש ללמוד שהמבחן בהקשר בו עסקינן הוא מבחן ה"פרנסה".   וכך, זכאי מבוטח לקצבת ילדים בגין ילד גם מקום שאיננו הורהו באם   הוכח שהמבוטח פרנס את הילד (לגבי הורה אין מבחן הפרנסה מופיע   וזאת, כך נראה, מכוח החזקה לפיח הורה מפרנס את ילדו)".... "נראה לנו, אם כן, שגם בהקשר בו עסקינן, יהא זה נכון לקבוע את זכאות   הוריה של הנערה הרשומה כנשואה מכוח המנהג האסלאמי שהוזכר,   לקצבת ילדים בגינה, בהתאם למבחן הפרנסה ולאור אורח חייה  לאשורו, ולא לאור רישומה במשרד הפנים. תוצאה כזו תהלום יותר את מטרת החוק בו עסקינן ואת רוחו. נפנה לדוגמא אחרת מחוק הביטוח הלאומי, ממנה ניתן ללמוד מלשונו המפורשת מסקנה דומה. סעיף 1 לחוק, מגדיר את המונח "אשתו" - "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". בהקשר זה - החוק קובע כי הדין באשר לאשת איש ה"נשואה" לו, והה לדין החל על מי שידועה בציבור כאשתו וגרה עמו, היינו שבין בני הזוג הגם שאינם "נשואים" מתקיימים המבחנים המעשיים שניתן למצוא בזוג נשוי, בראשם מגורים משותפים ; בענייננו, אם כן, הגם שסבורים אנו שיש לבחון זכאות התובעים לקצבה לאור הוראות החוק הנוגעות לאותה קצבה, יהא נכון לומר שאמנם תהאני ומחמד היו רשומים כ"נשואים", אולם לא התקיים לגביהם כל מבחן מעשי של מי שנשואים, בין אס מגורים משותפים, חיי אישות, זיקה כלכלית וכל זיקח אחרת. (בל 1324/99 תהאני זועבי נ. המל"ל). חשוב לציין כי על פסק דינו זה של בית הדין הוגש , אמנם , ערעור לבית הדין הארצי , אולם הנתבע חזר בו , לאחרונה , מהערעור , ובעקבות זאת הערעור נמחק ,תוך חיוב הנתבע - המערער שם - בהוצאות. 8. אשר על כן מתקבלת התביעה , ואני קובעת כי טעה הנתבע בהחליטו להפסיק תשלום קיצבת הילדים בגין איסמהאן החל מיום 23/08/97 , ועליו לשלמה בגינה עד למועד בו מלאו לאיסמהאן 18 או עד למועד בו התקיים טקס הנישואין והיא עברה להתגורר עם בעלה , לפי המוקדם בניהם. בנסיבות העניין אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. 9. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה , עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. קטיניםקצבת ילדים