בית המשפט דחה גירסת הנתבע לפיה חתימתו על הסכם תיווך זוייפה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת זיוף חתימה על הסכם תיווך: 1. זוהי תביעה לקבלת דמי תיווך בסך -.16,300 ש"ח מהנתבע בגין מכירת דירתו בראשון לציון. 2. כפי העולה מחומר העדויות, פנה הנתבע לתובעת לקבלת שירותי תיווך המתייחסים להשכרה ו/או רכישה של דירה באילת בכתובות שונות, וכן למכירת קוטג' השייך לנתבע [הנמצא בראשון לציון]. הנתבע חתם על הזמנה לשירותי תיווך, לפיה תשלום דמי התיווך יהא 2% מערך המכירה או הקניה. מועד ההזמנה הרשום בהזמנה הינו 11.7.2002. 3. מספר חודשים לאחר מכן הוזמן הנתבע על-ידי התובעת למשרדה בתאריך 6.11.2000 וזאת נוכח הגעתו של מתווך בשם יגאל בן דוד מתיווך אי.אר.אי אליו קשורה סוכנות התיווך של התובעת והפועל בראשון לציון וזאת על מנת לקשר בינו לבין הנתבע לעניין מכירת הקוטג' של הנתבע בראשון לציון. באותו מועד, 6.11.2000, הוחתם הנתבע פעם נוספת על טופס הזמנת שירותי תיווך המייחס לקוטג' האמור, כאשר תחת הכותרת "פרטי הלקוח" נרשם: "משה בן דוד [הנתבע] עבר ליגאל מתווך אי.אר.אי". ובהמשך תחת הכותרת "נכסים שהוצגו לי על ידכם" נרשם: "... למען הסר ספק עמלת התיווך תשולם לתיווך ראובן כרמי באילת". 4. ואכן אותו מתווך, יגאל בן דוד, מצא קונה לאותו הקוטג' אשר נמכר בתאריך 3.7.2001 תמורת הסך השווה בשקלים ל -.210,000$. דהיינו, -.876,750 ש"ח. בגין מכירה זו שילם הנתבע ישירות לאותו יגאל בן דוד -.11,000 ש"ח כדמי תיווך. 5. טענת הנתבע היא כי החתימה על המסמך האמור, הזמנה לשירותי תיווך מיום 6.11.2000, אינה חתימתו. 6. בדיון שהתקיים בפני כב' השופט רון הגיעו הצדדים להסכמה כי החתימות על גבי שני המסמכים, כמצויין לעיל, יועברו לבחינת מומחה לכתבי יד והכרעתו ביחס אליהן, אם אכן החתימות שעליהן הן חתימותיו של הנתבע, תכריע את גורל המשפט. חוות דעתו של המומחה, יצחק חגג, קבעה כי ביחס לחתימה שעל גבי המסמך מיום 6.11.2000: ”קיימת סבירות גבוהה ביותר שהחתימה שבמחלוקת הנ"ל לא נכתבה על-ידי הנתבע“. ואילו ביחס לחתימה על גבי המסמך מיום 11.7.2000 הרי ש - ”קיימת סבירות גבוהה ביותר שהחתימה שבמחלוקת הנ"ל... נכתבה על-ידי משה בן דוד - הנתבע“. 7. על בסיס חוות הדעת הנ"ל פסק כב' השופט רון לטובת התובעת את כל סכום התביעה. 8. על פסק דין זה הוגש ערעור. ובית המשפט המחוזי בקבלו את הערעור קבע כי נוכח חילוקי הדעות בין הצדדים ביחס להסכם הדיוני שהושג ביניהם, היה על בית המשפט דלמטא, לשמוע את הצדדים טרם שנתן את פסיקתו. לפיכך פסק הדין התבטל והתיק הוחזר לבית משפט זה, לשם קיום דיון כאמור. 9. לאחר שהצדדים טענו בפני ביחס לפרשנות ההסכם הדיוני, מצאתי כי ראוי לקיים דיון בתיק מתחילתו, לשמוע עדים ולפסוק בהתייחס לכך, [ראה החלטתי מיום 10.11.2002]. 10. לאחר ששמעתי את עדי התביעה וכן את עדי ההגנה אני מעדיף את גרסת עדי התביעה ולפיה הנתבע חתם גם על המסמך מיום 6.11.2000. 11. אני דוחה את גירסת הנתבע לפיה חתימתו האחרונה זוייפה על ידי אחר. השיקולים שהביאוני למסקנה האמורה נתמכים בעובדות הבאות: א. הן התובעת והן שותפה, עד תביעה מס' 3 מר ראובן פייביש, העידו בפני כי ראו את הנתבע חותם בפניהם על המסמך האמור. ב. הנתבע משתמש בחתימתו בצורות שונות. לענין זה הוצגו בפני 6 דוגמאות שונות, ביחס אליהן הודה התובע כי הן חתימותיו, על אף שכל אחת מהן שונה מחברתה באופן מהותי. ג. עדותו של המתווך דן הרוש, לפיה גם בעניינו כאשר נדרש הנתבע לשלם את דמי התיווך על-פי מסמך ההתחייבות עליו חתם, סירב הנתבע לשלם הסכום וטען כי חתימתו זוייפה. גם עד זה טען כי הנתבע חתם בפניו על המסמך וטענתו לזיוף החתימה הינה שקרית. 12. מכלול נסיבות אלה הוביל אותי למסקנה כאמור, כי גם על המסמך מיום 6.11.2000 חתם הנתבע בעצמו וטענתו כאילו זוייפה על-ידי אחר אינה מתקבלת על דעתי. 13. טענתו של הנתבע היא, כי הוא שילם את דמי התיווך כמוסכם למתווך יגאל בן דוד, שהוא זה שביצע את עסקת התיווך והיה הגורם היעיל לביצוע המכירה, וכי התובעת לא שימשה גורם יעיל בעסקה האמורה. היא לא ראתה את נכסו של הנתבע ולא הביאה אליו קונים, ולפיכך אין מקום לתשלום כלשהו כדמי תיווך עבורה. 14. התובעת מסרה בעדותה כי משרדה פנה בתביעה לאותו מתווך באמצעות בוררות במלד"ן, ואולם למרות פסיקה שנעשתה לטובתם, מתנער אותו מתווך לשלם את דמי התיווך המגיעים להם. 15. עוד מסרה התובעת בהשיבה לשאלות ב"כ הנתבע כי פעולותיה בעסקת התיווך למכירת הקוטג' בראשון לציון נעשו כולם על-ידי בא כוחה המתווך יגאל בן דוד. 16. טענתה של התובעת לעניין זה מקובלת עליי וכי אכן פעולת התיווך למכירת הקוטג' נעשה על ידה על בסיס הסכם שבין המתווכים ואשר קיבל ביטוי במסמך ההזמנה עליו חתם הנתבע ולפיו עמלת התיווך תשולם למשרד התיווך בו היא פועלת. ואולם, משמעות טענה זו הינה, כי גם אותו מתווך יגאל בן דוד פעל כבא כוחה אף לעניין קבלת דמי התיווך אותם קיבל. העובדה שאותו מתווך מסרב להעביר תשלום זה לתובעת אין בו כדי לחייב את הנתבע. אין התובעת יכולה לאחוז בחבל בשני קצותיו. גם לטעון שמגיעים לה דמי תיווך מכוח פעולותיו של המתווך יגאל בן דוד, כאשר פעל כבא כוחה, ומאידך לומר שדמי התיווך ששולמו לו לא נעשו באותה מסגרת בה פעל, כאמור, כשלוחה וכבא כוחה. 17. אשר על כן אני קובע כי דמי התיווך בסך -.11,000 ש"ח, אותם שילם הנתבע, הינם חלק מדמי התיווך להם התחייב במסמך הזמנת שירותי התיווך. התחייבותו האמורה של הנתבע הייתה ל- 2% מסכום העיסקה, ולפיכך דמי התיווך אותם היה אמור בסיכומו של דבר לשלם הינם -.17,535 ש"ח. הואיל וכאמור הוא שילם -.11,000 ש"ח בלבד, יתרת חלקו לתובעת הינה -.6,535 ש"ח. 18. על הנתבע לשלם לפיכך לתובעת הסכום של -.6,535 ש"ח בצירוף -.2,000 ש"ח אותם שילמה התובעת למומחה כתב היד. עוד אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך -.1,500 ש"ח ובסה"כ -.10,035 ש"ח. הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא ריבית והפרשי הצמדה.חוזהמסמכיםהסכם תיווךתיווךזיוף חתימהזיוף