##מה הדין במקרה של הריסת בית משותף ?## תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תש''ל-1969 העוסקות בין היתר בהריסת בית משותף קובעות כדלקמן: אם ציווה המפקח על בעל דירה בבית משותף שנהרס להעביר את זכותו למי שקבעו בעלי הדירות המשקמים את הבית, או למי שקבע המפקח, ונתגלעו חילוקי דעות לגבי שווי הזכות, יקבע המפקח את שווי הזכות לאחר שיקבל חוות דעת מאת שמאי ממשלתי. ##עתירה לקבלת צו הריסת בית משותף:## על מנת להכריע בעתירה לצו המורה על הריסת בית משותף, יש לבחון האם התקבלה הסכמה של בעלי הדירות בעניין זה, כנדרש בחוק המקרקעין. במקרה שמדובר במקרקעין מוסדרים, חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, אינו חל על תביעות לקיום זכות במקרקעין. ראו סעיף 159 ( ב) לחוק המקרקעין. בנסיבות בהן בעל דירה בבית משותף, בנה ברכוש המשותף ללא שקיבל את ההסכמה הנדרשת בחוק, מקנה חוק המקרקעין זכות לדרוש סילוק יד. ראה רע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון, נה (1) 199 (1999) ( להלן: עניין " רוקר"). ראה באותו עניין גם פסקה 8, לפסק דינו של בית המשפט המחוזי ב ע"א ( ת"א) 2648/02 ל. ד ( חסויה) נ' מזרחי צבי ( לא פורסם, 21.09.2008). בעניין רוקר, הוגשה תביעה לסילוק יד כנגד בעלי דירה בבית משותף, אשר בנו ברכוש המשותף ללא הסכמה של בעלי הדירות כנדרש בחוק המקרקעין. בנסיבות אותו מקרה, הוחל בביצוע עבודות הבנייה על פי היתר בנייה שניתן כדין. על אף זאת, ניתן צו המורה על הריסה. בית המשפט העליון, ביושבו כערכאת ערעור, הותיר בית המשפט על כנו את צו ההריסה. באותו עניין נפסק, כאמור בפסק דינו של כב' השופט טירקל, כי זכות הקניין ברכוש המשותף מקורה בהסדר שבחוק המקרקעין לעניין בתים משותפים. בית המשפט הבהיר כי אין בכך בכדי לגרוע מזכות לפיצויים או מכל תרופה או סעד אחר על פי דין ( ראה עניין רוקר, בעמוד 237). בהתייחס לשיקול הדעת של בית המשפט, בבואו להורות על הריסה בנסיבות אלה, הובהר כי היות ומדובר בזכות שבדין, האפשרות להגבילה היא רק מכוח הוראות דין אחר, בכלל זה סעיף 14 לחוק המקרקעין וסעיף 39 לחוק החוזים.הריסת ביתהריסת מבנהבתים משותפים