ערעור על החלטת ביניים של בית הדין האזורי לעבודה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת ביניים של בית הדין האזורי לעבודה: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר שרון בצלאל ומר יעקב שמש, בשא 1114/10 עב 1080/10) מיום 11.2.2010, בה נדחתה בקשת מר בן-נון (להלן גם: המבקש) למתן צו מניעה זמני כנגד החלטתו של המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המשיב) לפיה תופסק עבודתו ולא יוארך חוזה העבודה שנכרת עמו. כן נדחתה בקשתו להורות על הקפאת ההליכים הנוגעים למכרז הפנימי למשרת מנהל סניף נצרת של הביטוח הלאומי. הרקע המבקש מועסק במוסד לביטוח לאומי מאז שנת 1969. החל מיום 1.6.2001 הוא משמש כמנהל סניף נצרת של המשיב. העסקתו מוסדרת ב"חוזה מיוחד להעסקת עובד", שנחתם ביום 24.12.2002. חוזה זה הוארך ביום 31.3.2006 לתקופה של ארבע שנים ועד ליום 31.3.2010. ביום 5.8.2008 התקיימה בין מנכ"לית המשיב, גב' אסתר דומיניסקי (להלן: המנכ"לית), לבין המבקש פגישת עבודה, שבמסגרתה הוצגו בפניו בעיות בכל הנוגע להתנהלות סניף נצרת, ונקבע כי המבקש ימשיך לעשות מאמצים על מנת לשפר את האווירה בסניף ולקדם את מדדי הביצוע. ביום 11.1.2009 התקיימה בין המנכ"לית לבין המבקש פגישה נוספת, בה הוּדעה למבקש כוונת המנכ"לית להביא לסיום תפקידו כמנהל הסניף. סוכם, כי תקוים פגישה נוספת בפורום רחב יותר, בה יוצגו בפני המבקש הנתונים שאליהם יוכל להתייחס ישירות. ביום 29.3.2009 התקיימה ישיבה בהשתתפות, המנכ"לית, בעלי תפקידים נוספים במשיב והמבקש. במסגרת ישיבה זו, הוצגו בפני המבקש בעיות שונות בניהול הסניף והמבקש, מצידו, הודיע כי הוא מסכים לסיום העסקתו כמנהל הסניף. סוכם, כי עם סיום החוזה, בחודש מרץ 2010, יסיים המבקש את תפקידו וכי במידה והוא מעוניין לסיים החוזה קודם לכן, יודיע למנכ"לית החלטתו. כן סוכם כי סמנכ"לית משאבי אנוש, גב' זרצקי (להלן: הסמנכ"לית), תוציא למבקש הודעה על סיום עבודתו במרץ 2010. הסמנכ"לית הוציאה מכתב, הנושא תאריך מיום 28.4.2009, ברוח הישיבה מיום 29.3.2009. במכתב נאמר כי המבקש הסכים לסיים את תפקידו בסוף חודש מרץ 2010 וכי המשיב יערך לאיתור מחליף, בלוח זמנים שיאפשר חפיפה מסודרת. ביום 3.8.2009 התקיימה ישיבה נוספת בין המנכ"לית לבין המבקש, בה הוצע לו לסיים את תפקידו באופן מוסכם בנובמבר 2009. הצעה זו נדחתה על ידי המבקש וסוכם "באווירה חיובית" כי המבקש יסיים תפקידו עם תום החוזה במרץ 2010. לטענת המבקש, הוא קיבל את מכתב הסמנכ"לית מיום 28.4.2009 רק ביום 9.9.2009, ואז השיב באמצעות הדואר האלקטרוני במכתב מיום 14.9.2009. במכתב זה, ציין המבקש כי "הסכמתו" ניתנה בעת שהיה שרוי באבל כבד; כי מאז חלו התפתחויות משמעותיות שיש לקחתן בחשבון; וכי המהלך להעברתו מתפקידו נעשה משיקולים שאינם ענייניים. יחד עם זאת, בסופו של מכתב זה, ציין המבקש: "איני נאחז בקרנות המזבח". ביום 6.11.2009, בעקבות הדברים, התקיימה ישיבה נוספת של המנכ"לית והמבקש, בה הודיע המבקש כי הוא חוזר בו מהסכמתו לסיים את תפקידו. במכתב המנכ"לית מיום 29.11.2009, הודע למבקש, כי אף שקיים ספק אם הוא רשאי לחזור בו מההסכמה שנתן, הרי שהוא רשאי להוסיף על הטיעונים שטען בפני המנכ"לית, עד ליום 1.12.2009. ביום 1.12.2009 התקבלה תשובת המבקש, באמצעות בא כוחו, בה הוא מעלה טענות שונות כנגד מה שהוא מכנה "התנהלות כוחנית ופוגענית" של המנכ"לית, שאינה משרתת נאמנה את מטרות המוסד לביטוח לאומי בכלל ואת אוכלוסיית העיר נצרת בפרט. בנוסף, צוינה בתגובה תרומתו החשובה של המבקש לסניף נצרת של המוסד לביטוח לאומי. ביום 31.12.2009 ניתנה תשובת המשיב למבקש, שנוסחה בידי בא כוח המשיב, ועיקרה כדלקמן: "הסיכום עם מרשך [המבקש, ס.א.] מיום 29.3.2009, כפי שעוגן במכתבה של גב' זרצקי מיום 28.4.2009, עומד בעינו, קרי חוזה הבכירים שלך יסתיים ביום 31.3.2009 [צ"ל 31.3.2010, ס.א.] ובאותו מועד תסתיים העסקתך אצל מרשי [המשיב, ס.א.]. החוזה לא יוארך ולא יחודש. במקביל נערך מרשי ליציאה למכרז לאיוש משרת מנהל סניף נצרת" (סעיף 9(א) למכתב המשיב מיום 31.12.2009). ביום 12.1.2010 פורסם מכרז פנימי לאיתור מועמד לתפקיד מנהל סניף נצרת. ביום 17.1.2010 הגיש המבקש את בקשתו לסעדים זמניים, שההחלטה בה היא נשוא בקשת רשות הערעור שבפני. החלטת בית הדין האזורי 3. בית הדין האזורי דחה בהחלטתו את הבקשה, כשהוא סוקר את העובדות ואת התשתית הנורמטיבית הרלוונטית. בית הדין ציין, כי זכות השימוע של המבקש מוצתה, משידע על הכוונה להביא להפסקת העסקתו והגיב על כך בהזדמנויות שונות ובעיקר בישיבה שהתקיימה ביום 29.3.2009 ובמכתב מטעמו מיום 1.12.2009. כל זאת, מה גם שהמבקש הביע הסכמתו המפורשת לסיום העסקתו בתום החוזה. על אלה הוסיף בית הדין וציין, את השיהוי בהגשת הבקשה, שגם אם תתקבל טענתו כי קיבל את מכתב הסמנכ"לית רק ביום 9.9.2009, הרי שחל שיהוי של ארבעה חודשים ממועד זה ועד להגשת הבקשה. על אלה הוסיף בית הדין וציין, כי בנסיבות העניין נוטה מאזן הנוחות לטובת המשיב. בקשת רשות הערעור על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. לטענת המבקש, נפגעה זכותו להישמע משום שלא ידע מבעוד מועד על טיבה של הישיבה שהתקיימה ביום 29.3.2009 והזמן שניתן לו להגיב על המכתב מיום 29.11.2009 היה קצר ביותר. עוד הוא טוען, כי המכתב מיום 31.12.2009 אינו בהיר דיו וכי לא ניתן להבין ממנו כי המשיב החליט לסיים את העסקתו. בנסיבות אלה, לטענת המבקש, רק פרסום המכרז הפנימי היווה בבחינת תשובה סופית בעניינו, באופן שאינו תקין ואינו עולה בקנה אחד עם הזכות להישמע. עוד טוען המבקש, כי הוא חוזר בו מהסכמה שניתנה על ידו לסיום העסקתו, ככל שניתנה כזו. עוד הוא טוען, כי ההליך שנוהל על ידי המשיב עומד בניגוד לנוהלי העסקת עובדים בכירים בחוזה מיוחד בשירות המדינה ולתקשי"ר; כי הפסקת עבודתו אינה בסמכות המנכ"לית; וכי השיקולים שהביאו להפסקת עבודתו ניתנו מטעמים שאינם ענייניים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוגברת החלה על הרשות הציבורית. כן טוען המבקש, כי שגה בית הדין משקבע, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. הכרעה לאחר שבחנתי את ההחלטה, את הבקשה, את התשובה ואת מצורפיהן, אני מחליט כי יש לדחות את הבקשה אף מבלי לבקש את תשובת המשיב. כלל הוא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטתה ליתן סעד זמני או להימנע מליתן סעד כאמור, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (עע 215/03 ענבר נ' יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, 3.11.2006; ברע (ארצי) 317/09 רפי כליפה - מדינת ישראל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, 17.6.2009). כך גם בנסיבות העניין הקונקרטי שהובא לפני. כמו כן, לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת בית הדין האזורי, כי לכאורה המבקש ידע במשך זמן ממושך על הביקורת שהופנתה כלפי תפקודו כמנהל הסניף ועל הכוונה שלא להאריך את חוזה הבכירים שלו. בין המבקש לבין מנכ"לית המשיב קוימו פגישות לא מעטות, שמהן עולה הביקורת על תפקודו והכוונה האמורה. במסגרת פגישות אלה, ובעיקר בישיבה מיום 29.3.2009, ניתנה למבקש הזדמנות להביא טענותיו כנגד הכוונה לסיים תפקידו. בישיבה זו, הביע המבקש הסכמתו ואמר: "אין לי בעיה לסיים החוזה". משחזר בו המבקש, מקץ חודשים ארוכים, מצא המשיב לאפשר לו להביא שוב טענותיו, והדבר נעשה במכתב המבקש מיום 1.12.2009. אוסיף, כי בא כוח המבקש חזר בו מהטענה לעניין היעדר סמכות לסיים העסקתו בתום החוזה, ומקל וחומר שלא היה מקום להעלות טענה זו שוב, בהליך שבפני. בסיכום - בנסיבות אלה ולאור התמונה העובדתית העולה לכאורה מן המסמכים שצורפו, לא נמצא טעם לשמוע ערעור על החלטת ביניים של בית הדין האזורי. למותר לציין שאין בהחלטתי זו כדי למנוע מבעלי הדין לחזור על טענותיהם ככל שיוגש ערעור על פסק דינו הסופי של בית הדין האזורי וזאת לאחר קביעת מכלול העובדות על ידי בית הדין האזורי. בית הדין האזורי מתבקש לקבוע את ההליך העיקרי מוקדם ככל האפשר וגם לסיימו בהתאם. עוד יציין, כי חזקה על המוסד לביטוח לאומי שיודיע למשתתפי המכרז שקיים הליך תלוי ועומד בעניינו של המבקש, אשר הזכייה במכרז כפופה לתוצאותיו. סוף דבר - הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות. החלטת בינייםערעור