קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי הכנסות מקצבת נכות: .1על-פי החלטת נשיא בית-הדין הארצי (מא/245-0) הועבר דיון זה מבית-הדין בנצרת אל בית-דין זה, דנתי בעניין כדן יחיד על-פי בקשת הצדדים והחלטת השופט הראשי. .2הנתבע שילם לתובע קצבת נכות כללית בתוספת תלויים עבור אשתו החל מיום .1.5.1976משנודע לנתבע שלתובע היו הכנסות נוספות מקרן הביטוח של פועלי בנין, ולאחר שהתובע הוכר כנכה חדש ובתור שכזה יש לנכות מקצבת היחיד הכנסה כאמור לעיל וכתוצאה מכך לא נותרה לתובע כל יתרה לתשלום קצבה, הפסיק הנתבע את תשלום הקצבה ודרש מאת התובע החזר גמלאות ששולמו לו בטעות בסך 964, 3שקל. התובע הלין בכתב התביעה כנגד הפסקת תשלום הקצבה והדרישה להחזר קצבאות ואילו הנתבע, בכתב תביעה שכנגד, דרש לחייב את התובע בהחזר הגמלאות הנ"ל, בטענה שהתובע קיבל גמלאות אלו שלא כדין ושלא בתום לב. .3עם תחילת הדיון הודיעה באת-כוח הנתבע, כי בינתיים ניכה הנתבע את מלוא החוב מגמלאות אחרות שהגיעו לתובע, בעיקר מקצבת זקנה. .4הטענה המרכזית של התובע היא, שאין לחייבו בהחזר הגמלאות מאחר שהוא נהג בתום לב. .5לדעתי, השאלה אם היה תום לב מצד התובע או לא היה, אינה עוד רלבנטית לצורך הכרעה. בין כה ובין כה, אין חולקין שלתובע היו אמנם הכנסות אשר לא הותירו לו זכות לקצבת נכות ודי בכך כדי לקבוע שגמלאות ששולמו לו, שולמו בטעות. הנתבע עשה שימוש בזכותו על-פי הוראות סעיף 140(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968להלן - החוק) והוראת חוק זו אינה מחייבת כלל התייחסות לשאלת תום הלב, אלא התייחסות לשאלה, אם נעשה תשלום מתוך טעות. טענת התובע כי חלות עליו הוראות סעיף 140(2) של החוק, לא בדין יסודה. לתובע לא קמה כלל עילה על-פי הוראות סעיף 140(2) של החוק. עילה זו אפשרית אך ורק מטעם המוסד לביטוח לאומי והיא לא מעניקה כל זכות דיונית או עילה מהותית למבוטח על-פי אותו חוק. משמיצה המוסד לביטוח לאומי את זכותו מכוח סעיף 140(1) של החוק, אין עוד מקום לדיון במסגרת סעיף 140(2) של החוק וממילא לשאלת תום הלב אין עוד חשיבות. .6על יסוד כל האמור לעיל אני מחליט בזאת לדחות את תביעת התובע ולמחוק את התביעה שכנגד. .7אין צו להוצאות.קצבת נכותנכות