קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור תביעות קטנות על נזילת מים: א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב בתיק תביעות קטנות 10793/01 (כבוד השופט מ' בלזר) מיום 5.12.01, לפיה נתקבלה תביעתו של המשיב לתשלום דמי נזק שנגרם בשל נזילת מים. לאחר שניתנה לצדדים ההזדמנות להביע התנגדות ולאחר ששוכנעתי כי לא תפגע זכות של מי מהם - החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, זאת בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, החלה על בקשות רשות ערעור על בית משפט לתביעות קטנות, מכוח תקנה 16 (ג) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976. ב. רקע עובדתי: המשיב הינו בן 92. המערער והמשיב הינם שכנים בבית מגורים ברח' ביאליק 90 ברמת גן. בבית המשיב נוצרה רטיבות בקיר הפונה אל חדר המדרגות. חדר האמבטיה של המערער גובל בחדר בו נוצרה הרטיבות. ג. ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות ופסק הדין: הצדדים חלוקים ביניהם לגבי השתלשלות העניינים, לרבות מועד האירוע. מכתב תביעתו של המשיב שהוגש ביום 9.9.01 עולה כי לטענתו, תובע בגין נזק שנגרם ביום 15.7.01, כחודש וחצי לפני הגשת התביעה, ביום זה גילה המשיב רטיבות בקיר דירתו ובחדר המדרגות. בלב המשיב התעורר חשד כי מקור הנזילה בחדר האמבטיה של המערער ולכן פנה לדירת המערער ולטענתו בדירה נמצאה אותה עת דיירת שהכניסה אותו לדירה "אני נכנסתי לדירה וראיתי כל האמבטיה מלא מים ומלא סמרטוטים על הרצפה" (פרוטוקול מיום 5.12.01 עמ' 1). המשיב התקשר למערער והודיע לו על הרטיבות בדירתו ובדירת המערער. בכתב תביעתו טען המשיב כי המערער הזמין שרברב שתיקן את הנזילה. בדיון העיד המשיב כי השרברב פתח פתח בחדר המדרגות ומפתח זה יצאו מים רבים. המשיב טוען כי המערער הבטיח לסייד את הקיר בדירתו שנפגע מנזקי המים ובהמשך חזר בו מהבטחתו. המשיב הזמין סייד שהעריך את הנזק לקיר בסכום שנע בין 500 ₪ ל - 700 ₪. המשיב פנה פעמים מספר למערער אך המערער סירב לשלם סכום זה. במהלך הדיון טען המשיב כי הוזמן גם חשמלאי בשל הפסקת חשמל בבניין. לטענת המשיב הפסקת החשמל נגרמה בשל חוטי חשמל רטובים וכי נאלץ לשלם לחשמלאי סכום של 200 ₪ כחלק מהתשלום שהגיע לו בגין עבודתו. המשיב תבע 200 ₪ בגין התשלום לחשמלאי וכן 500 - 700 ₪ הסכום שנדרש בעבור תיקון הנזק בקיר. בכתב הגנתו הכחיש המערער כי נוצרה רטיבות בדירתו וטען כי מקור הרטיבות היה בחדר המדרגות. המערער טוען כי לאור החשש שהביע המשיב כי מקור הנזילות נובע מדירת המערער ומכיוון שדירתו מבוטחת כנגד נזקי מים, פנה לסוכן הביטוח וביקש לשלוח שרברב לדירתו. לטענת המערער, השרברב לא מצא נזילה או רטיבות בדירתו וגם בחדר המדרגות במקום שנוצרה רטיבות לא מצא השרברב סימני נזילה. השרברב שב ימים מספר לאחר מכן ווידא שאכן אין נזילה בחדר המדרגות. המערער טוען כי נשא בהשתתפות עצמית בגין פנייתו אל חברת הביטוח. המערער טוען, כי לא הבטיח למשיב כי יסייד את הקיר בדירתו ואין כל קשר בין הנזק לדירת המשיב לבין דירת המערער. המערער בכתב הגנתו טען כי למעשה המשיב הוא שחב לו פיצוי, יחד עם שאר דיירי הבניין, בשל התשלום ששילם לחברת הביטוח. בפסק הדין נקבע, כי ביום 5.7.01 התגלתה רטיבות בקיר בדירתו של המשיב. השופט קמא מאמץ גרסת המשיב כי נכנס לדירת המערער וראה הצפה בחדר האמבטיה. השופט קמא קובע כי הנזילה בדירת המערער היא מקור הרטיבות בדירת המשיב, בחדר המדרגות ומקור הרטיבות שגרם להרטבת חוטי החשמל בחדר המדרגות. השופט קמא קיבל גרסתו של המערער כי הזמין שרברב דרך חברת הביטוח וכי השרברב לא מצא כל נזילה בצינורות או באמבטיה. עם זאת, קובע השופט קמא כי אין סתירה בין ממצא זה של השרברב לבין העובדה שחדר האמבטיה של המערער היה מוצף במים. השופט קמא קובע כי הסייד שהזמין המשיב דרש סכום של 700 שח כדי לתקן הנזק. המשיב פנה למערער בדרישה לפצותו והמערער סירב. השופט קמא קובע כממצא מהימנות כי נותן אמון מלא בעדות המשיב ומשכך מקבל התביעה במלואה וחייב המערער לשלם למשיב סכום של 700 ₪. ד. הטענות בבקשה לרשות ערעור: המערער טוען, כי עקב טענות המשיב הזמין שרברב במהלך חודש יוני באמצעות חברת הביטוח בה מבוטח. לטענת המערער לא נמצאו ממצאים בבדיקת השרברב, ולכן משסבר כי מקור הרטיבות בקיר שבדירת המשיב ובחדר המדרגות, אינם נובעים מדירת המערער, לא ביצע תיקונים בדירת המשיב. לטענת המערער, הגיש לבית משפט קמא מסמך מחברת הביטוח לפיו בבדיקות שנערכו בדירתו לא נמצאו נזילה או שרידי נזילה, ולכן לא היה צורך לבצע תיקון בצנרת. המערער טוען כי הגיש תמונות המצביעות על רטיבות בחדר המדרגות שאינן מראות זיקה לדירת המשיב. לפיכך, טעה בית המשפט קמא כשהתעלם מהראיות, ולמרות שהמשיב הוכיח את טענתו, קבע בית המשפט קמא כי הרטיבות בבית המשיב מקורה בדירת המערער. המערער טוען כי טעה בית המשפט קמא משקבע כי מאמין לגרסת המשיב וזאת ללא נימוקים וללא התייחסות לגרסת המערער ולמסמך שהוגש על ידו, כאמור. לחילופין, טוען המערער כי טעה בית המשפט קמא משחייב את המערער בתשלום פיצוי למשיב בסכום של 700 ₪. לטענת המערער, הסכום הנקוב בכתב התביעה הינו 500 ₪. לטענת המערער, בית משפט קמא חייב את המערער בתשלום סכום שלא הוכח על ידי המשיב, ולא עולה מפסק הדין בגין אילו נזקים נקבע סכום הפיצוי. ה. לאחר שעיינתי בטענות המערער, הן לפני בית המשפט קמא והן בבקשה שבפני, לא מצאתי כי נתפס בית המשפט קמא לכלל טעות כלשהי. מעיון במסמכים שהוגשו עולה כי התקיים דיון ובמהלכו העיד המערער כמו גם המשיב, בהתייחס לכל העניינים שהיו במחלוקת. כממצא מהימנות קבע בית המשפט קמא כי הוא נותן אמון מלא בעדות המשיב, וכי המים מדירת המערער הם אלה שחלחלו לדירת המשיב וגרמו לנזק בדירתו ובחדר המדרגות. הלכה פסוקה היא כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאי מהימנות הנקבעים על ידי הערכאה הראשונה, אלא בנסיבות מיוחדות, בשל היתרון שיש לערכאה הראשונה על פני בית המשפט שלערעור, בהתרשמות בלתי אמצעית מן העדים. בענייננו, איני מוצאת נסיבות מיוחדות כאמור. השופט קמא, כאמור, קיבל גרסת המערער לפיה השרברב לא מצא כל נזילה בצינורות או בחדר האמבטיה, אך קבע "דבר זה אינו סותר את העובדה שחדר האמבטיה בדירת הנתבע היה מוצף במים". טענה עובדתית זו כי חדר האמבטיה של המערער היה מוצף, הועלתה על ידי המשיב בכתב תביעתו, ובדיון שנערך לא נסתרה על ידי המערער ולא הובאו עדים להפרכתה. משלא נסתרה, בצדק ייחס השופט קמא חשיבות לממצא עובדתי זה כמקור לרטיבות שחדרה לדירתו של המשיב, וניתן לראות בכך ראיה כי הצפת חדר האמבטיה של המערער היא שגרמה לרטיבות בקיר דירתו של המשיב. טעם נוסף לדחיית טענת המערער באשר להעדר קשר סיבתי בין ההצפה בדירתו לרטיבות בדירת המשיב, מקורו בכך שהראיה היחידה שהביא המערער לתמיכה בטענתו, היא מכתב מחברת הביטוח בו נכתב כי השרברב שנשלח מטעמם "לא מצא כל נזילה באמבטיה ולא ביצע כל תיקון בדירתך". מכתב זה נכתב על יד חברת הבטוח של המערער על פי בקשתו, מכתב זה אינו מהווה תחליף לחוות דעת מקצועית ואינו מעיד באופן ברור ומוחלט כי מקור הרטיבות בקיר דירתו של המשיב, אינו נובע מההצפה בחדר האמבטיה בדירת המערער. באשר לטענה החלופית של המערער לעניין הסכום של 700 ₪ שנקבע על ידי בית משפט קמא כפיצוי למשיב על נזקיו. בניגוד לטענות המערער, בכתב התביעה מופיעה הערכת הסייד לנזק בסכום של 500 - 700 ₪. כמו כן, בפסק הדין קובע השופט קמא כי הסייד דרש סכום של 700 ₪ לתיקון הנזק. השופט קמא קבל את התביעה במלואה, ולכן חייב את המערער בתשלום מלוא הנזק שנגרם למשיב, ואינני מוצאת כי בכך טעה. המשיב אומנם העלה בדיון טענה כי שילם 200 ₪ בגין תיקון רשת החשמל בחדר המדרגות בשל חוטי החשמל שנרטבו, אך אין ממש בטענת המערער כי סכום זה נלקח בחשבון על ידי בית המשפט קמא בחישוב הפיצוי. מפסק הדין עולה, כאמור, כי הסכום נקבע כפיצוי על תיקון הנזק בקיר שנגרם בגין הרטיבות. לפיכך, יש לדחות טענות המערער אחת לאחת לרבות טענתו כי יש לחייב המשיב בסכום של 450 ₪ בגין ההשתתפות העצמית ששילם לחברת הביטוח, היה על המערער להעלות טענה זו בערעור שכנגד ואין מקום להעלותה בערכאת ערעור. ו. הערעור נדחה. אין צו נוסף להוצאות.נזקי מיםתביעות קטנותנזילהערעורמים