על פי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, על המבוטח למסור לביטוח לאומי ידיעה או מסמכים או כל מידע שידרש, להופיע ולהתייצב במועד שנקבע שכן כל עוד לא קוימה הדרישה, רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גמלה או להחליט על אי מתן הגמלה. בדב"ע נד/141-04 חדנה אבו שאלה נגד המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) מצטט בית הדין הארצי לעבודה מדברי ההסבר להצעת החוק, ואומר כי הסמכות לחקור ולהשיג כל מידע על ידי המוסד היא על מנת לאפשר למוסד להפעיל מערכת בקרה יעילה ולהבטיח תשלום גמלה לאלה הזכאים לכך בלבד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה: העובדות: זוהי תביעה לתשלום גמלה להבטחת הכנסה לתקופה שבין 03/98-11/97 שנדחתה מהטעם כי התובע לא המציא מסמכים כנדרש, בהתאם לסעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: "החוק"). עוד נטען בכתב ההגנה כי בתובע לא מתקיימים תנאי הזכאות על פי תקנה 7 (5) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ג - 1982 (להלן: "התקנות"). מכתב התביעה עולה כי התובע, יליד ואזרח ישראל הופנה ללשכת שירות התעסוקה בחודש 11/97 לאחר שפוטר מעבודתו. בלשכת התעסוקה התייצב כנדרש. התובע מציין כי המציא את כל המסמכים שנדרשו ממנו ע"י הנתבע: אישור שהייה של אשתו, טופס חתום ע"י הבנק, אישור על תקופת העסקתו ואישור לשכת התעסוקה. משכך טוען הוא, נשללה ממנו שלא כדין גמלת הבטחת הכנסה. גם בעדותו בבית הדין ציין כי הוא נתבקש להמציא טופס בנק, מכתב הפיטורין וכן אישור שהייה בארץ של אשתו, והמציאם. את אישור השהייה קיבל באיחור רב ושלא באשמתו, ועל כן התעכב הטיפול בעניינו. ב"כ הנתבע טוענת מצדה כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנות - זאת עפ"י תקנה 8 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל - 1969 (להלן: "התקנות") הואיל והחלטת הנתבע הינה מיום 11.1.98 והתביעה הוגשה לבית הדין רק ביום 26.7.99. לחילופין, אין התובע זכאי לגמלת הבטחת הכנסה מאחר ולא המציא לנתבע מסמכים ואישורים שהיו חיוניים לבדיקת תביעתו, התובע המציא את הנדרש רק לאחר הגשת התביעה השנייה ב- 25.5.98. פסק הדין: באשר לטענת ההתיישנות: בתקנות נקבעו המועדים להגשת תובענה. בסעיף 1 (ב) נקבע: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שישה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום "תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר". נפסק כי מועד תחילת ההתיישנות הוא המועד שבו נמסרה למבוטח ההודעה על דחיית תביעתו. אמנם התובע צירף את מכתב התשובה הנושא תאריך 11.1.98, אך אין ראיה לכך מתי קיבל אותו. נהפוך הוא, מהמסמך, שצורף לכתב התביעה נושא תאריך 10.1.99 עולה כי צורף אליו צילום מכתב הדחייה מיום 11.1.98.מכאן עולה כי התובע נזקק לו, ולא היה ברור לעורך דינו מה היתה סיבת דחיית התביעה. באשר להמצאת מסמכים על ידי התובע: על פי סעיף 19 לחוק, על המבוטח למסור לנתבע ידיעה או מסמכים או כל מידע שידרש, להופיע ולהתייצב במועד שנקבע שכן כל עוד לא קוימה הדרישה, רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גמלה או להחליט על אי מתן הגמלה. בדב"ע נד/141-04 חדנה אבו שאלה נגד המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) מצטט בית הדין הארצי לעבודה מדברי ההסבר להצעת החוק, ואומר כי הסמכות לחקור ולהשיג כל מידע על ידי המוסד היא על מנת לאפשר למוסד להפעיל מערכת בקרה יעילה ולהבטיח תשלום גמלה לאלה הזכאים לכך בלבד. במקרה דנן, בקשה ראשונה להמצאת מסמכים הוצאה ביום 10.11.97 על פיה נדרש התובע להמציא המסמכים שלהלן: טופס בנק. אישור שהייה בארץ (של אשת התובע) ממשרד הפנים. ביום 9.12.97 הוצא לתובע מכתב ובו בקשה נוספת להמצאת מסמכים תוך שבעה ימים כדלהלן: טופס הבנק שנמסר כבר ביום 8.12.97 בסניף המוסד. אשרת שהייה ממשרד הפנים עבור אשת התובע. אישור ממקום עבודתו של התובע בציון תאריך תחילת העסקתו, היקף משרתו וכן תלושי שכר. באשר לאישור שהייה עבור אשתו ציין התובע בעדותו כי פרוצדורה זו ארכה זמן רב לאור הבדיקות שנדרשו על ידי משרד השב"כ בשטחים. לא מצאתי עילה לפקפק בנכונות גרסתו של התובע בנקודה זו. אין להטיל את האחריות בגין האיחור בהמצאת אישור זה על התובע. התובע הוכיח כי עשה כל מאמץ סביר כדי להשיג את האישור הנ"ל, שנתקבל רק ביום 24.6.99. באשר למכתב הפיטורים ציין התובע בחקירתו הראשית כי הנתבע סרב לקבל את מכתב הפיטורין שרצה להגיש לו כל עוד אין הוא מציג את אישור השהייה של אשתו. מהאמור לעיל עולה כי התובע לא המציא במועד וכנדרש את המסמכים מסיבות שאינן תלויות בו, בתום לב ושלא מתוך מטרה להעלים מידע הנחוץ לנתבע לקביעת זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה. על כן היה על הנתבע לבחון את תביעתו לגופה. בחינת זכאות התובע לגופו של ענין לא נבדקה, ולכאורה ולאור ההנחיות שהוגשו לבית הדין עולה כי הוא זכאי לגמלה. לאור האמור לעיל מוחזר עניינו של התובע לנתבע על מנת שיכריע בתביעה לגופה. לאור האמור לעיל דין התביעה - להתקבל. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ תוך 30 יום מהיום שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נציגי ציבור לא התייצבו למרות שזומנו כדין, לכן הדיון התקיים ב"מותב חסר". זכות ערעור: תוך 30 יום לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים.הבטחת הכנסה