בבקשתו לעיון חוזר, הפנה הנאמן לס' 181 לפקודת פשיטת הרגל, לפיו ביהמ"ש רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו. הנאמן טען כי סעיף זה חל גם במקרה דנן, ועל כן רשאי ביהמ"ש לעיין בשנית לשתי ההחלטות הנ"ל , לבטלן או לשנותן. לחילופין טען הנאמן, כי ביהמ"ש רשאי לדון בבקשה לעיון חוזר מכוח סמכותו הטבועה. ביתל המשפט ציין כי סעיף 181 אכן לפקודת פשיטת רגל מקנה לבי המשפט סמכות לעיין מחדש בהחלטות או צווים שנתן, מכוח סמכותו בפשיטת רגל, ובכלל זה לבטלן או לשנותן. סמכות זו נתונה לכל בימ"ש של חדלות פירעון, לרבות בהליכים של הקפאת הליכים והסדר נושים. עוד צוין כי הדעת נותנת, כי שימוש בסמכות זה ייעשה במשורה ררק במקרים המתאימים לכך, אשר מצדיקים זאת, ולא כדבר שבשגרה. ##קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיון חוזר בהליך פשיטת רגל:## 1. בפניי בקשה לעיון חוזר, אשר הוגשה מכח סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"מ-1980, לביטול החלטות שניתנו ע"י בימה"ש בתאריך 19/12/2010, בבקשה מס' 127, ובתאריך 8/2/2011 בקשה מס' 129, לפיהן חויב רו"ח יצחק קרמין, הנאמן לתקופת הקפאת ההליכים של חברת אחים כאלדי חב' לעבודות עפר ופיתוח בע"מ ( להלן:"הנאמן" ו"החברה", בהתאמה ), לשלם ביחד ולחוד, עם החברה, חובות שנוצרו בתקופת הקפאת ההליכים, לטובת המשיבה 1 - אספלט צפון תשתיות בע"מ (בקשה מס' 129) ( להלן: "אספלט הצפון" ) ולטובת המשיבה 2 - שפיה קליטה ומחזור פסולת בע"מ ( בקשה מס' 127 ) ( להלן: "שפיה" ). ביטול ההחלטות המבוקש, הינו לגבי חיוב הנאמן באופן אישי ולא ביחס לחיוב החברה. בקשה מס' 127 2. במסגרת בקשה זו, עתרה חברת שפיה קליטה, לחייב את החברה ואת הנאמן, ביחד ולחוד, לשלם לה סך של 394,281 ₪, עבור עבודות ושירותים שהיא נתנה לחברה בתקופת הקפאת ההליכים, בהתאם להזמנת הנאמן. 3. בהחלטה מיום 19/12/10, ולאחר שהוגשה תגובת הנאמן לבקשה, כפי שנתבקש לעשות בהחלטה מיום 7/11/10, קיבלתי את הבקשה וחייבתי את החברה והנאמן, ביחד ולחוד, לשלם לשפיה סך של 394,281 ₪, בנוסף לסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. 4. באשר לחיוב הנאמן באופן אישי, נכתב באותה החלטה, בין היתר, כי בצו ההקפאה נקבע, כי בתקופת ההקפאה תפעל החברה בתזרים מזומנים חיובי, ולא תיכנס לגירעונות, ואילו מתגובת הנאמן עלה כי בקופת ההקפאה אין כספים, דבר שמלמד, כי הנאמן חרג מההוראה הנ"ל וניהל את החברה בתקופת ההקפאה בתזרים מזומנים גירעוני. בקשה מס' 129 5. בקשה זו הוגשה ע"י אספלט הצפון, ובה היא עתרה להורות לנאמן להעביר לה את הכספים המגיעים לה, בגין העבודות שהוזמנו ממנה בתקופת ההקפאה על ידי הנאמן, בשם החברה, ולחילופין, ליתן לה רשות להגיש תביעה אישית נגד הנאמן. 6. בהחלטה מיום 8/12/10, ולאחר שנתקבלה תגובת הנאמן לבקשה, בה הוא לא חלק על הזמנת העבודות, וגם לא על נכונות סכומי החשבוניות שהוצאו ע"י אספלט הצפון, ונימק את אי התשלום בכך שקופת ההקפאה ריקה, נעתרתי לבקשת אספלט הצפון וחייבתי את החברה והנאמן, ביחד ולחוד, לשלם לה סך של 51,240 ₪, שנתבע על ידה. 7. יצוין, כי עפ"י הבקשה לעיון חוזר, החוב כלפי אספלט הצפון שולם במלואו, עם זאת, ולאור ההשלכות השונות שיש לחיובו של הנאמן באופן אישי, מבקש הנאמן לעיין מחדש בהחלטה הנ"ל ולהורות על ביטולה, ככל שמדובר בחיובו האישי של הנאמן. תמצית הטענות בבקשה לעיון חוזר 8. בבקשה טען הנאמן, כי ביהמ"ש הכריע בסוגיית חיובו האישי של הנאמן, מבלי שהובאה עמדתו בסוגיה מסוימת זו. עוד נטען, כי ביהמ"ש חייב את הנאמן במסגרת בקשה מס' 129 של אספלט הצפון, אף שסעד זה כלל לא נתבקש ע"י אספלט הצפון, שכן כל אשר נתבקש על ידה, הינו "מתן רשות להגשת תביעה אישית נגד הנאמן". 9. בבקשתו לעיון חוזר, הפנה הנאמן לס' 181 לפקודת פשיטת הרגל, לפיו ביהמ"ש רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו. הנאמן טען כי סעיף זה חל גם במקרה דנן, ועל כן רשאי ביהמ"ש לעיין בשנית לשתי ההחלטות הנ"ל , לבטלן או לשנותן. לחילופין טען הנאמן, כי ביהמ"ש רשאי לדון בבקשה לעיון חוזר מכוח סמכותו הטבועה. 10. הנאמן טען עוד, כי בנסיבות המקרה דנן אין כל הצדקה לחייבו באופן אישי בתשלום החובות הנ"ל למשיבות. בין היתר נטען, בעניינה של שפיה, כי למעט ביחס להזמנה מיום 7/4/10, הרי במועד ביצוע הזמנות העבודה מאת המשיבות, הנאמן לא ידע, לא צפה, ולא יכול היה לצפות כי יהיו בעיות תזרימיות, שמקורן בהתנהלות רכבת ישראל, ואשר לא יאפשרו לו לעמוד בהתחייבויות שנטל כלפי המשיבות, זאת נוכח העובדה כי עובר למועד ההזמנות, שילמה הרכבת את כל החשבונות המאושרים כסדרם, ולא היתה כל סיבה לחשוש שהרכבת תחל להערים קשיים ותסרב לשלם חשבונות מאושרים. הנאמן הבהיר בענין זה, בין היתר, כי לאחר מתן צו ההקפאה הוא נפגש עם נציגי הרכבת והבהיר, כי הוא אינו יכול לעבוד בפרויקט גירעונו, ולכן אם בדעתם להטיל קנסות בגין פיגור במסירת העבודה, קנסות שמקורם בעיכוב שנגרם לפני תחילת תקופת ההקפאה, כאשר החברה היתה במצב של שיתוק, עליו לדעת זאת מראש על מנת שיבקש להשתחרר מהחוזה בשל היותו נכס מכביד, והרכבת החליטה להמשיך לעבוד עם החברה. הנאמן הוסיף וציין, כי במשך למעלה משנתיים מתחילת הפרויקט, מתוך זה כשנה בתקופת הקפאת ההליכים, עד סמוך לתחילת שנת 2010, שילמה הרכבת ללא דופי 21 חשבונות, והחברה השלימה 90% מהפרויקט. בהמשך, ולאחר שהחלו חילוקי דעות עם הרכבת, ומשנוכח הנאמן כי אין בכוונת הרכבת לעמוד בסיכומים המוקדמים שהושגו בין הצדדים, ולשלם את החשבונות במועדם, פנה הנאמן לביהמ"ש, ללא כל דיחוי, בבקשה למתן הוראות. 11. הנאמן טען, עוד כי לא הפעיל את החברה באופן גירעוני, וכי ההוראה שבצו ההקפאה, לפיה בתקופת ההקפאה תפעל החברה בתזרים מזומנים חיובי ולא תיכנס לגירעונות, לא לוותה בהוראה מפורשת לפרט מהן מקורות המימון, ואין הוראה שאינה מתירה לנאמן להמשיך ולפעול בפרויקט הרכבת, בהתבסס על תקבולים אשר היו צפויים להתקבל מאת הרכבת. 12. הנאמן טען, כי חיוב נאמן באופן אישי הינו סעד חריג, ויש לעשות בו שימוש במקרים נדירים ויוצאי דופן. נסיבות המקרה דנן אינן מצדיקות הטלת חיוב אישי. הנאמן הוסיף, כי בכל מקרה לא היה מקום לחייבו באופן אישי בעיתוי הנוכחי. החברה נמצאת כיום תחת הסדר נושים, ומתנהל הליך התחשבנות מול הרכבת בפני מומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, כאשר הנאמן סבור שישנו סיכוי לא מבוטל, שבסופו של ההליך תשלם הרכבת לנאמן סכום כסף, שיהיה בו כדי לסלק את כל התחייבויות נשוא תקופת ההקפאה. בנסיבות אלה, ראוי ששאלת חיובו האישי של הנאמן תידון רק לאחר שיתברר, כי אין כל מקור הכנסה ודאי לפירעון החובות. תמצית תגובת שפיה לבקשה לעיון חוזר 13. הנאמן הגיב לבקשה שהוגשה על ידה, אך לא הציג את עמדתו לעניין בקשתה המפורשת של שפיה לחייבו בתשלום החוב באופן אישי, וכל שטען הוא, שאין לחייבו באופן אישי כיוון שאי התשלום נובע מעיכוב כספים ע"י הרכבת. 14. אין כל מקום לעיון חוזר, שכן לא חל כל שינוי ולא הובאו כל ראיות או עובדות חדשות שהנאמן לא יכול היה לטעון במסגרת התגובה שהגיש.בנוסף, ההחלטה של ביהמ"ש אינה מוטעית, וניתנה לאחר שביהמ"ש בחן את טענות הצדדים, והפסיקה החלה על המקרה דנן. 15. שפיה אינה אמורה להיות תלויה בכספים שאמורים להתקבל מצד ג', והיה על הנאמן לדאוג למקורות מימון עצמאיים, עת התקשר איתה. 16. הנאמן היה אמור להימנע מלהמשיך ולבצע הזמנות מאת שפיה, לאחר שידע כי הרכבת החליטה להקפיא את התשלומים. 17. נטען עוד, כי במקרה דנן חיוב הנאמן באופן אישי היה מתבקש. הנאמן הפעיל את החברה באופן גירעוני, תוך הסתמכות על מקור מימון אחד ויחיד, ותוך הפרה של צו ההקפאה. שפיה הפנתה להחלטה בפשר (ת"א) 1019/01 מסעדת מאכלי טובה נ' פינטוב, וטענה כי הנאמן לא יכול היה לקחת, על דעת עצמו, סיכונים עסקיים כאשר הוא צופה כי סביר לכסות את ההוצאות. 18. אספלט הצפון, אף שכאמור קיבלה את הסכום שנתבע על ידה ושאלת ביטולה של ההחלטה בעניין חיוב הנאמן באופן אישי אינו פוגע בה יותר, מתנגדת לביטול ההחלטה, ובין היתר טוענת כי הבקשה הינה הליך ערעור על ההחלטה, וכי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את עצם הדיון מחדש. עוד טענה אספלט הצפון כי התנהגות הנאמן הצדיקה את בקשתה להתיר לה הגשת תביעה נגד הנאמן אישית. לטענתה, כשחוייב הנאמן אישית, הזדרזה החברה לשלם לה את המגיע לה, אותו דרשה בעבר ולא זכתה לקבל. דיון והכרעה 19. הסמכות לעיון חוזר - ס' 181 לפקודת פשיטת רגל מקנה לביהמ"ש סמכות לעיין מחדש בהחלטות או צווים שנתן, מכוח סמכותו בפשיטת רגל, ובכלל זה לבטלן או לשנותן. סמכות זו נתונה לכל בימ"ש של חדלות פירעון, לרבות בהליכים של הקפאת הליכים והסדר נושים. 20. הדעת נותנת, כי שימוש בסמכות זה ייעשה במשורה ררק במקרים המתאימים לכך, אשר מצדיקים זאת, ולא כדבר שבשגרה. 21. בענייננו, ולאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין ונסיבות התיק שבפניי, נחה דעתי כי יש לעשות שימוש בסמכות הנ"ל, ולשקול מחדש את שאלת חיובו של הנאמן, זאת משתי סיבות עיקריות הראשונה, ההשפעה הרוחבית שיש להחלטה זו, לאחר שהתברר, כי קיימים נושים לא מעטים מתקופת ההקפאה שהחברה לא שילמה להם. הסיבה השניה, שבתיק זה עצמו ניתנה החלטה בבקשה (בקשה 120) שהוגשה ע"י חברת אלפא בע"מ, שהנסיבות בה דומות לנסיבות שבבקשות של אספלט הצפון ושפיה, אשר קבעה, כי בשלב זה אין מקום לחיוב הנאמן באופן אישי, ויש להמתין בעניין זה עד לתחילת ביצוע הסדר הנושים שאושר, אז תתברר התמונה באופן סופי, באם הנאמן ניהל את החברה בתזרים גרעוני מתוך מודעות או רשלנות חמורה, או שהוא לקח סיכונים בלתי סבירים, בניהול החברה. העיון מחדש חיוני ע"מ ליצור אחידות בהחלטות בתיק זה בנסיבות זהות. 22. באשר לגופם של דברים, שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי, כי יהיה זה נכון להיעתר לבקשה ולבטל את שתי ההחלטות הנ"ל, ככל שמדובר בחיובו של הנאמן באופן אישי. בטרם אמנה את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו אציין, כי אין ממש בטענת הנאמן, כאילו ביהמ"ש הכריע בסוגיית חיובו האישי מבלי שהובאה עמדתו בסוגיה מסוימת זו. הבקשה לחייב את הנאמן באופן אישי, עלתה ונתבקשה במפורש במסגרת בקשתה הנ"ל של שפיה, הנאמן הגיב לבקשה, אך הוא בחר לא התייחס לסוגיה זו, ולפיכך, אין לו אלא להלין על עצמו ועדיף אילו הנאמן היה נמנע מלהעלות טענה זו. 23. מכאן לנימוקים העיקריים שהביאו אותי להחליט על ביטול חיובו האישי של הנאמן שהינם אותם נימוקים שפורטו בהרחבה בהחלטה שניתנה בבקשה 120 הנ"ל. הנימוקים הנ"ל טובים גם בענייננו, לכן אינני מוצא צורך לחזור עליהם בפרוטרוט. אציין רק, כי אמנם עצם אי יכולתו של הנאמן לשלם עבור עבודות ושירותים שהזמין בתקופת ההקפאה, מעיד לכאורה, על ניהול גרעוני של החברה בניגוד לסעיף 18 לצו הקפאת ההליכים. יחד עם זאת, הנאמן לא פירט, וצו ההקפאה לא מנה מקורות של מימון פעילות, שהנאמן הצביע עליהם באופן ספציפי והתברר כי אינם קיימים. בהחלטתו של הנאמן להמשיך את העבודות בפרויקט הרכבת, הוא התבסס על תקבולים צפויים מאותו פרויקט, ואכן ציפיותיו של הנאמן היו מבוססות, והראיה כי בשלבים הראשונים שילמה הרכבת את החשבונות שהחברה הגישה, ואשר אושרו על ידה, באופן סדיר. יש יסוד לטענת הנאמן, כי הרכבת שינתה את עמדתה והחלה מעכבת תשלום חשבונות ומעלה טענות בעניין קנסות רק לקראת סוף שנת 2009, זאת על אף שהנאמן הבהיר לרכבת בשלב מוקדם, כי אם בדעתם לחייב בקנסות בגין פיגור בהשלמת העבודות אשר אירע לפני מתן צו ההקפאה, הרי שהוא לא יוכל להמשיך בביצוע העבודות, וכי יפנה לביהמ"ש בבקשה להשתחרר, בהיות הפרוייקט נכס מכביד, והרכבת החליטה שהחברה תמשיך לעבוד, וכאמור אף שילמה בתחילת הדרך את החשבונות שאושרו כסדרם, והלכה למעשה עמדה בכך במשך תקופה לא מבוטלת. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר, לפחות לא בשלב זה של אי בהירות מצבה של קופת ההקפאה, כי הנאמן הפר את האמור בסעיף 18 לצו ההקפאה, וניהל את החברה בתזרים מזומנים גרעוני מתוך מודעות או התרשלות חמורה עד כדי לחיובו המיידי באופן אישי, או נטל סיכונים סבירים בניהול החברה. חשוב לציין כי הנאמן לא הטעה את ביהמ"ש ולא העלים ממנו עובדות שהביאו את ביהמ"ש לאישור פעולה זו או אחרת של הנאמן. 24. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה לעיון חוזר, בכך שאני מבטל את החלטתי שניתנה ביום 19/12/10 במסגרת בקשה 127, ככל שהיא מתייחסת לחיובו האישי של הנאמן. חיוב החברה בתשלום ישאר על כנו, סכום החיוב עפ"י ההחלטה מיום 19/12/2010 ישולם ע"י הנאמן מקופת ההקפאה/ההסדר, לא יאוחר ממועד תשלום השיעור הראשון עפ"י הסדר הנושים שאושר ע"י ביהמ"ש. ככל שהסכום הנ"ל לא ישולם במועד, תהיה שפיה רשאית לפתוח בהליך נוסף לחיוב הנאמן באופן אישי בתשלום החוב הנ"ל, ואז תוכרע חבותו האישית של הנאמן. באשר להחלטה מיום 8/12/2010 שניתנה בבקשה 129 (בקשתה של אספלט הצפון) כאמור, אין עוד משמעות מעשית לביטול לאחר שהסכום שולם לאספלט הצפון. על אף זאת, אני מורה על ביטולה של החלטה זו, ככל שהיא מתייחסת לחיוב הנאמן אישית, זאת ע"מ ליצור אחידות בהחלטות בבקשות שבתיק זה, שהנסיבות בהן דומות. 25. בנסיבות, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. מסמכיםעיון חוזרפשיטת רגל