האם טריקת דלת על אצבע נחשבת תאונת דרכים ? קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם טריקת דלת על אצבע מהווה תאונת דרכים: מבוא על פי המפורט בכתב התביעה, נפגע התובע, יליד 4 בפברואר 1990, בעת שנכנס לרכבו של אחיו, מדלת הרכב אשר נטרקה בשוגג בידי חברו על כף ידו. נטען שכתוצאה מהתאונה נחתכה אצבעו השלישית של התובע בכך ידו הימנית. לטענת הנתבעת, לא נפגע התובע במהלך תאונת דרכים, ולפיכך אין היא חייבת בנזקיו. תמצית טענתה של הנתבעת היתה שנפלו סתירות בעדותו של התובע, המטילות ספק באמינות גרסתו. נטען שבהודעה שנמסרה למשטרה על תאונת הדרכים נטען אומנם שדלת הרכב נטרקה על ידו של התובע, ואולם לא נמסר דבר אודות מעורבותו של החבר בתאונת הדרכים. כן נטען שבמסמך רפואי שנכתב מיד לאחר התאונה נרשם שהתובע נפגע מסלע. כיון שהנתבעת כפרה בקיומה של תאונת דרכים ובחבותה לפצות את התובע על פי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים"), התקיים בפני דיון לשמיעת ראיות בנושא החבות. אקדים ואציין שלאחר שמיעת הראיות ועיון בטענות הצדדים, מצאתי שהתובע הוכיח את גרסתו לפיה נפגע בתאונת דרכים, ולפיכך יש לקבל את התביעה. עדותו של התובע על פי המפורט בכתב התביעה, אירעה התאונה ביום 11 באוקטובר 2009, בעת שהתובע נכנס למושב הנוסע הקדמי ברכבו של אחיו, אשר נהג באותה השעה ברכב. נטען שבעודו אוחז את משקוף הדלת בידו הימנית, טרק חברו את הדלת על כף ידו, וכתוצאה מכך נחתכה אצבע האמה של התובע בחלקה העליון. בתצהיר עדות ראשית, פירט התובע את נסיבות התאונה ותיאר כי התאונה אירעה בשעת ערב לאחר שיצא ממאפייה באבו גוש עם חבריו עלי ושאדי. על פי עדותו- "בדיוק הגיע אחי מחמוד עם האוטו שלו וראה אותנו ועצר. עליתי לאוטו מהדלת שליד הנהג ועלי ושאדי נשארו בחוץ. נכנסתי לאוטו והתיישבתי כשיד ימין שלי תופסת את הגג של האוטו, ועלי סגר את הדלת על היד שלי (לא בכוונה) והאצבע שלי נחתכה". התובע פירט בתצהירו שלאחר שנפגע, עלו חבריו עלי ושאדי לרכב וכולם נסעו יחד למרפאה באבו גוש, שם הפנה אותו הרופא לבית החולים הדסה עין כרם. בבית החולים תיאר כי "נתנו לי זריקות וחתכו לי את האצבע לעשות אותה ישרה ושיחררו אותי אחרי שעתיים". התובע הצהיר כי למחרת היום פנה עם אחיו אל עו"ד ג'בר, לשם הגשת תלונה למשטרה, כיון שהוא ואחיו אינם יודעים לכתוב. בעת שתיארו בפני עו"ד ג'אבר את פירטי האירוע, נמנעו השניים מלספר על מעורבותו של עלי בתאונה. בחקירה ראשית השיב התובע "בתחילה לא רציתי לערב את עלי כי הוא פחד שלא יקרה לו משהו שסגר עלי את הדלת. הוא פחד ולא רצה ללכת לעו"ד". (פרוטוקול הדיון מיום 16 בנובמבר 2010, עמ' 6, שורות 23 עד 24). כן השיב "גם אני פחדתי וגם הוא, שאולי יש קנס לפי החוק, שלא יסבך את עצמו" (שם, עמ' 7, שורה 15). לשאלה האם היה מוכן להגיש תצהיר שאינו נכון למשטרה כדי לא לסבך את עלי, השיב בחיוב. התובע השיב שרק לאחר שפנו לבא כוחו הנוכחי של התובע,: "עו"ד חיים שאל אותי, איך היה המקרה בדיוק וגם לו לא רציתי לספר על עלי, אבל איכשהו יצא ממני הסיפור וביקשתי ממנו לא לערב את עלי". עדות אחיו של התובע במסגרת תצהיר עדות ראשית, הצהיר אחיו של התובע, מר מחמוד ג'בר, אודות נסיבות התאונה, כדלקמן- "זה היה בערב, הייתי נוסע וראיתי את חמדי וחברים שלו ליד המאפיה באבו גוש. עצרתי כדי לקחת אותם. חמדי פתח את הדלת הקדמית ורצה לעלות על האוטו, החזיק עם היד שלו את המשקוף למעלה כשהוא בפנים ועלי ושאדי היו בחוץ. ואז עלי שהיה ליד הדלת סגר את הדלת וחמדי התחיל לצעוק ואמר, תפתח את הדלת". במהלך חקירתו הנגדית השיב שכיון שלא רצו לסבך את עלי, לא דיווחו לעו"ד ג'אבר, אף לא לחברת הביטוח, על מעורבותו של עלי. רק כאשר הלכו לעו"ד הנוכחי של התובע וסיפרו לו מה בדיוק קרה, הוסבר להם שאין מפני מה לחשוש, ושכל מה שיידרש מעלי הינו להעיד על נסיבות התאונה. לשאלה מדוע השיב לחוקר שעובר לתאונה היה התובע עם "האני", השיב שאינו מכיר אדם בשם זה, ולא יתכן שכך השיב. לטענתו ככל שנחקר לאחר שנפגשו עם בא כוחו הנוכחי של התובע, לא הסתיר עוד את מעורבותו של עלי, ועל כן השיב לחוקר "עם עלי" . כן השיב שהוא אכן לא הזכיר את נוכחותו של שאדי באירוע. העד העיד שמיד לאחר התאונה פנו למרפאה באבו גוש, ומשם פונו להדסה. לשאלה מה סיפרו במרפאה באבו גוש, השיב העד- "אני לא יודע, הוא התחיל לצעוק, היו אנשים אצל הרופא, פתחו לו את הדלת מיד. כל אחד זורק לו מילה. הוא נכנס והתחיל לדבר, אני לא דיברתי". לשאלה מי נכנס לרופא השיב- "כולנו... גם אנשים אחרים מהכפר נכנסו ובקשו שייתנו לו מהר הפנייה, אפילו שמו לו מהר חבישה" (פרוטוקול הדיון מיום 16.11.2010, שורות 25 עד 26, 28, 30). עדותו של מר שאדי עבדול מר שאדי עבדול, העיד בפני אודות התאונה כדלקמן-"הלכנו חמדי ועלי למאפייה. קנינו ויצאנו. ירדנו לכביש. ראינו את מחמוד בכביש, הוא נסע. קראנו לו, הוא בא. רצינו לעלות איתו. חמדי פתח את הדחלת (צ"ל "דלת") וישב, ושם את היד בחוץ על המשקוף, הייתי בצד המנוע. עלי סגר את הדלת לא בכוונה, והתובע התחיל לצעוק- היד שלי." (פרוטוקול הדיון מיום 16 בנובמבר 2010, עמ' 16, שורות 2 עד 4). עדותו של מר עלי ג'אבר מר עלי ג'אבר , תיאר במהלך עדותו את נסיבות התאונה כדלקמן: "חמדי בא לעלות על האוטו, הוא הניח את היד על המשקוף של הדלת כדי להיכנס לאוטו, ואני באתי וסגרתי את הדלת. שמעתי את חמדי שהתחיל לצעוק. בתחילה לא הבנתי למה הוא צועק, התחיל להגיד "היד שלי, היד שלי, האצבע". (פרוטוקול הדיון מיום 16 בנובמבר 2010, שורות 24 עד 26). ההודעה למשטרה בהודעה על תאונת דרכים מיום 13.10.08 (מוצג נ/1), תואר המקרה כדלקמן:"עלה איתי לרכב אחי חמדי לצורך נסיעה לבית, סגר דלת הרכב על האצבע". בתצהיר אשר צורף להודעה נכתב- "ביום 11.10.09 בשעה 20:30 לערך בכפר אבו גוש, עלה איתי לרכב אחי חמדי לצורך נסיעה לבית, סגר דלת הרכב, בטעות נסגרה לו על האצבע בצד ימין". עו"ד ג'אבר, אשר טיפל בהגשת ההודעה מטעם התובע ואחיו, העיד בפני שנסיבות התאונה שפורטו בהודעה ובתצהיר היו בהתאם למידע שנמסר לו על ידי התובע ואחיו. המסמכים הרפואיים מספר מסמכים רפואיים הוגשו במהלך הדיון. במכתב ההפניה למיון שקיבל התובע ביום התאונה במרפאת אבו גוש (מוצג נ/3), נכתב "חבלה באצבע III יד ימין". מכרטיס קופת חולים אשר הוגש, עולה שהביקור האמור לא תועד, ואולם ביום 20.10.09 נכתב- "אימפוטנציה של אצבע מס' 3 ביד שמאל, נפל סלע גדול על האצבע" (מוצג נ/8). בתעודת השחרור מיום 10.10.09 של חדר מיון בבית החולים הדסה עין כרם (מוצג נ/10) נכתב- "פנה למיון לאחר שדלת הרכב נסגרה על אצבע III יד ימין. קטיעה מלאה של קצה האצבע ללא החלק החסר...". לכתב התביעה צורפו מספר מסמכים רפואיים מקופת חולים, אשר לא הוגשו באופן פורמלי במהלך דיון ההוכחות. במסמך אחד מיום 12.10.09, יום לאחר התאונה נרשם על ידי ד"ר ליברמן מיכאל, "חבלה באצבע 3 ידי ימין מדלת אוטו. ת. דרכים...", ועל ידי ד"ר משה דניאל, "ב 11.10.09 סגר דלת של מכונית על אצבע 3 כף ידי ימין...". קלטת החקירה לתיק בית המשפט הוגשו קלטת ותמליל של חקירה שנערכה לאחיו של התובע. על פי התמליל תיאר האח את נסיבות התאונה לחוקר כך-"...עצרתי והוא עלה לאוטו, שומע? אז כנראה השאיר את היד שלו פה על ה... משקוף, אז חבר שלו סגר את הדלת..." (עמ 3 לתמליל, מוצג נ/11). האח השיב לחוקר שבעת טריקת הדלת ישב התובע במכונית. על פי התמליל, השיב הנחקר לחוקר ששמו של החבר שטרק את הדלת היה "האני". אחיו של התובע הדגיש כאמור שאינו מכיר אדם בשם "האני", וכי תשובתו הייתה "עלי". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ובחנתי את טענותיהם, מצאתי שיש לקבל את גרסת התובע ולדחות את טענות הנתבעת. לטענת הנתבעת, רצופה גרסתו של התובע סתירות מהותיות, בתיאור שמסר התובע עצמו אודות נסיבות התאונה במועדים שונים, אך גם בין עדותו שלו לעדותם של העדים מטעמו ולמסמכים שהוצגו. טענותיה של הנתבעת לכך שלא מדובר בתאונת דרכים מבוססות בעיקר על הדיווח החסר שהוגש למשטרה אודות התאונה, ועל הרישום במרפאת קופת חולים באבו גוש. מבדיקת מכלול הראיות עולה כי גרסת התובע באשר לפגיעתו בתאונת דרכים הייתה עקבית לכל אורך הדרך. ביקורו ביום התאונה במרפאת קופת חולים מיד לאחר התאונה אינו מתועד לכאורה בתדפיס קופת החולים, אלא בהפנייה לחדר מיון בלבד, שם לא נכתב דבר אודות נסיבות התאונה. לעומת זאת, כבר במכתב השחרור מחדר מיון, מספר שעות לאחר התאונה, נכתבה גרסתו העקרית של התובע לנסיבות התאונה, לפיה נפגעה ידו מטריקת דלת הרכב. אותה גרסה מופיעה גם בהודעת אחיו למשטרה. אמנם בהודעה למשטרה לא צוין שהדלת נטרקה דווקא על ידי חברו של התובע. יחד עם זאת, לאחר שמיעת העדויות ניתן לראות שהתובע ואחיו נתנו הסבר סביר להשמטה זו של מעורבות החבר, לפיו חששו שהעובדה שהדלת נטרקה בידי חברו של התובע, עלולה לסבך את החבר בקנס או בדבר אחר. על פי הסברם, רק לאחר שעורך הדין הנוכחי הבהיר להם שלא צפויה לחבר כל הסתבכות, הסכימו לחשוף את חלקו בפרשה. החבר עצמו העיד בפני ופירט כיצד אירע המקרה. בעדותו ניתן היה להבחין באותות אמת, כגון העדות לכך שהתובע צעק לאחר שהעד טרק את הדלת, והעד עצמו לא הבין בתחילה מדוע התובע צועק. לעניין סיווג התאונה כתאונת דרכים אין משמעות רבה לכך שהדלת נטרקה דווקא ביד החבר, ולא בידי התובע או בדרך אחרת, ועל כן, משניתן הסבר סביר לשינוי שנעשה בדיווח באשר לפרט שולי זה, לא סברתי שיש בכך כדי לפגום בגרסתו של התובע על כך שפציעתו מקורה בתאונת דרכים. אשר לרישום קופת חולים מיום 20.10.09, מספר ימים לאחר התאונה, לא מצאתי שניתן לבסס עליו את הטענה על כך שלא מדובר בתאונת דרכים. המסמך האמור מתייחס לאצבע III ביד שמאל. לא ברור האם הוא מתייחס לתאונה נושא התביעה שבפני, שכן התאונה בה עסקינן הינה תאונה בעקבותיה נפגע התובע ביד ימינו. במסמך מדובר על "אימפוטנציה" של האצבע ביד שמאל, בעוד שהמאפיין המרכזי של הפגיעה נושא התביעה הינו לכאורה קטיעה של חלק מסויים באצבע ביד ימין. גם אם נסבור שבשל טעות נרשמה יד שמאל במקום יד ימין, אין להוציא מכלל אפשרות שבשל טעות נרשמה סיבת הפגיעה כפגיעה מסלע גדול במקום מדלת רכב. נסיבות עריכת הרישום לא הובררו. תהיות באשר לרישום עולות בעיקר נוכח רישומי קופת חולים ביום שלאחר התאונה, העוסקות במפורש בפגיעה בתאונת דרכים. אשר לסתירות לכאורה בין עדויות העדים, כגון באשר לשעת האירוע, לא מצאתי שמדובר בסתירות מהותיות שיש בהן כדי לפגום בגרסתו של התובע. כפי שנפסק, "יש להבחין בית 'סתירות לכאורה', הנעוצות 'בטבע האנושי', לבין 'סתירות אמיתיות', המעלות חשש אמיתי של אמירת שקר; שרק האחרונות מכרסמות ומעמידות בספק את מהימנות העדות שבקשר אליה מתגלות הסתירות" (י' קדמי, על הראיות, חלק רביעי מהדורת תשס"ט- 2009 בעמ' 1841). מטבע הדברים יתכנו סתירות בין עדויות של עדים שונים, בשל תעתועי הזיכרון, התרשמות שונה מהאירועים, או חוסר שימת לב לנסיבות מסויימות. כפי שנפסק, פעמים רבות סתירות לא ממשיות או סתירות שאינן מהותיות, עשויות דווקא לחזק את המסקנה על כך שהעד מעיד על פי זיכרונו את האירוע, להבדיל מעדות על פי גרסה מתואמת מראש או גרסה בדויה. הנתבעת הפנתה לכך שכל אחד מהעדים נקב בשעה אחרת כשעת אירוע התאונה. התובע העיד כי התאונה אירעה בשעה 17:00 או 18:00. מר שאדי עבדול אשר העיד מטעם התובע השיב בחקירה הנגדית כי התאונה אירעה "בערך בין 18:00 ל-19:00". מר עלי ג'בר, העיד בחקירה הנגדית כי התאונה אירעה בשעות הערב, בין 17:00 ל-18:00. אם כן, עולה אפוא כי התובע ועדים העידו שהתאונה אירעה בשעה 18:00 לערך, ואילו בתצהיר התובע ואחיו הצהירו שהתאונה אירעה בשעה 20:30. אמנם כל אחד מהעדים נקב בשעה שונה כשעת האירוע, ואולם מטבע הדברים לא נערך על ידי המעורבים בתאונה תיעוד מדוייק של שעת התאונה, והם הסתמכו על זכרונם. כולם נקבו בטווח שעות קרוב, שאינו מעיד על בפער גדול, כגון פער של בין בקר וערב, ולפיכך מצאתי שלא מדובר בסתירות מהותיות. אשר לטענת הנתבעת לפיה קיימת סתירה מהותית בשל כך שאחיו של התובע אמר לחוקר מטעמה ששם החבר המעורב בתאונה הינו "האני", ולא אחד מהעדים שהגיעו לבית המשפט, מצאתי שהקלטת בנקודה זאת לא הייתה ברורה. התרשמות בית המשפט משמיעת הקלטת הייתה שהאח השיב דווקא "עלי" ולא "האני". סוף דבר אשר על כן, מצאתי שיש לדחות את טענות הנתבעת, ולקבל את גרסתו של התובע לפיה מדובר בתאונת דרכים. הנתבעת תשלם לתובע את הוצאותיו, וכן שכר טרחת עו"ד בגין הליך זה בסכום של 2,000 ₪. התובע יגיש השלמת טיעון לבקשתו למינוי מומחים רפואיים תוך 30 ימים, והנתבעת תוך 30 ימים לאחר מכן. אצבעותתאונת דרכיםטריקת דלת