האם ידיעת השופט על עבר פלילי של נאשם מהווה עילה לפסילת שופט ? אין בידיעתו של שופט על עבר פלילי, בשל שפיטתו של אותו נאשם עצמו, כדי להביא לפסילת השופט (ראה ע"פ 3914/97 לוסקי שמעון נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נב, 426). וקל וחומר, כאשר אין מדובר בידיעה ברמה של ידיעה אישית, אלא רק באמצעות העלאת הטענה ע"י ב"כ התביעה, במהלך עדותו של עד תביעה. ולא רק זאת, אפילו הודה הנאשם בפני שופט על ביצוע עבירות וחזר בו מהודאתו, אין בכך כדי לפסול את השופט בפניו נתנה ההודאה אלא בנסיבות מיוחדות (ראה ע"פ 1650/97 אהרון בגלמן נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נא, 624). ושוב, קל וחומר בן בנו של קל וחומר. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ידיעת השופט על עבר פלילי של נאשם: 1. המדינה הגישה כתב אישום נגד הנאשם ובו שבעה אישומים ו242- עדי תביעה. בישיבת בית המשפט ביום 31.8.99 ביקשה התביעה להעיד את עוה"ד מאיר שכטר אשר, לדבריו, ייצג את הנאשם בסוף שנות השבעים, ולהגיש באמצעותו ראיות על מעשים דומים. הראיות בהן מדובר הן שתי הרשעות קודמות של הנאשם, האחת בישראל ואחת בניו-יורק. הסניגור התנהג לקבילות הראיות, ובענין זה תינתן החלטה נפרדת. 2. בתום הדיון בשאלת קבילות הראיות על מעשים דומים, ביקש הסניגור המלומד כי אפסול עצמי מלשבת בדין שכן נחשפתי למידע על עברו הפלילי של הנאשם, דבר הפוגם באובייקטיביות עם חשש למשוא פנים. הסניגור הוסיף כי מדובר בבית משפט גדול עם שופטים רבים, ומבחינתו אין מניעה כי התיק יישמע בפני שופט איחר מהשלב אליו הגיע המשפט. התובע מתנגד לבקשה וטוען כי כל בקשה לראיות על מעשים דומים עלולה לחשוף פרטים על עברו של הנאשם, והוסיף כי מדובר בשלב מתקדם של המשפט ומאזן האינטרסים מטה הכף לדחות הבקשה. דיון 3. השאלה בדבר הוכחת מעשים דומים או שיטה באמצעות הרשעות קודמות של הנאשם טרם הוכרעה בפסיקה, והיא כשלעצמה ראויה לדיון, ולא זה המקום להרחיב בשאלה זו, אם כי לשאלה זו השלכה על הבקשה שאפסול עצמי. למשל, טול מקרה בו תנתן החלטה כי ניתן להוכיח מעשים דומים באמצעות הרשעותיו של הנאשם, כי אז ממילא נחשף השופט למידע בדבר עברו של הנאשם, ולא רק זאת אלא שהוא מתבקש לעשות במידע זה שימוש לחובתו של הנאשם. עצם קיום האפשרות להוכיח מעשים דומים ושיטה חושף את ביהמ"ש לרקע של הנאשם, לעברו ולהתנהגותו בעבר. כל עוד קיים "מוסד" כזה וקיים צורך בדיון מוקדם על קבילות ראיות כאלה, מדובר בהכרח בל יגונה. ואולם, איני נזקק להכרעה בשאלה זו, בשלב זה, שכן, ההלכה ברורה היא כי החשפות ואף לראיות בלתי קבילות, אין בה, מניה וביה, כדי פסילת השופט הדן בתיק. ההלכה בעניין זה סוכמה ע"י כב' הנשיא ברק בע"פ 1146/97 יחזקאל יעקובי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 229, ושם נקבע: "כבר פסקנו לא פעם, כי חשיפה לראיות שהוכרזו בלתי קבילות אינה פוסלת, מניה וביה, את השופט שדן בתיק (וראה: ע"פ 101/97 סטגסי נ' מדינת ישראל , טרם פורסם, ע"פ 177/97 ועקנין נ' מדינת ישראל , טרם פורסם), כך גם פסקנו באשר למקרים בהם חזר נאשם מהודאתו (וראה: ע"פ 1650/97 בגלמן נ' מדינת ישראל , טרם פורסם וע"פ 4020/94 דורפמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (4) 768). לעתים אין מנוס מחשיפת בית המשפט לראיות שיתברר בדיעבד, כי הן בלתי קבילות (כך במשפטי זוטא וכך כאשר נאשם חוזר בו מהודאתו). לעתים קורה הדבר עקב מעשה או מחדל של הצדדים להליך (וכך במקרה שלפנינו). קביעה גורפת, כי בכל מקרה מעין זה יידרשו השופט או המותב הדן בתיק לפסול עצמם תפגע פגיעה של ממש בהליכי המשפט. 'כדי לפסול שופט צריכה להתגבש המסקנה כי המשקל המצטבר של הנסיבות הוא כזה ששופט סביר לא יוכל לדעת הערכאה השיפוטית לשחרר עצמו מהשפעתו עליו של המידע שהגיע אליו, וכי אין להניח שהשופט יוכל לגבור על ההתרשמות האמורה אותה ספג. נקודת המוצא של בית המשפט היתה בדרך כלל כי המקצועיות של השופט בתור שכזו, הערכים אשר הם חלק מהכשרתו ומכשירותו, התפיסות של שופט בתחום המשפט ובכלל זה השאיפה המתמדת להנתקות מהשפעות פסולות שהסביבה מולידה, כל אלה מונעים קיומה של אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה קדומה.' "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" (גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) עמ' 87, 118. חזקה על בית המשפט קמא, כי ידע להבחין בין ראיות קבילות לראיות בלתי קבילות וכי לא יושפע מעדויות פסולות. תחושתו הסובייקטיבית של המערער, כשלעצמה, אין די בה כדי לסתור חזקה זו". 6. במקרה זה שלפני, עצם העלאת הטענה, ע"י ב"כ התביעה, כי לנאשם הרשעות קודמות, אין בה כדי לגרום לדעה קדומה אצלי אודות הנאשם. אין לי צל צילו של ספק כי אדע להפריד ולהבחין בין ראיות שהוגשו וסומנו בתיק לבין כל מיני טענות שהועלו באולם בית המשפט, ואפילו נרשמו בפרוטוקול בית המשפט, ואינן בגדר ראיות בתיק. ראה בענין זה את דבריו של נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מ' שמגר: "כדי לפסול שופט צריכה להתגבש המסקנה כי המשקל המצטבר של הנסיבות הוא כזה ששופט סביר לא יוכל לדעת הערכאה השיפוטית לשחרר עצמו מהשפעתו עליו של המידע שהגיע אליו וכי אין להניח שהשופט יוכל לגבור על ההתרשמות האמורה אותה ספג" (מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט 87, 118 (התשמ"ז)). זאת ועוד, נפסק כבר כי אין בידיעתו של שופט על עבר פלילי, בשל שפיטתו של אותו נאשם עצמו, כדי להביא לפסילת השופט (ראה ע"פ 3914/97 לוסקי שמעון נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נב, 426). וקל וחומר, כאשר אין מדובר בידיעה ברמה של ידיעה אישית, אלא רק באמצעות העלאת הטענה ע"י ב"כ התביעה, במהלך עדותו של עד תביעה. ולא רק זאת, אפילו הודה הנאשם בפני שופט על ביצוע עבירות וחזר בו מהודאתו, אין בכך כדי לפסול את השופט בפניו נתנה ההודאה אלא בנסיבות מיוחדות (ראה ע"פ 1650/97 אהרון בגלמן נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נא, 624). ושוב, קל וחומר בן בנו של קל וחומר. 7. במשפט זה התקיימו ישיבות רבות, נשמעו 46 עדי תביעה, נרשמו כמעט 800 עמודי פרוטוקול והוגשו מאות מוצגים. בשבועות ובחודשים הקרובים נקבעו ישיבות רבות נוספות. לתקינותו ורציפותו של ההליך המשפטי חשיבות רבה והפסקתו עכשיו והעברתו לשופט אחר הינה בלתי ריאלית. אף הצעתו של הסניגור כי המשפט יימשך בפני שופט אחר מהשלב אליו הגיע אינה מקובלת, שכן בשיטתנו יש חשיבות להתרשמות ביהמ"ש מהעדים שהופיעו בפניו. הנאשם עצמו עצור עד תום ההליכים זה זמן רב, וקטיעת המשפט שתלווה בדחיה ארוכה אינה מתיישבת אף עם טובת הנאשם. 8. הבקשה נדחית.משפט פלילישופטיםעבר פלילי