קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בבוהן כתאונת עבודה: כללי 1. זוהי תביעה להכיר בפגיעה בבוהנות רגליו של התובע, כ"תאונת עבודה", כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק") על פי תורת המיקרוטראומה. 2. תביעת התובע נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי(להלן-הנתבע), משום שלא הוכח, לדעת פקידת התביעות, כי אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו תוך כדי ועקב עבודתו, הנתבע טוען כי אין המדובר במחלת מקצוע, וכי הנזק שנגרם לתובע התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתו. 3. התובע יליד שנת 1949, עבד ככבאי בתחנת כיבוי אש בחיפה, משנת 1975 ועד למועד הפסקת עבודתו בשנת 2004, בעקבות פנייתו לרופא תעסוקתי בפניו התלונן על כאבים בבוהנות הגפיים התחתונות,ולאחר בדיקה קבע הרופא התעסוקתי, כי התובע אינו מסוגל לעסוק בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת. 4. לטענת התובע, הוא החל לסבול מכאבים בבוהנות רגליו, כשנה בטרם פנה לרופא תעסוקתי, והוא מייחס את הפגיעות בבוהונות הרגליים לעבודתו ככבאי, שהייתה כרוכה בהליכה,קפיצה וריצה תוך כדי סחיבת ציוד כבד במקביל. התובע מבקש להכיר בפגיעתו בבוהנות הרגליים, כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, שכן לטענתו בכל פעם שנחת על בוהנות רגליו נגרם לו נזק קטן ובלתי הפיך אשר עם השנים הצטבר לכדי נכות רפואית. 5. מנגד טוען הנתבע, כי לא הוכחה התשתית העובדתית הדרושה, בעניין רצף של תנועות זהות או דומות במהותן,חוזרות ונשנות בתדירות גבוהה בעבודת התובע, ולכן נשמט הבסיס לתביעה בדרך של מיקרוטראומה ,ואין מקום למינוי מומחה יועץ רפואי ,לבחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודת התובע לבין הפגיעה בבוהנות רגליו. להלן תיאור עבודת התובע על פי גרסתו: 6. בטופס התביעה לנתבע (נ/1), תיאר התובע את פגיעתו כך: "במהלך עבודתי נאלצתי לקפוץ מגבהים שונים כשאני נושא ציוד במשקל רב ונוחת על בהונות רגליי, בנוסף נאלצתי לקפוץ עם ציוד רב במהלך ההזנקות והירידה על צנור ההזנקה שאורכו כ-6 מטר והנחיתה הינה בקפיצה כשעל גופי ציוד רב"" התובע תיאר בתצהירו את אופן עבודתו כך(ת/1): " ... 2. עבדתי ככבאי משנת 1975 ועד 2004,שנה בה הוצאתי לפנסיה רפואית 3. במסגרת עבודתי ככבאי נדרשתי לבצע פעילות תוך שאני נושא על גופי משקל רב של ציוד -עשרות ק"ג (ציוד אשר נושא עליו כבאי כפק"ל קבוע), ולעיתים משקל רב יותר,כאשר במהלך שריפות נושאים נפגעים ומוציאים ציוד מאירועים. 4. תוך כדי עבודה אני נדרש לבצע קפיצות רבות,בין היתר הזנקות על עמוד הזנקה מגובה של 6 מטר,קפיצה מרכבי כיבוי וקפיצות מגבהים שונים בזמן עבודה (מחלונות וכו'). בזמן ביצוע אימונים (מבוצע אימון למעשה בכל משמרת כדי לשמור על רמה מבצעית גבוהה,אימון מעשי ואימון לימודי)מבצעים מספר רב של קפיצות,בנוסף מבצעים אימוני סנפלינג של ירידה מקומה שלישית במגדל (ירידות רתק). 5. הן במהלך ירידות על צינור ההזנקה והן במהלך שאר הפעילות אני למעשה קופץ בחלק האחרון של הירידה תוך שאני נוחת ובאופן טבעי על החלק הקדמי של כפות רגליי (אצבעות). בהזנקות ליליות החבטה הרבה פעמים חזקה יותר מאחר ושורר חושך יחסית,וקשה לאמוד את מרחק הקרקע לצורך האטה על צינור ההזנקה. מובן הוא כי במהלך האירועים קופצים קפיצות רבות שגם בהם אני נוחת על החלק הקדמי של כפות רגליי. יודגש כי במהלך רוב שנות עבודתי לא סיפקו לנו נעליים המתאימות לעבודה,אלא נעליים פשוטות שהיו מתפרקות חדשות לבקרים. במהלך יום עבודה ממוצע,הייתי קופץ הן במהלך האימונים והן במהלך שריפות (אשר מתרחשות באופן קבוע )מספר רב של פעמים,היכול להגיע לכ-50 קפיצות לפחות (קפיצות מעמוד הזנקה,מרכב הכיבוי וקפיצות באירועים ובאימונים). במהלך היום יש כ-10 עד 15 ירידות שגרתיות מעמוד הזנקה וכן כ-10 הזנקות לשריפות והזנקות שוא... ..." 7. בעדותו, סיפר התובע כי בסגרת תפקידו ככבאי עסק מדי יום מספר שעות גם בעבודות מסגרות "נכון,הייתי עובד שעות לפי הצורך של התחנה. כל אחד היה עובד לפי הידע שלו,אני כמסגר ריתכתי חורים במיכלים של מים היינו יושב מכופף על בוהנות הרגליים בתוך המיכלים שעות שלמות.לפי צורך העבודה" התובע נשאל,באיזה תדירות עבד בריתוך? והתובע השיב: "יום אחד ישבתי 4 שעות מכופף בתוך מיכל ויום אחר חצי שעה,לפי הצורך"(עמ' 2 משורה 30 לפ'). 8. מר יפרח אלברט,עד מטעם התובע סיפר בעדותו:"...התובע גם היה מסגר-הכוונה שאנחנו עושים בעבודה כל מיני עבודות בתחנה,כל אחד לפי המקצוע שלו. ... התובע קיבל עבודות מסגרות במשך 6,7 שעות ביום לערך מתוך 24 שעות של משמרת"(עמ' 6 משורה 25 לפ'). דיון והכרעה 9. הלכה פסוקה היא, כי על מנת להכיר בפגיעה, כפגיעה בעבודה, בדרך של מיקרוטראומה, יש להוכיח, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הפגיעות הזעירות הינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.(ראה: עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, בעמ' 533). 10. זאת ועוד, יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף (ראה לעניין זה: עב"ל 175/03 רחל סויסה נ' המוסד לביטוח לאומי,ניתן ביום 26.10.04 ; עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי,ניתן ביום 28.7.02- להלן - הלכת אלי שבח; עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.3.06 ). 11. בית הדין הארצי מצא מקום לאבחן בין סדרה של פעולות זהות או דומות במהותן לבין פעולות שונות ומגוונות. אלה האחרונות לא תקניינה את כרטיס הכניסה לסיווגן כמיקרוטראומה (ראו לעניין זה : עבל 175/03 רחל סויסה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.10.2004 ; עבל 190/03 יעקב מורון - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.3.2005). 12. מתיאור עבודתו של התובע בתצהירו, ובעדותו- במסגרת חקירה נגדית, עולה, כי מדובר בעבודה המחייבת ביצוע עבודה פיזית קשה,מטלות מגוונות ושונות הן מבחינת המאמץ, הן מבחינת התנועה עצמה והן מבחינת הכוח שנדרש להפעיל, על בוהנות הרגליים דווקא, במסגרת תפקידו. 13. לגרסת התובע והעד מטעמו, ממוצע ההזנקות ביום,במסגרתן הוא נדרש להחליק בעמוד ההזנקה ולנחות על כפות הרגלים,לקפוץ מהכבאית ולקפוץ במהלך התרחשות האירוע יכול להגיע ל-15,10,ו30 פעמים גם בימים שאין שריפות (עמ' 2 שורה 25 לפ'). העד מטעם התובע, מר אלברט יפרח, סיפר בעדותו כי מספר ההזנקות אינו אחיד, ובממוצע יומי כולל קריאות שווא ישנן בין 30 ל-50 קריאות ביום. 14. לעומת זאת, העד מטעם הנתבע, מר ריבק אשר שימש כמפקד השירות בחיפה בין השנים 1998 עד 2007 (משנת 1986 ועד 1989 שימש כסגן ראש מדור, ועד 1998-שימש כראש מדור), הסביר בעדותו, כי בממוצע, יש בין 0 ל-3 הזנקות ביום. לגרסתו,יש קושי לציין מספר מדויק היות ומספר הקריאות משתנה בהתאם לעונות השנה,כך לדוגמא בקיץ יש הרבה קריאות לעומת עונת החורף שישנם ימים שאין קריאות בכלל (עמ' 14 שורה 23 לפ'). 15. על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" מוטל על התובע הנטל להוכיח תביעתו. לא עלה בידי התובע להוכיח, שיצא לכיבוי שריפות בכל משמרת שבה עבד. התובע לא הציג יומני עבודה של התחנה שבה עבד, מהם ניתן היה ללמוד על, מספר הקריאות בכלל, ומהן קריאות לכיבוי שרפות או לשרותי כבאות אחרים,והוא נמנע מלעשות כן, למרות שהיה מודע לכך, שמעסיקו תיעד את כל הקריאות בהן השתתף,כפי שגם העיד בבית הדין:"יש תיעוד לגבי כל ההזנקות ושמי רשום בתיאום לאירועים שיצאתי אליהם.התיעוד הזה נמצא אצל המעביד ולא אצלי"(עמ' 3 שורה 22 לפ'). העד מטעם הנתבע, מר ריבק העיד כי ישנם נתונים ביחס למספר הקריאות ביום,שניתן להוציא בלחיצת כפתור במחשב תחנת הכיבוי (עמ' 15 שורה 1 לפ'). הימנעות התובע, מלהביא ראיה מצויה ורלוואנטית מובילה למסקנה, שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעתו (ראה: ע"פ 728/84 פד"י מא (3) 617; ע"פ 437/82 (7), בעמ' 97). 16. זאת ועוד, על מנת שפגיעה בבוהנות הרגליים תוכר כפגיעה בעבודה, על פי תורת המיקרוטארומה, על המבוטח להוכיח רצף של תנועות חוזרות ונישנות, על פני ציר הזמן. התובע טוען ללחץ על בוהנות הרגליים בעת קפיצות מעמוד ההזנקה ובהזנקות לאירועי שריפה שונים, אולם התובע לא הוכיח רצף שכזה על פני זמן מספיק ביום עבודה שגרתי . התובע לא הוכיח כמה הזנקות היו בממוצע יום שגרתי, שהיה מוכיח גם את מינימום מספר ההחלקות על עמוד ההזנקה. כל שהוכיח התובע הוא, כי במסגרת עבודתו ככבאי נדרש לבצע פעילות פיזית קשה, בשעה שהוא נושא על גופו ציוד השוקל עשרות ק"ג, ולעיתים במהלך כיבוי שריפות הוא נדרש להרים גם נפגעים. במסגרת תפקידו נדרש התובע לבצע קפיצות רבות,בין היתר הזנקות על עמוד הזנקה מגובה של 6 מטר,קפיצה מרכבי כיבוי וקפיצות מגבהים שונים בזמן העבודה ובמסגרת אימונים כדי לשמור על רמה מבצעית גבוהה, אולם בנוסף לכך בין לבין היה התובע מבצע פעולות מגוונות נוספות שאינן מצריכות קפיצות לצורך העבודה. 17. כאמור, לא ניתן לומר כי פעולות הקפיצה ונחיתה על בוהנות הרגליים של התובע נעשו ברצף, בזו אחר זו כפעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק רבתי. שהרי, לא הוכח שהתובע יצא לכיבוי שריפות בכל משמרת שבה עבד, והיו ימים בהם שעות רבות מיום העבודה, עסק התובע בעבודות ו/או פעולות מגוונות, מלבד קפיצות, וביניהן עבודות ריתוך, ומגוון פעולות שנעשו בשעות הפנאי במסגרת העבודה (ראה נ/3 עמ' 3 להודעת התובע). לפיכך, אין די באמור כדי להקים תשתית להכרה בפגיעה על פי עקרון המיקרוטראומה של פרק זמן מספיק של חזרה על אותה תנועה חוזרת ונשנית על אותו איבר בגוף. 18. לאור כל האמור לעיל הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לפגיעה בבוהנות רגליו על פי תורת המיקרוטראומה, וזאת בהעדר תנועות חוזרות ונשנות ברצף, הזהות במהותן על מקום מוגדר בגוף. עבודתו של התובע כללה ביצוע מגוון של פעולות פיזיות בתדירויות משתנות. 19. סוף דבר -התביעה להכרה במחלה בבוהנות הרגליים ממנה סובל התובע על פי תורת מיקרוטראומה, נדחית בזאת. 20. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 21. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה.בוהןהכרה בתאונת עבודהמיקרוטראומהרגלייםתאונת עבודה