סעיף 84א העוסק בסוגיית ליקוי שמיעה מחלת מקצוע, קובע את הקריטריונים להכרה בליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש כדלקמן: "א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל-1970 (להלן: "רעש מזיק"). (2) כושר השמיעה פתח בשיעור של 20 דציבל לפחות מכל אחד מהאוזניים". בפסק הדין עב"ל 10-105 של ביה"ד הארצי לעבודה המערער ארקדי שייביס נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 17/3/11 שעסק בנושא ליקוי שמיעה מחלת מקצוע, נקבע כדלקמן: "במספר הלכות שיצאו תחת ידנו, הבענו לא אחת מורת רוחנו מנוסחו של סעיף 84 א', בייחוד בהשוואה למבחנים הקודמים ולתכלית שביסוד ענף נפגעי העבודה, להכיר וליתן תגמול למי שנגרם לו ליקוי ונכות עקב העבודה. ברם, בנסיבות המקרה, מוצאים אנו עצמנו כבולים להוראותיו ואין בידנו לכתוב את החוק מחדש. המתווה שנקבע בסעיף 84 א' לחוק, הינו כזה: בתחילת הסעיף נמנה התנאי העיקרי והברור מאליו לעניין הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה והתנאי הוא של היות ליקוי השמיעה עקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה. סעיפי המשנה בהם נדרשים תנאי סף נוספים להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, חייבים להתפרש על פי ההיגיון הפנימי של הסעיף, ביחס לעיקרו כאמור לעיל, לעניין הדרישה לקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש לליקוי השמיעה. אור התכלית האמורה, פורש למשל התנאי של הפחתת שמיעה בשיעור של 20 דציבל כמתייחס להפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור ולא בתדירויות אחרות". מחלת מקצוערפואהשמיעה