מה זה מעשה בית דין ? הדוקטרינה של מעשה בית דין (res judicata) מבוססת על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין שניתן בסיומו של ההליך השיפוטי להוביל לסיומה המוחלט של התדיינות בין הצדדים באותו הליך או כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" עם אחד מהם, כך שאלו לא יוכלו עוד לחזור ולהתדיין ביניהם בעתיד בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין שניתן. כך, משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות פלונית, מקים הוא מחסום דיוני בפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעה במסגרתו. כל עוד פסק הדין עומד על כנו, מחייב הוא את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו ואיש מהם לא יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו (ראה: ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, ניתן ביום 08.06.2009) וההפנייה לספרה של נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 3-4 (1991) (להלן: "זלצמן"); ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584 (1968)). דוקטרינה זו של מעשה בית דין מייסדת עצמה על שני כללים עיקריים המבטאים רעיון דומה ומבוססים על שיקולים קרובים. הכלל הראשון הרלוונטי לעניינננו הואו כלל השתק העילה, לפיו מוקם מחסום דיוני בפני כל תביעה שכבר מוצתה בפסק דין קודם. בפרשת קלוז'נר שלעיל נקבע, כי המבחן על פיו מוכרעת שאלת קיומה של השתק עילה הוא מבחן זהות העילה להבחין ממבחן זהות הסעד. כדי לקבוע האם קיימת זהות בין מערכת העובדות בשני ההליכים, יש לבחון את כתבי התביעה, ולענין זה, לא חייבת להיות זהות מוחלטת ביניהם. השאלה היא, האם בידי התובע האפשרות לרכז בתובענה הראשונה את כל טענותיו הנוגעות למעשה הנטען (ראה: ע"א 601/88 עז' המנוח מיכאל רודה נ' שרייבר, פ"ד מ"ז(2) 441, 450). מבחן זהות העילה הינו רחב, ועקרון מעשה בית דין יחול גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהינה זהה ביסודה, אף אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים שלא נכללו בתביעה הקודמת (ראה: ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד י"ז(1) 2617). הטוען טענה בדבר מעשה בית דין, עליו להעלותה במפורש בהזדמנות הראשונה, בכתב ההגנה או בבקשה לדחיית התביעה על הסף (ע"א 7085/98 סריגי נ' בנק לאומי, פ"ד נ"ו(6) 493, בעמוד 522; ע"א 471/54 עטיה נ' ברדה, פ"ד ט' 1205). בענייננו, העלתה המבקשת טענה זו בהזדמנות הראשונה ע"י הגשת בקשה נפרדת ועצמאית לדחיית התובענה על הסף, וזאת אף בטרם הגשת כתב הגנה מטעמה. לפי תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 רשאי בית המשפט בכל עת לדחות תובענה על הסף מחמת מעשה בית דין. ככלל, בתוך מעשה בית דין ניתן להבחין בין השתק עילה לבין השתק פלוגתא, כאשר כל אחד בפני עצמו מהווה "מעשה בית דין". יחד עם זאת, יש להבחין ולהיזהר שלא לערבב את עניין השתק עילה, אשר מתקיים במקרה של זהות העילה, עם עניין ריבוי הסעדים, שאותם ניתן לתבוע על פי אותה עילה, כפי שנאמר בספרו של משה קשת (הזכויות הדיוניות וסדרי הדין האזרחי במשפט האזרחי) עמ' 671: "הוראת תקנה 46 (כיום תקנה 45) מבוססת אף היא על הרציונל המונח ביסודה של תורת מעשה בית-דין (שאין להטריד ללא צורך נתבע בשני הליכים או יותר באותו עניין) אך אין זאת אומרת שתקנה 46 (תקנה 45) קובעת מעשה בית דין, או שקיומו של מעשה בית דין קשור עם השאלה איזה סעדים נתבעו בתביעה הראשונה ובתביעה הנוספת. כך שכן מבחנו של מעשה בית דין הוא, זהות העילות ולא זהות הסעדים". הכלל השני הוא כלל השתק הפלוגתא, לפיו מחסום דיוני מוקם בפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין פעם נוספת על פלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם אם ההתדיינות הנוספת מבוססת על עילת תביעה שונה (למשל: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 650 (2000); ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י.בע"מ, פ"ד נח(6) 447, 452-453 (2004)). מעשה בית דין נועד לשרת אינטרס ציבורי במניעת הכרעות שיפוטיות סותרות, במניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר, ובאי הטרדתו של בעל דין שכנגד בהליך משפטי חוזר (רע"א 7675/06 נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ' חב' החשמל לישראל (10.04.2007), פסקה 7; ע"א 5610/93 זלסקי נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה, פד"י נא(1) 68, 96-100 (1997)).מעשה בית דיןשאלות משפטיות