קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין פגיעה ברכב חונה של השכנים בכוונה: זוהי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבע , בטענה שהנתבע פגע ברכבו שחנה בחניית הבית, בכוונה תחילה. התובע טוען כי ביום 10.10.99 חנה הרכב שלו ברחבת החנייה בביתו. לטענתו, הנתבע, יחד עם בנו בן ה- 22 , נכנס לרכבו (של הנתבע) שחנה בחנייה הצמודה לביתו, ונסע ברוורס לאחור במהירות, ופגע בכוונה ברכב התובע שחנה שם. התובע לא היה נוכח בעת הארוע, אולם אשתו של התובע ובנו נכחו בזמן המקרה והם מסרו עדות בבית המשפט. אשת התובע, הגב' נילי מאייר - עוזר, העידה כי היתה זו שעת בוקר, השכנים היו בעבודה ורק הרכב שלה היה בחנייה. היא תלתה כביסה במרפסת ביתה ושמעה את הנתבע מגיע עם רכבו לבנין. אחרי רגע יצא הנתבע מהבית ואמר לבנו: "מוטי, בוא נדפוק לה את הצורה". הגב' מאייר סיפרה כי בינם ובין התובע ישנו סכסוך שכנים עגום מאוד הרבה שנים, אשר מתבטא באלימות שהלכה וגברה. היא היתה בטוחה שהנתבע הולך לעשות משהו נגדם, העירה מיד את בנה שישן ואמרה לו שיקרא למשטרה, לקחה מהר מצלמה ויצאה החוצה. כשפתחה את דלת הבית ראתה הגב' מאייר את הנתבע עם בנו יושבים במושב הקדמי של הרכב שלהם וראתה את הרכב של הנתבע נוסע לתוך הרכב שלהם, וחוזר אחר כך חזרה לאחור. לדבריה, הנתבע ובנו צהלו ושמחו. העדה צילמה את הנתבע ואת בנו, אולם הסתבר לה בדיעבד שלא היה פילם במצלמה. העדה הציגה תמונות- ת/1 , ת/2 , שבהן רואים את רכב המיצובישי מסחרי של הנתבע כשהוא עומד בחניה שלו באותו מקום שבו עמד בעת הארוע. מצד שמאל, מתחת לענפים של עץ, נמצא רכב אשר לדבריה חונה באותו מקום בדיוק שבו עמד הרכב שלהם בעת קרות המקרה. העדה גם הגישה לבית המשפט תרשים - ת/3, של החנייה והרכבים בחנייה. על התרשים ציינה העדה את המרפסת שבה עמדה בעת תחילת הארוע, ואת מיקום הרכבים ומסלול הנסיעה ברוורס של הנתבע ממקום החנייה שלו אל תוך הרכב שלהם. העדה המשיכה וסיפרה כי היא ביקשה מבנה לקרוא למשטרה. היא נגשה לנתבע ושאלה אותו מה הוא עושה, והנתבע חייך אליה ואמר שזה היה באקראי.היא ביקשה מהנתבע את פרטי הביטוח שלו והוא סרב לתת לה ורצה ללכת. באותו זמן הגיע השוטר, והפרטים הוחלפו. התובע גם הגיש תלונה במשטרה והעדה מסרה שם עדות. העדות צורפה לבית המשפט. בעדותה במשטרה אמרה העדה כל אשר העידה בבית המשפט. תיק המשטרה עצמו נסגר במשטרה מן הסיבה שמדובר ב"סכסוכי שכנים". לבית המשפט הוצגו גם תמונות של רכב התובע עם הפגיעה בו . לטענת התובע, יש ברכבו של הנתבע וו גרירה מפלדה מאחור, וככל הנראה, אם כי אינו בטוח, הוו הזה נכנס לתוך הרכב שלו. גם בנו של התובע, מיכאל עוזר - מאייר , העיד בבית המשפט . הבן העיד כי אמו העירה אותו באותו בוקר, באומרה לו שהיא שמעה את הנתבע אומר לבן שלו "בוא נדפוק אותה".הבן ירד במדרגות מהר ופתח את הדלת הראשית, כשאמו מצטרפת אליו. הבן העיד כי הוא ראה את המכונית של הנתבע, כאשר הנתבע ובנו נמצאים בתוכה, נוסעת ברוורס מכיוון החנייה של הנתבע החוצה ופוגעת ברכב שלהם. כדברי הבן: "ראיתי בעיניים שלי איך הוא פוגע עם הרכב שלו במכונית שלנו". (עמ' 3, ש' 24). מנגד, כפר הנתבע בכל העדויות שהועלו נגדו וטען כי הן אינן אמת. לדבריו, הוא נסע לאחור ובנו עמד מחוץ לרכב וכיוון אותו. הוא לא יכול היה לצאת מהחנייה שלו ולכן הוא זז קדימה חזרה. הבן שלו נגע בידו ברכב של התובע ובגלל זה האזעקה החלה לפעול. לאחר שראה שאיננו יכול לצאת, חזר לחנייה שלו. הנתבע טען עוד, כי קשה לו לתמרן ליציאה מהחנייה שלו בגלל שישנה בליטה מאבן על הרצפה בין הבתים באורך כ - 1 מ'. הנתבע טען כמו כן כי וו הגרירה נמצא במרכז הפגוש האחורי שלו ואם הוא פגע ברכב של התובע כשהוא נוסע בקשת לאחור, היה צריך לפגוע בו עם קצה הפגוש שלו ולא עם וו הגרירה.הנתבע גם טען כי הפגיעה היתה צריכה להעשות על ידו באלכסון ולא בניצב, וכי אלכסון כזה לא יכול להיות בצורה שבה אשת התובע טענה שהוא נסע. לאחר שבית המשפט שמע את כל העדים, ראה את התמונות של המקום, תרשים המקום, ותמונות הפגיעה ברכב, מקבל בית המשפט ללא היסוס את טענות התובע . אשת התובע ובנו שהעידו בבית המשפט, עשו על בית המשפט רושם אמין לגמרי ובית המשפט מאמין לכל דבריהם. בית המשפט מקבל את דברי עדים אלו , שהם ראו במפורש כיצד הנתבע נוהג ברכבו ברוורס ונכנס עם רכבו לתוך מכוניתם. הנתבע עצמו לא עשה רושם אמין ובית המשפט אינו מקבל את טענותיו. מן התמונות והשרטוט של המקום, ת/1-ת/3, ניתן לראות כי הנתבע יכול היה בקלות לצאת ממקום החנייה שלו ולפגוע ברכב התובע שעמד במרחק קטן מאוד ממנו, וכל טענותיו של הנתבע בדבר זוויות פגיעה כביכול והעדר יכולת לפגוע בדרך שהתובע טען כנגדו, אין בהן ממש. הצדדים לא הסתירו כי קיים ביניהם סכסוך. כך העידה אשת התובע בעדותה. כך גם אומר הנתבע בסיפא של כתב ההגנה שהגיש. הנתבע לא הביא לעדות בבית המשפט את בנו, שהיה עמו בעת קרות המקרה. הנתבע טען כי בניגוד לדברי העדים בנו לא ישב עמו ברכב אלא היה מחוץ לרכב וכיוון אותו מאחור בעת שהוא נסע ברוורס. ואולם, על אף שבנו של הנתבע היה נוכח כל זמן הארוע הנטען, הוא לא בא להעיד. הפסיקה קבעה כי אי הבאת עד רלוונטי על ידי בעל דין, יש בה כדי להוות חיזוק לגרסת התובע. ניתן גם להסיק ממנה שבעל הדין שלא הביאו חשש כנראה מפני העדות. הנתבע גם טען בכתב ההגנה שלו, כי השוטר שהוזמן על ידי אשת התובע התריע בפניה לבל תזמין שוב את המשטרה ללא צורך שאם לא כן ייתבעו על הטרדה. ואולם התובע המציא מזכר מאותו שוטר, מתאריך 21.6.01, ובו כותב השוטר שלא הגיוני שהוא אמר לאשת התובע שלא תזמין שוב את המשטרה . הנתבע טען עוד בכתב הגנתו, שהוא מסר לאשת התובע את פרטי הביטוח שלו על פי בקשתה. ואולם השוטר שכתב את המזכר מיום 21.6.01 מאשר כי הוא זוכר שאחד הצדדים סרב בתחילה להחליף פרטים והוא אמר לו שהוא חייב למסור את הפרטים. טענותיו של הנתבע נסתרו, ואין בהם אמת. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את גרסת עדי התביעה, שהנתבע פגע במכוניתם וכי הפגיעה נעשתה בכוונה תחילה על ידי הנתבע על מנת לגרום נזק לרכב התובע. הנתבע אחראי על כן לתאונה והוא אחראי לפצות את התובע על נזקיו. הנזק שנגרם לרכב התובע בעקבות הפגיעה הנ"ל הינו כדלקמן: 1,404 ₪ - נזק לרכב על פי דו"ח שמאי שהוגש לבית המשפט,ו- 206 ₪ - שכ"ט שמאי על פי חשבון השמאי שהוגש לבית המשפט. סך הכל: 1,610 ₪ . התובע טען כי נגרם לו גם נזק של אובדן יום עבודה בסך 500 ₪, והמציא אישור על כך ששכר יום עבודתו הינו 546 ₪ ברוטו. לא הוכח לבית המשפט שנוכה משכרו של התובע ניכוי כלשהו בגין העדרות מהעבודה בשל התאונה ועל כן איני פוסק לתובע בגין כך. התובע גם המציא אישור על שכרה של אשתו ליום עבודה כמורה. ואולם אין בתביעה דרישה לתשלום בגין הפסד יום עבודה של אשת התובע. אני פוסק איפוא בזה כי הנתבע ישלם לתובע, בתוך 21 יום מיום שיקבל את פסק הדין, את הסכום של 1,610 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום התאונה - 10.10.99, ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע אגרת משפט בסך 84 ₪ והוצאות בסך 250 ₪, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה - 25.1.01 ועד התשלום בפועל. פגיעת רכברכברכב חונהנזק לרכב