קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין נזילת מים מהתקרה: יסודה של התביעה שבפני באירוע הצפה מיום 12.8.97 ברח' לשם 7 בפתח תקוה. עובר לאירוע רכשה הנתבעת (1) אולם בגודל של 300 מ' שנרכש כמעטפת בלבד ללא חלוקה פנימית וללא תשתית חשמל, ושכרה את שירותיהם של בעלי מקצוע שונים לבניית החלל, תשתיות החשמל והמים שבו. בלילה שבין ה-12.8.97 ו-13.8.97 פרצו מים מהתקרה לאולם הנתבעת וגרמו לנזק בקומה הרביעית למבנה, לתכולה ולצד ג'. בבדיקה שלאחר מעשה הוברר, כי מקור המים הינו צינור שהיה מחובר לקו היציאה של המים בדוד החשמלי שמקורו בחיבור ישיר של הדוד החשמלי לרשת החשמל ללא טרמוסטט (עפ"י חוות דעת השמאי שהרבני מיום 21.9.97). התביעה הוגשה כנגד הנתבעת (1) כבעלת הנכס, ממנו פרצו המים והזיקו וכנגד הנתבעת (3) אשר התקינה את מערכת החשמל, לרבות חיבור דוד החמום למערכת החשמל, כן נשלחה הודעה לצד ג' כנגד ספק ומתקין הדוד. ראשיתם של דברים, מצאתי לקבוע כי דין ההודעה לצד ג' להדחות, שכן מחומר הראיות ומעדותו של עה/8 יעקב אדיב התרשמתי, כי הדוד שסופק היה דוד תקין העומד בדרישות התקן וכי התקנתו של צד ג' (2), אינה כוללת חיבורו למערכת החשמל, שכן חיבור זה נעשה ע"י הנתבעת (3), והיה בעדותו של עה/8 שהיתה מקצועית, חדה, ברורה וחד משמעית לאיין לחלוטין את חוות דעתו של המהנדס ביקלס, שנשענה על אדני התיאוריה בלבד, מבלי שהעד ראה ובחן את הדברים בזמן אמת, ומשאין הצדדים חלוקים בנקודה כי מקור האירוע הינו בחיבור הדוד למערכת החשמל ללא טרמוסטט, שחוטיו היו משוחררים, כפי שעוד יבואר להלן, כאשר על המפסק נמצא איזולירבנד שהעמידו על מצב של OFF קבוע, מכל אלה למדתי כי לא ניתן ליחס במקרה שבנדון כל אחריות לצד השלישי וידם של אלה לא היתה במעל ודין התביעה כנגדם להדחות. התוצאה הינה כי עלי לבחון האם האירוע מקורו ברשלנות הנתבעת (1) כמחזיקת המקרקעין או של הנתבעת (3) כמתקינת מערכת החשמל וכמי שחיברה את הדוד ו/או אמורה היתה לחבר את הדוד למערכת החשמל. לעניין זה טענות הנתבעים בקליפת אגוז הינן: לטענת התובעות והנתבעת (1), התרשלה הנתבעת (3) משנמצא לאחר האירוע כפי שעולה מעדותם של עמיחי דרזנר (עת/3), שהגיע למקום בסמוך לאחר האירוע ומעדותו של השמאי רונן וייזל, שעלה ובדק את הדוד המצוי מעל התקרה האקוסטית, כי חוטי הטרמוסטט שאמור לווסת את חום המים בדוד, נמצאו מנותקים ובלתי מחוברים וכתוצאה מכך התחמם הדוד, לפיכך, טוענים התובעות והנתבעות (1) (2), כי משהנתבעת (3) היא זו שטיפלה בדוד והתרשלה בחיבור הטרמוסטט, לפיכך נופלת האחריות לפתחה. מאידך טוענים הנתבעים (3) (4) כי לא כן הוא, וכי במקרה שבנדון חוברה מערכת החשמל והדוד באופן תקין והראיה כי עמדה בביקורת חב' החשמל שאישרה את חיבור המבנה לרשת החשמל, וכי מקור האירוע הינו גורם זר מתערב מטעם הנתבעת (1), לאור העובדה כי על המפסק נמצא איזולירבנד שהעמידו על מצב OFF קבוע, מצב שכמוהו העדר טרמוסטט. החזקות טוענים בפני ב"כ התובעות כי יש להחיל במקרה שבנדון את סעיף 41 לפקנ"ז שכן משנמצא עפ"י עדותו של מר ששון וטורי, עובד הנתבעת (3), כי נתבעת זו התקינה בלעדית את מערכת החשמל וכי הוא זה אשר חיבר את כבלי החשמל לדוד (סעיף 3 לתצהירו), מכאן שהתקיימו לטענת ב"כ התובעות שלושת התנאים המנויים בסעיף 41 לפקנ"ז וחלה בנידון הולכת ישראליפט בדבר החזקה התכופה שאינה חזקה בפועל. דא עקא, שמתעלם ב"כ התובעות מגורם נוסף מתערב במסכת העובדות והוא אותו איזולירבנד המצביע כי מאן דהוא נוסף נגע בדוד לאחר התקנתו וחיבורו לחשמל, וגורם זה הינו גורם זר מתערב המנתק את הקשר המפורט בהלכת ישראליפט בין החזקה התכופה לבין התוצאה, שכן שם נקבע כי יש להוכיח כי רק הנתבע ואין בילתו היה זה שבמעשיו ו/או במחדליו יכול היה לגרום לנזק. אולם, משתמצא גורם זר מתערב כבענייננו שוב אין בידי לקבוע כי חלה במקרה שבנדון הלכת "הדבר המדבר בעד עצמו". אשר לטענת ב"כ התובעות יש להחיל במקרה שבנדון את סעיף 6 (ב) (1) לחוק חוזה קבלנות תשכ"ז - 1967, וממנו את סעיף 2 (ב) לחוק השומרים, גם כאן אין בידי לקבל טענתו. סעיף 6 (ב) דן במקרים שבהם "אבד או ניזק הרכוש בעודו בידי הקבלן", ולטעמו של ב"כ התובעות נגרם הנזק בעת חיבור הדוד לחשמל ללא חיבור טרמוסטט, ולפיכך יש להחיל את הוראות חוק השומרים ולראות בנתבעת (3) כשומר שכר. דא עקא, שמבחינה כרונולוגית של הדברים אמנם קיימת הסברה כי הנזק נגרם בגין אי חיבור כאמור, דא עקא שבעת קרות הנזק, לא היה הנכס בידי הקבלן אלא בידי הנתבעת (1) (שכן, כאמור מן הראיות, כבר ניתן טופס 4 ונערכה ביקורת חב' החשמל). לפיכך, המסקנה אליה מגיע ב"כ התובעות בעניין זה, הינה מרחיקת לכת ואין בשומר שכר עסקינן במקרה דנן, מה גם שכאמור היה גורם נוסף שתרם לאירוע והוא קיבוע המפסק במצב של OFF באמצעות איזולירבנד. מכאן לשאלת האחריות לאירוע: כאמור אין חולקין כי הנתבעת (3) היא זו אשר חיברה את דוד החימום למערכת החשמל, כאשר לגירסת עדיה וטורי ששון וקרלי בוקסנשפנר, חובר הטרמוסטט כהלכה, בצורה נכונה ותקינה והחיבורים נבדקו הן על ידי מר קרלי בוקסנשפנר והן ע"י בודק של חב' החשמל, וכי מאן דהוא התערב במלאכתם וביצע פעולות בדוד, שכתוצאה מהן נמצא כי הטרמוסטט לא היה מחובר. לעניין זה מפנה ב"כ הנתבעת (3) את ביהמ"ש לשניים - למוצג נ/2 ולעובדה כי ביום 22.7.97 נמצא המאמת, (המפסק) של הדוד, מודבק באמצעות איזולירבנד במצב OFF מחמת העובדה כי היו בעיות עם הדוד והנושא היה בטיפול (עה/2) או מחמת תקלה במעגל הדוד (עה/6). לפיכך, לטענת ב"כ הנתבעת (3) לא ניתן היה לבדוק את הדוד ביום 22.7.97 בשל היותו מושבת. דא עקא, שלאחר שבדקתי את כל הראיות מצאתי כי לטעמי הוכח בפני כי הנתבעת (3) כשלה בביצוע העבודה. אשר למיקומו של הדוד - טוען ב"כ הנתבעת (3) כי הלה היה במקום גלוי במטבחון ולפיכך נבדק על ידי בודק חב' החשמל ללא בעיה, ברם הדברים הללו אינם עומדים בקנה אחד עם עדותם של עת/2 המעיד (עמ' 5-6) כי עלה על סולם ופתח את התקרה על מנת לבדוק את המערכת וראה כי החוטים יחד עם קצוות חיבור הנחושת אינם מחוברים. לדבריו, מי שאמור היה לחבר את הדוד, לא חיבר את הטרמוסטט והכשל שנמצא נראה כפטריה מחמת התפרצות המים החמים ולא כניתוק או חיתוך מכוונים. עת/3 מר עמיחי דרזנר, שהיה הראשון שעלה למעלה מעיד ברחל בתך הקטנה, כי ראה את הטרמוסטט כשהוא באויר ואינו מחובר, ושני החוטים שלו היו באויר כאשר הדוד והחוטים מצויים מתחת לתקרה אקוסטית והיה צורך לעלות, לטפס ולחפש אותם, ומאשר עה/1 ששון וטורי כי הדוד יכול לעבוד ללא טרמוסטט, עד שיגיעו המים לנקודת רתיחה. עה/2 מר קרלי בוקסנשפנר התבקש להתייחס לנקודה העובדתית כי החוטים נמצאו לא מחוברים, ולטעמי לא ניתן מענה מספק ומניח את הדעת בתשובתו של זה, שכן לדבריו כנראה שמישהו לא חיבר אותם, אין לו מושג מי, אם כי באותו הבל פה מאשר העד כי רק חברתו ועובדיו ביצעו את עבודות חיבור של דוד החשמל, וכך הם פני הדברים בעדותו של רונן וייזל השמאי מטעם אריה. דא עקא, שעה/6 הרצל תפלין, מהנדס חשמל שהוזמן לבדוק את לוח החשמל, מעיד כי המעגל המזין את דוד המים - החימום, היה עם כיסוי איזולירבנד ונאמר לו כי יש בעיה - תקלה במעגל הדוד. ברם הוא עצמו לא בדק מהי איפה התקלה ואם יש טרמוסטט המחובר לדוד, שכן כלל לא ראה את הדוד המצוי בחלל התקרה האקוסטית. הנתבעת (3) הביאה כתמיכה לגירסתה את עדותו של ד"ר אייל ביקליס בנסיון להטות את כפות האחריות לפיחם של הצד השלישי, בטענה כי בדוד לא היה מותקן שסתום חד כיווני, דא עקא שחוות דעתו של זה נמצאה לטעמי ככלי ריק. יצויין כי מדובר בחוות דעת תיאורטית המבוססת על תצהיר ותמונות ללא כל בדיקה בשטח מחד, ומאידך ולאחר עדותו הוזמן העד למשרדו של מר יעקב אדיב שם הוצג בפניו המכשיר שהורכב בדוד והוכח שזהו שסתום אל חזור וגם שסתום בטיחות, והעד ברוב הגינותו בחוות דעתו החדשה מיום 23.9.02 קבע כי בניגוד לעדותו בביהמ"ש וחוות דעתו הראשונות הותקן ע"י צד ג' (2) שסתום בטיחות ושסתום אל חזור, ואכן כפי שקבעתי בראשית דברי מצאתי כי דין ההודעה לצד ג' להדחות. גם קביעתו של העד בדבר הצנרת שהותקנה בדוד מוטעית, ומכל מקום אין לה כל רלוונטיות לענייננו, משנמצא כי המים פרצו בשל חימום יתר בגין העדר טרמוסטט ולא בשל כשל של צינור הניקוז. אשר לאחריותה של הנתבעת (1) - הנתבעת (1) הינה בעלת הנכס ו/או המחזיקה בו במועד הרלוונטי לענייננו, והוכח כי עובר לאירוע הדביק מאן דהוא את המפסק באמצעות איזולירבנד במצב OFF, במקרה שבנדון יש להחיל לטעמי את סעיף 38 לפקנ"ז ככל שהוא מתייחס לנתבעת (1), דא עקא שזו כשלה ולא הוכיחה בפני כי לא התרשלה מחד, ומאידך מצאתי כי הוכחה רשלנות מצידה. אין ספק מחומר הראיות ומעדותו של מר תפלין, כי מר אסי קאופמן מטעם הנתבעת (1) ידע כי יש בעיה עם דוד המים, אולם לא הוכח בפני כי ניתנה הוראה שלא להפעילו עד שלא תפתר בעיה זו, ההפך הוא הנכון, בשל הפעלת הדוד והשארתו דולק במהלך הלילה אירעה ההצפה. לביהמ"ש לא הובא לעדות העובד שהפעיל את הדוד, ואף עדותו של מר אסי קאופמן לא נשמעה, הלה אומנם חתם על תצהיר עדות ראשית, אולם לא הובא לחקירה לביהמ"ש ובאי כוחו הסתפקו בעדותה של אימו חנה קאופמן שהיתה כולה מפי השמועה. כלל יסוד הוא כי משנמנע צד מלהביא עד רלוונטי, ובענייננו עד מפתח לעדות בביהמ"ש, המסקנה היא כי יש בעדותו של זה לכרסם בגירסתו לתמוך בגירסת יריבו, ומשנמצא כי מתג ההפעלה הודבק באמצעות איזולירבנד, יש בכך כדי להביאני למסקנה כי נתבעת (1) התרשלה בהפעילה דוד לא תקין, מאידך לא הוכח לטעמי כי הנתבעת (1) היא שנתקה את הטרמוסטט ולא נמצא לסברה זו כל ראיה של ממש שיש בה כדי להביאני למסקנה מרחיקת לכת זו. סיכום התוצאה מכל האמור לעיל הינה כדלקמן: הוכח בפני כי שניים התרשלו וגרמו לאירוע ההצפה. הנתבעת (1) - שהפעילה דוד לא תקין ביודעין, (והראיה לכך הינה האיזולירבנד על המפסק), והנתבעת (3) אשר היתה אחראית לחיבור הדוד למערכת החשמל, נמצא כי הטרמוסטט לא היה מחובר וחוטיו משוחררים וגלויים, משלא ניתן הסבר מניח את הדעת לעובדה זו, ומשלא הוכח כי מאן דהוא אחר ניתק את הטרמוסטט. לפיכך, מצאתי לטעמי לחלק האחריות בין הנתבעת (1) והנתבעת (3) באופן שווה, כשכל אחת מהן נושאת ב-50%. לעניין ההודעה לצד ג' - דינה להדחות. הנתבעים ישלמו לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בצרוף מע"מ.נזקי מיםנזילהתקרהמים