עיון חוזר על פסיקת הוצאות

הלכה היא, כי "פסיקת ההוצאות מסורה לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית שלפניה נדון הענין... אופן ניהול הדיון על ידי בעל דין הוא אחד השיקולים שניתן להביאו בחשבון בעת הטלת ההוצאות" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 550). אין בית משפט של הערעור מתערב בענין פסיקת ההוצאות הנתון, כאמור, לשיקול דעת של הערכאה קמא אלא אם שיקול הדעת מוטעה באורח קיצוני, או מופרך מעיקרו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיון חוזר על פסיקת הוצאות: בפני שני ערעורים ששמעתי במאוחד. האחד, ערעור על החלטת הרשמת נחליאלי-חיאט (בתיק ע"ר 21763-12-09), מיום 3.12.09 (להלן: "החלטת הרשמת השניה"), בבקשה לעיון חוזר על החלטתה מיום 2.11.09 (להלן: "החלטת הרשמת הראשונה"), ולפיה החליטה להשאיר על כנה את החלטתה הראשונה בכל הנוגע לתשלום הוצאות למשיבים. בבקשה הראשונה קבעה הרשמת, כי יש לצרף את המדינה כמשיבה נוספת במסגרת ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתיק ע.א. 1209/09 (להלן: "הערעור למחוזי"), וחייבה את המערער בתשלום הוצאות למשיבים בגין הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ . השני, ערעור על החלטת הרשם חגי ברנר (בתיק ע"ר 7912-08-10), מיום 24.5.10, אשר דחה את בקשת המערער לפטור מן האגרה בקשר לערעור הנ"ל, שהוגש על החלטת הרשמת השניה (להלן: "החלטת הרשם"). הערעור על החלטת הרשמת השניה המערער הגיש תביעה נגד המשיבים בבית משפט שלום. יחד עם התובענה הגיש בקשה לפטור מן האגרה, אשר נדחתה על ידי הרשם כהן. ערעור שהוגש לבית משפט השלום על החלטת הרשם כהן, נדחה על ידי כב' השופט סובול. המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של השופט סובול לבית משפט המחוזי, אולם מסיבה כלשהי לא צירף אליו את המדינה, שהיתה בעל דין בערכאה דלמטה, כמשיבה. לאור כך הגיש המערער בקשה להוספת המדינה כבעל דין, שנדונה בפני הרשמת. הרשמת הורתה למשיבים להשיב על בקשת הצירוף. בהחלטת הרשמת הראשונה, התייחסה הרשמת לעקרונות הנוהגים בצירוף בעל דין בערכאת הערעור, מצאה, כי לאור עקרונות אלה יש לצרף את המדינה כבעל דין, הורתה על צירופה "אך בשל מועד הגשת הבקשה על ידי המבקש, ומשלא מצוי הסבר סביר בטענות המבקש מדוע פנה בבקשה רק עתה", מצאה לחייבו בהוצאות בגין הבקשה בסך 3,000 ₪. המערער לא שקט על שמריו והגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת הרשמת הראשונה, ככל שהיא נוגעת לחיובו בהוצאות. בהחלטת הרשמת השניה, דחתה הרשמת את בקשתו, קבעה כי התנהלות המערער בפנייתו לבית המשפט לצירוף המדינה כמשיבה לאחר כמחצית השנה וללא מתן הסבר מדוע פנה בענין זה לאחר תקופה כה ממושכת, אינה סבירה. מה גם, שהמערער לא נימק את בקשת הצירוף ונגרמה למשיבים הכבדה, כמו גם הוצאות, אשר מזכים אותם בהחזר הוצאותיהם. הרשמת הוסיפה, כי מצבו הכלכלי של המערער אינו רלבנטי כלל לפסיקת ההוצאות. השיקולים שעל בית משפט להביאם בחשבון הינם התנהלותו, ההפסד הכספי שגרם לצד שכנגד והתנהלותו הפסולה ועוד. בערעור שבפני טוען המערער, כי יש להתערב בהחלטתה של הרשמת ולבטלה. לטענתו, הערעור אליו ביקש לצרף את המדינה נדחה בהסכמתו, תוך חיובו בתשלום סך של 5,000 ₪ כהוצאות למשיבים; סכום זה יש בו כדי לפצותם גם על הטרחה שנגרמה להם כתוצאה מהבקשה נשוא החלטת הרשמת. עוד טוען הוא, כי לא היה כלל מקום לצרף את המדינה כמשיבה בערעור, וגם מטעם זה לא היה מקום לחייבו בהוצאות. דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי "פסיקת ההוצאות מסורה לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית שלפניה נדון הענין... אופן ניהול הדיון על ידי בעל דין הוא אחד השיקולים שניתן להביאו בחשבון בעת הטלת ההוצאות" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 550). אין בית משפט של הערעור מתערב בענין פסיקת ההוצאות הנתון, כאמור, לשיקול דעת של הערכאה קמא אלא אם שיקול הדעת מוטעה באורח קיצוני, או מופרך מעיקרו. לא זה המקרה שבפנינו. הרשמת שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים לענין, קרי, הטרחה שנגרמה לב"כ המשיבים, אשר היה עליהם להשיב לבקשה לצירוף המדינה כמשיב, בקשה שהוגשה ללא כל נימוק בשלב מאוחר של הדיון, ועל כן בדין חייבה הרשמת את המערער בהוצאותיהם. יש להוסיף ולהדגיש לענין זה, כי ההוצאות נפסקו על הצד הנמוך. העובדה כי המערער חוייב בתשלום הוצאות הערעור עצמו, אין בה כדי להועיל. המדובר בשני הליכים נפרדים שהחיוב בהוצאותיהם נתון לשיקול דעת הערכאה שפסקה אותם. זאת גם זאת, שהחלטת הרשמת ניתנה עוד בטרם התקיים הדיון בערעור בו נפסקו ההוצאות על ידי ערכאת הערעור שדחתה את הערעור. אין גם כל ממש בטענת המערער כי לא היה מקום לצרף את המדינה לערעור. תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת, יהיה משיב בערעור". הואיל והמדינה היתה צד בהליך בפני בית משפט קמא, היה מקום מלכתחילה לצרפה כבעל דין בערעור. בין כך ובין כך, המערער הוא שבחר להגיש בקשה לצירופה של המדינה ואין לו להלין אלא על עצמו, בין אם היה מקום לצרפה ובין אם לאו, על הטרחה הנוספת שגרם למשיבים. הערעור על החלטת הרשם הרשם דחה את בקשת המערער לפטור מן האגרה. הרשם התייחס לתקנה 14 לתקנות בתי משפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), הקובעת כי על המבקש פטור מן האגרה לעמוד בשני תנאים בסיסיים: הוכחה כי אין ביכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום האגרה; וכן כי קיימת עילה להליך בגינו מבוקש הפטור. הרשם התייחס לתצהיר שבא בפניו מטעם המערער, בו טען המערער, כי מצבו הכלכלי קשה, הוא מתקיים מקיצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, ומצב בריאותו שלו ושל אשתו בכי רע. יחד עם זאת, לא מצא הרשם כי במסמכים שצורפו לבקשה לפטור מן האגרה היה כדי לתת תמונה מלאה ועדכנית אודות מצבו הכלכלי ולבסס אי יכולת לתשלום האגרה. תדפיס הבנק שצורף ופירוט ההוצאות החודשיות, כמו גם כרטיס הלוואה, לא האירו את התמונה. מה גם, שההלוואה הופקדה בחשבון הבנק של אחיו של המערער. על אף שהמערער ציין שהוא לווה כספים מאחיו, הוא נמנע להסביר מדוע לא יוכל להעזר באחיו לצורך תשלום סכום האגרה. דין הערעור להידחות. בערעור שבפני טוען המערער, כי הרשם התעלם מהוראות תקנה 14(ד) לתקנות הקובעת כי קיימת חזקה לכאורה לחוסר יכולתו של מבקש לשלם את האגרה אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה החלטה של בית משפט לפטור מן האגרה. החלטה כזו ניתנה ועל כן יש לקבל את הערעור. טענה זו הועלתה לראשונה על ידי המערער בדיון בפני, ולא הופיעה בנימוקי הערעור. לא ברור גם אם טענה זו הועלתה והוכחה בפני הרשם. די בכך כדי לדחותה. גם לגופה לא מצאתי כל פגם בהחלטת הרשם הדורשת התערבות בית המשפט של הערעור. הלכה היא, כי על המבקש פטור מן האגרה להמציא מסמכים מפורטים באשר להכנסותיו ולהכנסות בני משפחתו במהלך חצי השנה האחרונה, עליו לפרט את רכושו ורכוש בני משפחתו, כמו גם עליו לציין את נסיונותיו לקבלת הלוואה לתשלום האגרה ותוצאותיהם. המערער לא עמד בחובת הפירוט, כפי שצויין בהחלטת הרשם, ועל כן אין להתערב בה. זאת ואף זאת והעיקר: המערער שילם את אגרת בית המשפט נשואת החלטת הרשם. בכך הוכיח המערער, כי עלה בידו להשיג את הסכום לתשלומה. לפיכך הפך גם הדיון בענין זה לדיון תיאורטי גרידא, ואין בית משפט נותן פסקי דין תיאורטיים. אשר על כן, אני דוחה את הערעורים ומחייבת את המערער בתשלום הוצאות הערעורים ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ לכל אחד מקבוצות המשיבים (ובסה"כ 10,000 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. עיון חוזרמסמכיםפסיקת הוצאות