סגירת דלת אוטובוס על נוסע

התובעת טענה כי בנה הצליח לרדת מהאוטובוס מדלתו האחורית ואילו היא, בלחץ רב ניצלה הזדמנות ועזבה את האוטובוס מדלתו הקדמית כשנהגו פתח את הדלת הקדמית כדי להעלות נוסעים, אך לפני השלמת ירידתה סגר הנהג את הדלת, כך שזרועה וכתפה השמאלית נפגעו מהדלת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סגירת דלת אוטובוס על היד של נוסעת: 1. לפניי תביעה לפיצוי התובעת, ילידת 1958, בגין נזקי גוף שנגרמו לטענתה, עקב תאונת דרכים מיום 22/12/96 במהלך ירידתה מאוטובוס בו נהג נתבע מס' 1, שהשימוש בו בוטח ע"י נתבעות 2 ו- 3. 2. הנתבעים כפרו בעצם קרות הארוע ונסיבותיו, לחילופין טענו להעדר קשר סיבתי בינו לבין הנזק הנטען ולחילופי חילופין טענו להיקף נזקיה של התובעת. 3. ד"ר ראובן גפשטיין - אורטופד, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, קבע בחוות דעתו כי בתובעת לא נותרה נכות צמיתה כלשהי בעטיו של הארוע הנטען. יצוין כי המומחה השיב על שאלות הבהרה שנשלחו אליו ואף נחקר בבית המשפט על קביעותיו בחוות דעתו (ראה פרוטוקול יום 8/10/03 עמודים 1-9). 4. להלן תמצית עדויות העדים אשר הוגשו בתצהירים בכתב: א. עת/1, טולדו יפה - התובעת, טענה כי ביום 22/12/96 נסעה עם בנה מאור, באוטובוס של חברת "דן" בקו 47, בו נהג נתבע מס' 1 ולא ידעה כי אוטובוס זה הינו ישיר, שאינו מאפשר הורדת נוסעים בתחנות מסוימות. התובעת תארה את נסיבות פציעתה, באומרה כי ביקשה לרדת מהאוטובוס בהגיעו לתחנה מסוימת ולאחר עצירתו מנע נהגו, נתבע מס' 1, את ירידתה וקילל אותה. התובעת טענה כי בנה הצליח לרדת מהאוטובוס מדלתו האחורית ואילו היא, בלחץ רב ניצלה הזדמנות ועזבה את האוטובוס מדלתו הקדמית כשנהגו פתח את הדלת הקדמית כדי להעלות נוסעים, אך לפני השלמת ירידתה סגר הנהג את הדלת, כך שזרועה וכתפה השמאלית נפגעו מהדלת. התובעת העידה כי מיד לאחר הארוע וקודם לתלונתה במשטרה ניגשה לסדרן חברת דן כדי לברר את פרטי הנהג, ומשלא מצאה אותו שבה למחרת היום וקיבלה מהסדרן את פרטי הנהג. התובעת טענה כי חשה בכאבים בכתפה השמאלית, כי אובחן בה קרע בגיד והיא נזקקה למשככי כאבים ולטיפולי פזיוטרפיה, כן טענה התובעת כי נותרה מוגבלת בהרמת משאות והיא מתקשה בעבודתה כמטפלת לקשישים ובתפקודה בבית, כמו גם בשנתה תוך פרוט נזקיה, מגבלויותיה, הוצאותיה והזקקותה לסיוע במשק הבית. ב. עת/2, לוגאשי אליהו - סדרן בחברת "דן" העיד כי התובעת ובעלה פנו אליו וביקשו את פרטי הנהג המעורב בארוע על סמך מספר קו האוטובוס ושעת הנסיעה, אז גם התלוננה התובעת בפניו על כאבים בידה ואף ראה את ידה הפגועה. העד אישר כי הוא מכיר את נתבע מס' 1 כטיפוס שאינו רגוע. ג. עת/3, מאור טולדו - בנה של התובעת, אישר כי נסע ביום האמור עם אימו לקניות, עלה איתה לאוטובוס קו 47 וכי ירד מהדלת האחורית שעה שאימו ניגשה לדלת הקדמית, ממנה ירדה בעת עליית הנוסעים, כי הנהג סגר את הדלת על ידה של אימו בטענו כי שמע את צעקות הנהג וקללותיו. ד. עה/1, עודד הימן - נתבע מס' 1, אישר כי הוא מועסק כנהג בחברת "דן" מזה 23 שנה וכי כיום, כמו גם ביום הארוע נהג בקו 47 שהינו קו ישיר מרעננה לת"א, שאינו מאפשר הורדת נוסעים עד הכפר הירוק. הנתבע טען כי ביום הארוע שמע את צלצול פעמון העצירה, ולא פתח את הדלת האחורית כיוון שבתחנה זו לא מתאפשרת הורדת נוסעים. הנתבע טען כי בסופו של דבר ירדה התובעת יחד עם בנה מהדלת הקדמית בהתגנבות, במהלך קליטת הנוסעים לאוטובוס למרות הבהרתו כי בתחנה זו אין הורדת נוסעים, אך טען כי התובעת ובנה השלימו את ירידתם בביטחה, בהסבירו כי גם לאחר ירידתם המשיך לקלוט נוסעים. הנתבע אישר כי נחקר במשטרה בעקבות תלונות התובעת, כי התיק נסגר ללא הגשת כתב אישום, הכחיש שקילל את התובעת וטען כי היה מוסר את פרטיו לתובעת אילו הייתה מבקשת אותם ממנו. 5. לאחר עיון בכל התיעוד שלפניי: תצהירי עדות והמוצגים, חוות הדעת הרפואית ותשובות המומחה לשאלות הבהרה, שמיעת תשובות העדים והמומחה הרפואי במהלך חקירתם הנגדית ועיון בסיכומי הצדדים, החלטתי כדלקמן: א. נסיבות הארוע וסוגיית האחריות: בהסתמכי על התשתית שהונחה לפניי, שוכנעתי לאמץ את גרסת התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה והיותה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975, ואלה נימוקיי בקצרה: 1. גרסת התובעת באשר לנסיבות הארוע לא קועקעה, למרות השינויים ואי ההתאמות בין אמירותיה השונות של התובעת במהותה נותרה עקבית ויציבה. 2. הבדלי הנוסח באמירותיה של התובעת בהשוואת עדותה בבית המשפט לתצהירה ולהודעתה למשטרת ישראל (מוצג נ/1), שוליים למדי ומתייחסים לפרטים היקפיים שאינם מצויים בליבת הגרסה, מה גם שניתן להסבירם על רקע מאפייני אישיותה של התובעת הבאים לביטוי באופן דיבורה והדרך בה היא מציגה את דבריה, כפי שניתן היה להתרשם הימנה במהלך עדותה לפניי, כמו גם במגבלות הזכרון האנושי והלחץ בו הייתה נתונה בעת הארוע. 3. בסיסית, הנני מאמין לתובעת, שכן היא הותירה רושם אמין למדי ובמהלך חקירתה התרשמתי ממסירת הפרטים שזכרה ללא "סינון" או "בקרה" מודעת ונראה כי עדותה וגרסתה מתארים את שארע בפועל באשר לעיקרי ההתרחשות ונסיבותיה המהותיות. 4. קל היה לחוש "במצוקתו" והתלבטויותיו של הנהג - נתבע מס' 1 במהלך חקירתו לפניי. נתבע זה נראה לחוץ וטרוד, הגיב באופן "קופצני" כמי שממהר להפטר מהתשובה, ככל הנראה בשל חשש מגילוי פרטים נסתרים, ולפיכך מהימנות גרסתו אינה רבה, כשהתייחסתי בספקנות לגרסתו, הצהרותיו ואמירותיו שנשמעו כנסיון שקוף ומגמתי להציג את התובעת כמי שאינה דוברת אמת. 5. מעבר להתרשמותי, ממהימנות גרסתו של נתבע מס' 1, נותר בי ספק באשר למשקל עדותו ודבריו ובכלל האם אכן זכר את הארוע על מלוא פרטיו. גרסתו הסדורה והמפורטת של נתבע מס' 1 כפי שנמסרה בתצהיר עדותו הראשית, מעוררת תהיה לנוכח עדותו, לפיה הוא נוהג בקו אוטובוס זה במשך 10 שנים לערך, מספר פעמים ביום, כי הקו "בעייתי" למדי ובו "עימותים" רבים עם הנוסעים, כשהוא טרוד בקליטת הנוסעים, קבלת הכסף והשבת העודף ונסיעותיו ומאפייניהן דומות זו לזו ואם לא קורה משהו חריג, קשה לו לזכור אותן (ראה תשובותיו של נתבע מס' 1 בעמ' 17 ו- 18 לפרוטוקול 2/6/03). 6. ד"ר גפשטיין, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, אישר במהלך חקירתו כי מההיבט הרפואי, תואמים מאפייני פגיעתה של התובעת ומתיישבים עם תיאורה את נסיבות הארוע (ראה דברי המומחה בעמ' 7 לפרוטוקול 8/10/03). 7. מהמקובץ עולה כי התובעת הצליחה להוכיח גרסתה, כי הארוע נחשב כ"תאונת דרכים" עפ"י הפלת"ד, ולפיכך הנתבעים חבים, יחד ולחוד, בפיצוי התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו בעטיו. ב. נכות רפואית: מחוות דעתו של ד"ר גפשטיין שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט ומתשובותיו לשאלות ההבהרה, ומהלך חקירתו, שוכנעתי כי בתובעת לא נותרה נכות רפואית צמיתה בעטיה של התאונה, וקביעת המומחה באשר לכך נותרה איתנה ולפיכך, הנני מאמץ את קביעת המומחה על הדרך לקביעתה וקובע כי מבחינה רפואית לא נותרה בתובעת נכות רפואית צמיתה בעטיה של התאונה. המומחה פרט את התלבטויותיו ושיקוליו בדרך לקביעתו האמורה, ונראה כי לא שגה בקביעתו זו מההיבט הרפואי הקליני והפורמאלי, בהסתמכו כדבעי על שיקול דעתו המקצועי, ממצאיו, והכללים לקביעת הנכות הרפואית כפי שפורטו בתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956. במאמר מוסגר ואולי שלא לצורך, אציין כי איני משוכנע שמומחה רפואי אנוס לקבוע את קביעתו בחוות הדעת בהסתמך רק על תקנות המל"ל וכלליהן ונראה כי הוא רשאי להשתמש בכללים או תקנות אחרים או נוספים, ובלבד שהדבר יפורט בחוות הדעת, יחד עם השיקולים שהנחוהו לבחור במקור כזה או אחר, כדי שלבית המשפט תהא היכולת לבקר את המומחה בדרך לקביעתו. למומחה רפואי הממונה כמומחה מטעם בית המשפט, יש שיקול דעת מקצועי נרחב בבואו לסייע לבית המשפט ללמוד ולבחון סוגיה מקצועית ספציפית, כשברור כי ממילא בית המשפט הוא הבוחן את סבירות קביעת המומחה והפוסק האחרון לגביה. ג. נכות תפקודית: בשונה מקביעת הנכות הרפואית, לגביה נדרש בית המשפט לחוות דעת של מומחה רפואי, הרי שקביעת נפקותה התפקודית של הנכות נתונה לשיקול דעת נרחב של בית המשפט בהסתמכו על הראיות שהונחו, שיקלולן והתייחסות פרטנית לתפקוד בעל הדין הספציפי שלפניו. מקרה זה, בו אימצתי את קביעת המומחה הרפואי באשר להעדר נכות רפואית צמיתה, מעורר קושי חריג באשר לקביעת הנכות התפקודית לנוכח ממצאי המומחה בחוות דעתו ותשובותיו במהלך חקירתו. במקרה זה, למרות העדר נכות רפואית קלינית, הוכח כי בתובעת נותרה מגבלה מסוימת, אם כי מזערית, עקב כאב בעת הנעת כתפה השמאלית. המומחה הרפואי התייחס לכאב זה בחוות דעתו בציינו כי "יש לציין כאב בסוף טווח התנועה בכתף השמאלית" (ראה חוות דעת המומחה בעמ' 3 לחוות הדעת בפרק בדיקת החולה), ואישר כי אובחן בתובעת ממצא אובייקטיבי של קרע חלקי קטן בגיד הסופרא - ספינטוס משמאל (קרע שנצפה בבדיקות אולטרסאונד), והשיב כי השתכנע באמינות תלונותיה של התובעת ובהתאמתן למנגנון הפגיעה בארוע כפי שתואר על ידה. דברי המומחה, יחד עם הראיות שלפניי באשר למאפייני עיסוקה של התובעת, עבודתה הפיזית, הזקקותה לתפקוד תקין ומלא של שתי ידיה, גילה, כמו גם אמינותה של התובעת על פי התרשמותי ממנה, הביאוני למסקנה כוללת כי במקרה זה, למרות אי קביעת נכות רפואית קלינית, יש מקום לייחס לתובעת נכות תפקודית בשיעור מוערך של 5%, בשל הכאב האמור המפריע לתפקודה השוטף. ד. נזק מיוחד כולל (הפסדי שכר מלאים וחלקיים מיום התאונה ועד היום וסיוע הזולת בעבר): התובעת הוכיחה את שיעור שכרה עובר לתאונה (בשני מקומות עבודה כעוזרת לקשישים עפ"י תלושי שכר המעידים על שכר ממוצע משוערך של 1,662 ₪), המציאה תעודות אי כושר מוחלט מיום התאונה למשך 33 ימים, וכן ראיה חלקית בדמות אישור מטעם מומחית לרפואה תעסוקתית באשר לאי מסוגלותה לשוב לעבודתה הקודמת עד יום 30/3/97, 3 חודשים מקרות התאונה ומסוגלותה לשוב לעבודה בהגבלה חלקית באשר להרמת פריטים במשקל שמעל 5 ק"ג למשך 3 חודשים נוספים. בהסתמך על קביעותיי באשר לנכותה התפקודית של התובעת, ועל סמך הראיות שלפניי, החלטתי לחייב את הנתבעים לפצות את התובעת בגין מלוא הנזק המיוחד, דהיינו הפסדי שכר מלאים בגין 3 חודשים, הפסדי שכר חלקיים בתקופה הסמוכה לאחריה ופיצוי מזערי כולל בגין הפסדי שכר מסוימים עד היום בהתחשב בתוספת ההצמדה והריבית, כמו גם בסיוע הזולת עד היום, הכל בסכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ה. נזק עתידי כולל (סיכון הפסדי שכר בעתיד והוצאות שונות): בנסיבות המקרה ומאפייניו הרלוונטים, יש מקום לקביעת פיצוי כולל בגין הנזק העתידי על דרך הערכה כוללת המשקללת את כל הגורמים הרלוונטים כמו גילה של התובעת, עיסוקה עובר לתאונה, נכותה התפקודית והיבטיה המיוחדים. לאחר שקלול והערכה כוללת זו, החלטתי לחייב את הנתבעים לפצות את התובעת בגין אב נזק זה, בסכום כולל של 30,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ו. נזק בלתי ממוני - כאב וסבל: בהתחשב במאפייני פגיעת התובעת, קצב החלמתה וסבלה של התובעת בעטיה של התאונה, הנני מחייב את הנתבעים לפצות את התובעת בגין אב נזק זה בסכום כולל של 10,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ז. הוצאות משפט ושכ"ט: התובעת זכאית לשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ, ובנסיבות העניין גם להשבת מלוא ההוצאות שהוציאה בהליך זה בגין אגרת בית המשפט, שכר המומחה בשל חקירתו (1,180 ₪), עלות הקלטת הדיון במהלך חקירת המומחה (484 ₪), והוצאות עד התביעה (350 ₪) הכל בצרוף הצמדה וריבית מיום תשלומן ועד השבתן. טריקת דלתאוטובוס