זכויות יוצרים על עיצוב אותיות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות יוצרים על אותיות סופר סת''ם: .1זוהי תביעה למתן פיצויים, חשבונות וצו מניעה בגין הפרת זכויות יוצרים, אשר לטענת התובע קיימות לו באותיות שכתב בכתב ידו סופר הסת"ם אלוני ואשר הודפסו בנוסח המקורי של ההגדה של פסח (ת/1). (להלן - האותיות). .2אלו העובדות הדרושות לענין, כפי שהן עולות מן הראיות שהובאו בפני ביה"מ. בסוף שנות ה- 60פנה מר אלי לנדאו (להלן - לנדאו) לתובע, אשר אותה עת היה כעל בית דפוס, והציע ששניהם יחד יוציאו לאור הגדה של פסח אשר תשלב נושאים אקטואליים, לדוגמא: תמונת בתי הזיקוק המצריים העולים באש למול הנסח המקורי של "רם ואש ותימרות עשן" (עמ' 4). גמרו ועשו - השניים פנו לסופר הסת"ם צבי אלוני, והזמינו אצלו, בעבור תמורה כספית, את נוסח ההגדה של פסח כתוב באותיות סת"ם בכתב ידו. לנוסח המקורי הוסיפו איורים ותמונות ממלחמות ישראל בעת החדשה, והתוצאה המוגמרת היתה ההגדה ת/ 1שכותרתה: "מעבדות לחרות". היום, ככל הנראה, לאור הזמן הרב שחלף מאז, אין התובע ולנדאו זוכרים כמה שילמו לאלוני הנ"ל בעבור עבודתו, וגם שום מסמך בכתב לא הציגו על כך. עם זאת, מוכנה אני לקבל את גרסת התובע, שחוזקה בעדותו של לנדאו, באשר להזמנת האותיות והפקת ההגדה ת/ .1ת/ 1הופצה בזמנו ולאחר מכן הסתיימה אותה שותפות בין לנדאו והתובע והם פנו איש איש לדרכו. .3הנתבעות 2ו- 8הן חברות בנות של הנתבעת .1הנתבע 3הוא מנכ"ל הנתבעת 1אשר פועלת בתחומים שונים באמצעות החברות הבנות הנ"ל. הנתבעים האחרים, לדברי ב"כ התובע בקדם המשפט, הינם מנהלים בחברות הנ"ל, אך דבר זה לא הוכח בפני. ביום 1.2.82חתם התובע על "הסכם למתן שירותי ניהול" (ת/3) בינו לבין הנתבעת .8על פי הסכם זה מונה התובע מנהל כלי של הנתבעת 8, שהיתה אמורה לעסוק בענינים המפורטים בס' 2(ג) להסכם. ראוי לצטט כאן את ס' 2(ג) הנ"ל: "(ג) בתקופת הניהול, מר ניסן X, ת.ז. X (להלן - X), יקדיש את כל זמנו בשעות העבודה של החברה וגם מעבר לשעות אלה, אם יהיה צורך בכך, ויפעיל את כל כישוריו וידיעותיו לקידום האינטרסים והעסקים של החברה, ויעשה כל מאמץ שידרש. בתקופת הניהול, X לא יעסוק בשום עיסוק אחר, במתן שירות כל שהוא לגורם אחר, אם עיסוק שכזה עלול לפגוע בעסקי החברה." בתחילה, עיקר עיסוקו של התובע על פי ההסכם ת/ 3היה ייצור יומני שנה (עמ' 9לעדות התובע, עמ' 15לעדות הנתבע 3), אולם לקראת סוף חודש ספטמבר, כאשר נחלש העסק העונתי של ייצור יומני השנה, ביקשו הצדדים לנצל את כישוריהם ומשאביהם לכיוונים אחרים. X העלה אז רעיון להוציא לאור הגדה של פסח. לענין זה אומר התובע: "חברת זיו נהגה להוציא לאור פרסומים מסחריים כגון לוחות שנה שבהם הופיעו "דפי קידומת", עם ברכה מאת מי שביקש להתפרסם." (עמ' 9). "אמרתי לו (לנתבע 3) שקיימת הגדה שיש לי לגביה שותפות עם אלי לנדאו, שנקראת "מעבדות לחירות". חשבתי שאם נוכל להשתמש בכתב (ולא באיורים) ונכין דגמים, ונערוך הסכם נפרד - אלי לנדאו ואני עם חברת זיו לגבי השימוש החד פעמי בדגם זה - הכנו את דגם ת/ 4הוא הדגם שהוכן על פי הרעיון הזה." (עמ' 9). התובע טוען כי הוצאת ההגדה של פסח בתקופת עבודתו עבור הנתבעת 8על פי ההסכם ת/3, היתה עיסקה נפרדת שלא בגדר ההסכם הנ"ל, שכן היה לו שותף להגדה. והראיה שכך היה מצויין בהגדה ת/4, שהיא לדבריו תוצאת הפרוייקט, שכן על גבה הודפס "בהוצאת ניסן X". הנתבע 2חולק על טיעון זה באומרו: "הוא (התובע) אז הציע שבתקופת השפל של היומנים אפשר לייצר הגדות של פסח. הסכמתי. אינני בטוח שראיתי את ההגדה ת/1, אני חושב שראיתי את ת/4א (הקטנה). הוא אמר בערך כך: יש הגדה שעשיתי ואני מציע שנעשה אותה בעונת השפל של היומנים. אינני בטוח שבאותה הזדמנות הראה לי את ת/ 4אבל למיטב זכרוני ראיתי רק את ההגדה הזאת בהקשר הזה. באותו זמן X פעל במסגרת חברת בת שלנו על פי החוזה ת/ .3הפקת הגדה היתה אמורה להעשות באותה מסגרת. לא היתה מסגרת אחרת שעבדתי איתו." (עמ' 16). "עשינו כמה דגמים לבנים כמו נ/ .1הרעיון היה שעל הכריכה יוכלו חברות מסחריות להדפיס את שמן ודברים המתייחסים לעסק שלהם, כדי שההגדה תופץ כמוצר פרסומת של חברות שירכשו אותם. אני מניח שלפי הדגם ת/4א הפקנו גם את נ/.1" (עמ' 16). עלי לציין כאן כי ההגדות ת/ 4ו-ת/4א חד הם, והשוני ברישומים נובע מטעות בהכתבת הפרוטוקול. מהימנה עלי גרסת הנתבע 3לפיה לא מדובר בעיסקה נפרדת מעבודתו של התובע על פי החוזה ת/ .3לא היתה לנתבע 3כל סיבה לעריכת עיסקה נפרדת, כאשר התובע היה מחוייב על פי ס' 2(ג) להסכם ת/ 3לא לעסוק בשום עיסוק אחר ולהקדיש את כל ידיעותיו וכישוריו לקידום עסקי הנתבעת .8חיזוק לכך מוצאת עני אף בדברי התובע, אשר תאר את עבודת חב' זיו (הנתבעת 8) כחברה הנוהגת להוציא לאור מוצרי דפוס למטרת פרסומת. ההגדה נ/1, שכריכתה ריקה מכתב, אכן מתאימה למטרה כזאת. חיזוק נוסף למסקנתי זו נמצא גם בעדות לנדאו, שאמור היה לחזק את טענת התובע, שהוצאת ההגדה על ידי הנתבעת 8צריכה היתה להיות מחוץ להסכם ת/.3 לנדאו אמר כדלקמן: "מר X סיפר לי שהוא מוציא אותה ומשתמש בכתב של אלוני מן ההגדה נשוא הדיון. זה לא הטריד אותי. לא אמר לי שהוא מתעתד למכור את זכויות היוצרים באותיות." (עמ' 3). לא מצאתי בעדות לנדאו תמיכה לגירסת התובע, לפיה אמור היה להערך הסכם בין לנדאו והתובע מצד אחד לבין הנתבעות או מי מהן, למכירת הזכויות באותיות. מעדות לנדאו עולה כי לנדאו עצמו כבר חדל מלהתענין בהגדה ובאותיות. אין צורך שארחיב את היריעה יותר בנושא זה, שכן בלאו הכי, מסכימים הצדדים כי ההגדה שהופקה באותה עת הופקה בהסכמת התובע, ורווח לא הופק מפעילות זו. התביעה מתייחסת למה שהתרחש לאחר סיום עבודתו של התובע עבור הנתבעת 8על פי ההסכם ת/3, עבודה שנמשכה כשנה אחת בלבד. .4שנים מספר לאחר מכן, גילה התובע בשוק את ההגדה נספח ב' ל-ת/2, אשר אין חולקין כי הופקה ע"י הנתבעת 2, תוך שימוש באותיות סת"ם הנ"ל, אשר כאמור נכתבו במקורן על ידי אלוני. הנתבע 3אומר כי הנתבעות עשו שימוש כזה באותיות, מאחר והן היו זמינות אצלן (עמ' 17). מנודע לנתבע 3על תביעתו הנוכחית של התובע, מיד חדל מלעשות שימוש באותיות שכתב אלוני, ורכש אותיות אחרות שבהן השתמש לאחר-מכן באותה הגדה (נ/3) (עמ' 18). להגנתו טוען הנתבע 3, כי היתה לנתבעות זכות לעשות שימוש באותיות האלה כיוון שכל אשר הביא עימו התובע אל הנתבעת 8כאשר עבד עבורה על פי ההסכם ת/3, של הנתבעות הוא: וכך הוא אומר: "כאשר הצטרף (התובע) קיבל ממדן הלואה של 000, 200שקל. ההלואה היתה צריכה להיות מוחזרת בהתאם לתנאים המפורטים ב-ת/ .3הוא לא עמד בתנאי ההחזר. הרישומים בחברה מראים שלא עמד בהחזר ההלואה, וכן קיבל תמיד מקדמות ע"ח שכרו. בסוף תקופת עבודתו נשאר חייב כסף לחברה. בסוף התקופה ביקשתי ממנו שיחזיר את הכסף. לא היה לו ולכן הציע שאסכים תמורת מחיקת החוב לקבל את הריהוט, הפילמים, הגלופות ובכלל כל מה שהביא לחברה. אמר: קח הכל ושחרר אותי מהחוב. עשינו בקשר לזה מסמך ו-נ/ 2מהווה קטע מן המסמך שבו הוא רשם דברים מה הוא מסכים להשאיר." (עמ' 17). לאותו ענין העיד מר עינדר, מנהל החשבונות של הנתבעות: "תחילה קיבל X הלוואה בסך 000, 200שקל ישן, ב- 5תשלומים. ובאותו זמן גם קיבל משכורת... על פי ההסכם ת/ ...3כאשר עזב את חברת מדן הכרטיס שלו היה בחובה, בסך 880, 150שקל ישן. אחרי שסיים קיבלתי מהמנכ"ל, מר שמרלינג הודעה שצריך לסגור את החשבון ע"י העברת ציוד שכלל ריהוט וכיו"ב... הם העריכו את הציוד בערך של החוב וכך נעשה בפועל." (עמ' 20). ואילו התובע כופר בגירסה זו ואומר: "לא נשארתי חייב למדן כל סכום, מה שקבלתי היה דמי ניהול בלבד... לא דובר בינינו כלל על השארת הגלופות הנ"ל אצל מדן. מה שנשאר שם לא היו גלופות אלא פילמים." (עמ' 18). ובאשר למסמך נ/ 2אומר התובע כי הוא מהווה חלק מהצעה למכור ציוד בית הדפוס אשר היה בבעלותו. לדבריו ערך הוא את המסמך טרם תחילת עבודתו על פי ההסכם ת/3, ולא כפי טענת הנתבע 3, בסוף תקופת עבודתו. בעובדה הביא התובע למשרדי הנתבעות את הציוד המשרדי שלו, כולל שולחן הכתיבה האישי שלו, והשאיר ציוד זה אצלן בתום תקופת עבודתו (עמ' 13). גם לענין זה הימנה עלי גרסת הנתבע 3אשר חוזקה בעדות מנהל החשבונות עינדר, לפיה בסוף תקופת עבודתו העביר התובע לנתבעת 8את כל מה שהביא עימו בתקופת עבודתו שם. .5משקבעתי כך, נותר לדון בשאלה, האם רשאיות היו הנתבעות או מי מהן לעשות שימוש באותיות? לשם כך עלי לענות תחילה על שלוש שאלות מקדמיות והן: א. האם האותיות נשוא הדיון הינן נושא לזכויות יוצרים? ואם כן ב. האם התובע היה הבעלים של זכויות היוצרים בשלב כלשהו? ואם כן ג. האם העביר התובע את זכויותיו באותיות לנתבעים או מי מהם? אשר לשאלה א' - בטיעוניו הסכים ב"כ הנתבעים, כי עיצוב של אותיות יכול שיהיה נושא לזכויות יוצרים, אך לטענתו האותיות נשוא הדיון הינן חסרות מקוריות ויחודיות ולכן אין הן נושא לזכויות יוצרים. את טיעוניו מבסס הוא על חוו"ד הגרפיקאי כרמלי (ת/2) ועל הדברים שאמר הלה בעדותו, לפיהם לכל אדם כתב ייחודי והוא הדין לגבי כתב היד של סופר סת"ם, ואילו בכתב ידו של אלוני אין כל ייחוד מעבר לכך. בחוו"ד ת/ 2קבע העד המומחה כי האותיות עצמם נכתבו ע"י מומחה לענין. טענה זו אינה נראית לי. אנמק: ב-,. 1980th, ed12) copinger on copyright([5] maxwell& sweetנאמר כדלקמן: Given to literary, dramatic, musical and 15copyright protection" artistic works and not to ideas, and therefore it is original skill . Or labour in execution and not originality of thought which is( 103para) ."required והוא ממשיך ואומר: There is no guiding principle as to the quantum of, the skill or" judgement required. Simplicity as such, is not enough to prevent . Copyright substing unless extreme, such as a straight line or a( 111para) ".circle לאור האמור בחוו"ד המומחה, ברור שכתב היד של אלוני אינו יחודי בהשואה לכתב ידם של סופרי סת"ם אחרים. אך באותה מידה ברור, שלצורך כתיבת אותיות סת"ם נדרשת מומחיות אשר היתה לאלוני, והוא ניצלה לצורך כתיבת אותיות שבנוסח המקורי של ההגדה של פסח ת/ .1העולה מן האסמכתאות שמביא copingerלהלכות שצוטטו לעיל הוא, כי הגנה על מיומנות או עבודה מקורית כזאת היא מטרת חוק זכויות יוצרים - 191 1[3] (להלן - החוק), החל בישראל על פי פקודת זכות יוצרים [4]). אשר לשאלה ב' לעיל - (1) ב"כ הנתבעים טוען כי אלוני לא העביר לתובע את זכויותיו באותיות, אשר לכאורה היו לו מכח עבודתו המקורית, וכי החזקה שהחוק קובע בס' 6(3)(ב) - לפיה האדם ששמו הודפס על העותק המקורי הוא בעל זכות היוצרים - אינה חלה לגבי התובע במקרה דנן, כיוון ששמו של אלוני, כמי שכתב את האותיות, נרשם על גב ההגדה ת/1: ולכן יש לראות באלוני את בעל הזכות על פי החזקה. אין דעתי כדעתו. שמו של אלוני אמנם מופיע על גב ההגדה ת/1, אך זאת כמי ש"כתב" את האותיות, בעוד שבתחתית אותו עמוד נרשם לאחר הסימון הרגיל של זכות היוצרים: "כל הזכויות שמורות להוצאה - הוצא לאור והודפס ע"י ניסן X, שירותים גרפיים". לכן נראה לי, שהחזקה שבחוק חלה לגבי התובע, או ההוצאה שנקראה על שמו. לאותה מסקנה אף אגיע אם אלך בדרך שהציע ב"כ התובעת, וזאת מכח ס' 5(1)(א) לחוק [3] הדן בזכות היוצרים של "מזמין היצירה", במקרה זה, התובע ולנדאו. (2) לדעתי אין קושי לקבוע, כי האותיות של אלוני מהוות יצירה אמנותית ולא יצירה ספרותית, במובן שהוקנה למושגים אלה בחוק. ראה בקשר לכך: [1916] .university of london press ltd. V. University tutorial press ld [2] 608at . 601Ch 2וכן פסה"ד בע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ ואח' נ' גלידת ויטמן בע"מ ואח' [1] בעמ' .349 לדעתי אין בעצם כתיבת האותיות נשוא הדיון משום ביטוי בכתב לרעיון כלשהוא, אלא ביטוי לכישרון גראפי ולא ספרותי. עבודתו של אלוני דומה יותר לאיור או ציור. לכן אני קובעת, כי האותיות הן יצירה אומנותית, במובן שהוקנה למושג זה בחוק. בע"א הנ"ל קבעה כב' השופטת נתניהו כי התרגום לעברית של ס' 5(1)(א) לחוק [3] רחוק מלהיות משביע רצון. ולעניננו קבעה שם כדלקמן: "גם התרגום... "העתקה מקורית אחרת" לצד קלישאה בס' 5(1)(א) אינו תרגום מדוייק של המקור האנגלי or other original- plateשאינו "העתקה מקורית אחרת" אלא כל מקור אחר, שממנה או באמצעותם מופקים עותקים". התובע ולנדאו הזמינו מאלוני את האותיות ואלו הועתקו בתהליכים שונים. כלומר, לא נוצרו "מחדש" אותיות, כל פעם שרצו להפיק הגדה של פסח. זהו בדיוק המקרה בו חל ס' 5(1)(א) לחוק [3], ולכן הריני קובעת כי X ולנדאו (ולא אלוני) היו בעלי הזכויות באותיות, בשעה שהפיצו הם את ההגדה ת/1, ואף בשעה שX החל עבודתו על פי ההסכם ת/.3 לשאלה ג' הנ"ל - כבר קבעתי לעיל כי X העביר לנתבעת 8את כל אשר הביא עימו אליה בתקופת עבודתו על פי ההסכם ת/3, וזאת בתמורה למחיקת החובות שהתחייב כלפיה במשך אותה תקופה. ולכן אני קובעת, כי כך העביר לנתבעים גם אם זכויותיו באותיות נשוא הדיון. יוצא מכך, כי הנתבעים היו רשאים לפעול כפי שפעלו, ולעשות שימוש באותיות כפי שאמנם נעשה. לאור האמור דין התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבעים הוצאות המשפט כולל שכ"ט עו"ד בסך 500, 2ש"ח + מע"מ. סכום זה יהיה צמוד למדד 12/90וישא ריבית % 8לשנה עד התשלום. עיצובזכויות יוצרים (הפרת)