קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת חוסר סמכות בינלאומית: .1זוהי בקשה למחוק את התובענות מחוסר סמכות, ומדובר בטענת חוסר סמכות בינלאומית לגבי הנתבעת מס' 1, וסמכות מקומית לגבי יתר הנתבעות. .2העובדות הצריכות להחלטה בבקשה זו הן כדלהלן: א) התובע הועסק בחו"ל - ניגריה - על-ידי מי מהנתבעות (שאלת זהות המעבידה הינה במחלוקת בין הצדדים ואין מקום, במסגרת בקשה זו להחליט בשאלה זו), החל משנת 1978, על-פי החוזים הבאים, כאשר כל חוזה הוא לתקופה של 24חודשים: .1חוזה מיום 17.1.1978, בין התובע לבין הנתבעת מס' 1, אשר רשום עליו כי נחתם בחיפה. החוזה ערוך בעברית, וסעיף 41לחוזה קובע סמכות מקומית בחיפה. .2חוזה מיום 28.12.1980, בין התובע לבין הנתבעת מס' 3, אשר גם הוא נחתם בחיפה, נערך בעברית. הוא קובע כי כל תביעה תתברר במדינת העבודה (ניגריה). .3חוזה מיום 6.5.1981בין התובע לבין הנתבעת מס' 1, גם הוא נחתם בחיפה, ערוך בעברית, ונקבעה סמכות מקומית במדינת העבודה. .4חוזה מיום 5.2.1986, ערוך בשפה האנגלית, ולא צויין בו מקום חתימתו. סעיף 39לחוזה מעניק סמכות ייחודית לבתי-משפט בארץ העבודה (ניגריה). ב) פרט לחתימת החוזים, אין כל הוכחה כי הנתבעת מס' 1מנהלת עסקים בארץ; ג) מרכז מפעלה של הנתבעת מס' 2הוא בתל-אביב, ויש לה סניף קטן בירושלים. מרכז מפעלה של הנתבעת מס' 3הוא בחיפה. מכל מקום, כך טען בא-כוח הנתבעות ולא הוכח אחרת על-ידי בא-כוח התובע; ד) השליטה בנתבעת מס' 1היא לרוב מקומי ישראלי. .3נדון, ראשית, בשאלת הסמכות המקומית לגבי הנתבעות 2ו- .3תקנה 2לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט- 1969(להלן - תקנות סדרי הדין) קובעת לאמור: " .2מקום השיפוט הוא (1) בתובענה בין עובד למעביד, כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק בית-הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו של העובד שבגללה מוגשת התובענה; אם מקום העבודה הוא מחוץ לתחום שיפוטו של בית-הדין לעבודה - בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לתחום שיפוטו של בית-הדין לעבודה - בית-הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או - אם המעביד הוא תאגיד משרדו הרשום בישראל או כל קמום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו". אין מחלוקת כי מקום עבודתו של התובע הוא בניגריה, מחוץ לתחום שיפוט בתי-הדין לעבודה. משכך, יש לפנות לחלופה השנייה הקובעת את מקום השיפוט במקום בו נמצא מרכז מפעלו של המעביד בישראל. יש לפנות לחלופה האחרונה אך ורק כאשר מרכז מפעלו של המעביד איננו בישראל. לגבי כל אחת מהנתבעות 2ו-3, מרכז מפעלן נמצא בישראל, האחד בחיפה והשני בתל-אביב. עלכן, ברור כי אין סמכות מקומית לדון בירושלים בתביעות לגבי כל אחת מהן ושתיהן יחד. .4ואולם עדיין יש לברר את הסמכות הבינלאומית נגד הנתבעת מס' 1, ואם יש סמכות בינלאומית, האם יש סמכות מקומית בירושלים, כי אז, ניתן לברר גם את התובענות נגד יתר הנתבעות בבית-דין זה. תקנה 5לתקנות סדרי הדין קובעת לאמור: "היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית-דין שניתן להגיש בו כנגד אחד הנתבעים". .5על כן, יש לדון בשאלת הסמכות הבינלאומית נגד הנתבעת מס' .1הטענה הראשונה שהועלתה היא כי לא נתבקש בית-הדין לתת רשות, וממילא לא התקבלה אותה רשות, להמצאה מחוץ לתחום המדינה. על כן, טוענת הנתבעת מס' 1, בית-הדין נטול כוח לשפוט אותה. ויש למחוק את התובענה נגדה. .6טענה זו היתה מתקבלת על דעת בית-הדין אילו היתה נטענת בהזדמנות הראשונה. מתוך עיון עולה כי הנתבעת מס' 1הגישה את הגנתה במסגרת כתב הגנה שרשום עליו כתב הגנה מטעם הנתבעת מס' 2", ואולם התייצבה לדיון המקדמי (עו"ד שרף הצהיר כי הוא מייצג את שלושת הנתבעות - פרוטוקול בע' 3שורה 25). לא מצאנו לא בכתב ההגנה ולא בדיון המקדמי טענה נגד עצם ההמצאה, ומשכך, הדין הוא שעצם התייצבותו של צד לדיון מבלי שתועלה טענה כנגד ההמצאה - מרפאה כל פגם בהמצאה, ואין עוד מקום לתקוף את ההמצאה, בשונה מטענות לעצם הסמכות הבינלאומית, על כן, דוחה בית-הדין טענה זו. .7נראה לבית-הדין כי יש מקום ליישם לגבי מקרה זה את אשר נפסק בדב"ע מו/97- 3[1]. כאן, גם החוזים עם הנתבע מס' 1(חוזים מס' 1ו- 3לעיל) נערכו בחיפה, ואם כי לא החילו על המקרה את הדין הישראלי, חוזה מס' 1קובע את הסמכות המקומית לחיפה. נציין עוד כי חלק מהתביעה, כפי שעולה מסעיפים 15ו- 16לכתב התביעה, מתייחס לניכויים שנעשו לאורך כל תקופת עבודתו של התובע. מן הסתם מדובר גם בתקופת החוזה הראשון, אשר כאמור, נקבעה בו סמכות מקומית לבית-המשפט בחיפה. על כן מה תלין הנתבעת מס' 1כי התובענה נגדה תתברר בארץ? .8על כן מחליט בית-הדין כי אין מקום להשתמש בסמכותו ולקבוע כי בית-דין זה הינו "פורום לא נאות" מבחינה בינלאומית. .9לא כך הוא כאשר מדובר בסמכות מקומית במסגרת בתי-הדין לעבודה בארץ. מקום העבודה היה מחוץ לתחום שיפוט בתי-הדין לעבודה, וכן מרכז מפעלה של הנתבעת מס' 1איננו בארץ. בדב"ע מו/97- 3[1] לעיל, נקבע כי אם אין סמכות מקומית לשום בית-דין אזורי, רשאי התובע להגיש את תביעתו לפי סעיף 33לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, לכל בית-דין שירצה, בכפוף לסמכות נשיא בית-הדין הארצי להעביר את הדיון לבקשת צד. אולם נראה לבית-הדין כי בנסיבות אלו, העובדה כי החוזים עם התובע נערכו בחיפה קובעת את חיפה כמקום בו מנהל הנתבע מס' 1עסקים, כלשון החלופה האחרונה לתקנה 2(1) ומקנה את הסמכות המקומית לחיפה. .10התוצאה היא כי אין בית-הדין בירושלים מוסמך לדון בתובענה. ואולם אין למחוק את התובענה מחוסר סמכות אם יש מקום להעבירה לבית-דין מוסמך. בענייננו, מקריאת תקנה 2יחד עם תקנה 5, נמצא כי שני בתי-דין מוסמכים מבחינת סמכות מקומית לדון בעניין - בית-הדין בחיפה ובית-הדין בתל-אביב. בנסיבות העניין נראה לבית הדין כי, לאור העובדה שהחוזים עם הנתבעת מס' 1נחתמו בחיפה, וכי מרכז מפעלה של הנתבעת מס' 3, שגם היא חתומה על חוזה, נמצא בחיפה, כי אז יש להעביר את הדיון לבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה, וכך אנו מורים. .11בנסיבות העניין, כאשר כל צד זכה בחלק מטיעוניו, אין צו להוצאות.סמכות בינלאומית